היכן הפלסטיק?

מחקר חדש מעיד על כך שכמויות הפלסטיק שאינן מתפרקות עצומה, ואצלנו – התפטרות השר להגנת הסביבה ופיזור הממשלה עלולים לטרפד את המיזם לעבור לסלים רב פעמיים

השר הממונה על משרד הגנת הסביבה התפטר לפני שסיים את אחת המשימות החשובות: איסור על ייצור, שימוש וחלוקת שקיות פלסטיק במרכולים ובחנויות. במקומו מונה אופיר אקוניס, סגן שר במשרד ראש הממשלה המתאם בין הממשלה לכנסת לממונה על המשרד להגנת הסביבה עד לאחר הבחירות. עם כניסתו לתפקיד הכריז אקוניס כי יעשה את כל הדרוש לטיפול בעברייני (המושג שלי) הנפט ואת כל הדרוש לשיקום השטח הניזוק. הכרזה ועשייה חשובות שיש לקוות כי תתממשנה אלא שבאותה מידה יש לקוות כי ימשיך במיזם החשוב של מיגור שקיות הפלסטיק,

בינתיים מתפרסמים נתונים נוספים על כמויות הפלסטיק שמושלכות ומפוזרות בסביבה הטבעית, על הזיהום שהפלסטיק יוצר באוקיאנוסים ועל הפלסטיק ה״חסר״.

על־פי המאמר, שפורסם ב-10 בדצמבר, ״למעלה מחמישה טריליוני חתיכות פלסטיק במשקל כולל של כ-250,000 טון פלסטיק צפים באוקיינוסים״. על פניו זו הערכה מבהילה אלא שהיא נמוכה בהרבה מהמצופה ומסתכמת באחוז אחד (1%) מהיצור העולמי. כך על פי הביולוג הימי מאגף הדגים וחיות הבר בוושינגטון, הנק קרסון.

צוות חוקרים דגם שרידי פלסטיק באמצעות רשתות וספירה של הפלסטיק הנראה בחמשת אזורי הזרמים התת-משווניים, זרמים ש״אוספים״ את הפלסטיק. כמו כן נבדקו חופים באוסטרליה, במפרץ בנגל ובים התיכון.
כדי להגיע לתוצאות, שולבו הממצאים בדגימות וממצאים ממחקרים אחרים, בהם מחקר של Environmental Science and Technology, שבו נאספו 2,500 דוגמאות. על פי המחקר, צפים באוקיאנוס השקט יותר מ-20 אלף טון של מיקרו-פלסטיק ‫(‬חלקיקי פלסטיק קטנים מ-5 מילימטר). כל הממצאים הוזנו לדגם של ״תפוצת פלסטיק באוקיינוסים״.

על־פי מחקר שפורסם ביוני בכתב העת PNAS (Proceedings of the National Academy of Sciences) צפים באוקייאנוס בין 7,000 ל- 35,000 טון פלסטיק. כלומר המחקר החדש מגדיל בהרבה את הערכת הכמויות כנראה בגלל ההתייחסות של המחקר ל״חתיכות פלסטיק שניתן לראות בעין״, לעומת המחקר הקודם שהתייחס רק למה שהעלו הרשתות, שכן מסתבר כי חתיכות שניתן לראות בעין – גדולות מ-200 מילימטר, מהוות 75% מכלל הכמות.
אלא שידוע כי חלקי פלסטיק גדולים כמו בקבוקים, מצופים ושקיות מתפרקים למיקרו-פלסטיק. נשאלת השאלה היכן כל הפלסטיק? יש מי שהציע כי חלקיקי המיקרו-פלסטיק הם כה זעירים עד שאינם נתפסים ברשתות, אחרים אמרו כי אותם חלקיקים נסחפים לחופים, שוקעים לקרקעית הים, נאכלים על־ידי דגים ומצטברים ברקמותיהם או נפלטים בהפרשות ונאכלים על־ידי בקטריות מבלי להתפרק כימית.

חוקרים אחרים חיפשו פלסטיק במקומות מרוחקים כמו בקרח הארקטי או במעמקי הים, אחרים בדקו הפרשות של אריות ים וכלבי ים ללא תוצאות משמעותיות, כלומר לא נמצא הפלסטיק החסר. חוסר הידיעה היכן ״מסתתר״ הפלסטיק החסר מדאיג לפחות כמו הזיהום הידוע.

על אף שחלק מהפלסטיק בים מגיע מארצות בהן אין טיפול נכון באשפה, הרי שמסתבר כי ארצות עשירות מייצרות את מרבית הפלסטיק שמגיע לים. השימוש היום-יומי בכוסות, שקיות מיונז או קטשופ ועוד כלים שהשימוש בהם נמשך חצי דקה ואחר כך הם נזרקם לאשפה. שימוש כזה שנפוץ בארצות ״מודרניות״ הוא אחד המקורות הגדולים והמיותרים שגורם לזיהום הפלסטיק, כאשר אחד המקורות הבולטים הן שקיות לקניות. לכן שוב יש לקוות כי המיזם שנעצר יתממש והשימוש בשקיות הפלסטיק (הגדולות והקטנות) יפסק.

עוד בנושא באתר הידען:

חיידק ממעיים של תולעת לפירוק פלסטיק

אוכלים פלסטיק

הפלסטיק המיקרוסקופי – סכנה לחופים ולחיים בים