השפעת האירועים האחרונים על קניה, מהמדינות היפות והמושכות ביותר באפריקה
קניה היא אחת מארצות היעד היותר מבוקשות לטיילי טבע. שמורות שבהן ניתן לראות יותר מיני חיות (וצמחים) מכל יעד אחר, מפגשים אם אוכלוסיות שבטיות מיוחדות ונופים מרהיבים, כל אלה עושים את קניה לאחת הארצות היותר יפות ומעניינות. קניה היתה עד לפני זמן קצר יעד תיירות מבוקש גם אצלנו וחבל כי בגלל אירוע חד פעמי במומבסה הנמצאת מחוץ למסלול הטיולים נבהלו המטיילים הישראלים עד כדי הדרת רגליהם מארץ נהדרת, פחד שאין לו כל הצדקה או אחיזה במציאות.
אומנם רוב הכנסותיה של קניה באות מחקלאות אבל לתיירות ערך מוסף גבוהה ולכן הקנייתים עושים הרבה למען משיכת תיירים נוספים. התיירות מתחלקת לתיירות נופש בה מגיעים התיירים לחופים בעיקר במומבסה , מלינדי, למו ובעצם לכל אורך החוף הנושק לאוקיינוס ההודי. חופים יש בהרבה יעדים אחרים לא כך שמורות הטבע ולכן חלקה העיקרי של התיירות בקניה מבוססת על מבקרי השמורות.
קנייה נחשבת לאחת הארצות המובילה (באפריקה ובעולם) בנושאי שמירת טבע ושמורותיה נחשבות לחשובות, יפות ומובילות במשיכתן בעולם כולו. בשנים אחרונות, בקניה כמו בארצות רבות אחרות קיים לחץ גדול של אוכלוסיה מקומית על השמורות: חדירת עדרי בקר וצאן לשטחי מרעה , פלישת חקלאים ליערות תוך כריתתם, שימוש לא מושכל במים ופגיעה באגמים, נחלים ובחי והצומח שבהם. אחת הדרכים היות יעילות לשמור על הטבע ולמנוע פגיעה של אוכלוסיה מקומית היא שיטה שכבר נזכרה ברשימותיי – שילוב האוכלוסייה בפעילות השימור תוך מתן אפשרות קיום ממשאבי הטבע : חיות בר , צמחים , ונופים ללא פגיעה בהם. זאת ע”י מתן אפשרות למקומיים להקים מתקני אירוח ופעילות תיירותית , ניהול ופקוח שמורות, עבודה בנושאים תיירותיים.
הזכרתי גם את המיזם המתפתח במערב המסאי-מרה על ידי מסאים מקומיים ואת תחרותם (הכלכלית) בשמורה הקיימת בצפון קניה באיזור שרובו מיושב ע'י שבט הסמבורו ונקרא לאיקיפיה (Laikipia). Laikipia Wildlife Forum – “הוועד לחיות בר” הוקם על ידי תושבי האזור בסיוע גופים חיצוניים ובעידוד הרשות לשמירת הטבע בקניה (KWS).
עם הקמתו קבע הוועד כי שטח נרחב שהיה שייך לחוואים רבים ייהפך לשמורת טבע. הוקם “לודג'” לאירוח ותושבים מקומיים למדו את תורת הטיפול בשמורה , הדרכת והובלת תיירים, אירוח, תחזוקה וכו' , היום השמורה באזור שלא היה ידוע עד כה מושכת תיירים, פרסומה תופס תאוצה והתושבים שרואים חיל בעמלם רואים גם רווחים נאים , נאים הרבה יותר מאשר בתקופה בה רעו את צאנם באותו שטח.
כמו בלאיקיפיה הוקמו וועדות מקומית גם בנקורו שם הבעיות קשות שכן האגם מהווה אגן ניקוז לשפכי העיר הגדולה מחד ומאידך , מקורות המים שמילאו אותו מתדלדלים בגלל שימוש בזבזני במעלה הנחלים שזורמים לאגם. בירוא יערות באגן הניקוז של הנחלים גורם לסחף שסותם את האגם , בקיצור הבעיות רבות ולכן עבודתו של הוועד למען נקורו _Nakuru Wildlife Forum) רבה.
בפני מצב דומה עומדים גם התושבים באגן הניקוז של אגם נאייוושה (Lake Naivasha Riparian Association). כאן עומדים התושבים לא רק בפני הטבע אלא גם בפני מתיישבים לבנים שהגיעו בתחילת המאה העשרים והשתלטו על שטחי ענק מנאיוושה דרומה יושבים המסאיים , אלה היו תמיד רועי בקר ונחשבו לעזים ולעוינים (לזרים) שבין שבטי קניה.
מנקודת מבטם כרועים נוודים כל השטח שייך להם גם אם חלקו הוכרז כשמורה , או גרוע יותר מוחזק על ידי חוואי לבן. השמורות הוכרזו על ידי המדינה ולמסאים נציגים בפרלמנט, לכן יחסם לשמורות מתון יחסית ,וכאשר ניתנת להם האפשרות להרוויח את מחיתם מהשמורה , (עבודה, שרותים וכד') יחסם לאיסורים השונים הנובעים משכנות לשמורה מתמתן עוד יותר.
חוות “לבנות” הן סיפור אחר רוב השטחים המיושבים על ידי הלבנים נרכשו “כחוק” על ידי יושביהם , אלא שהרכישה בוצעה על ידי הסכם עם מנהיג מקומי שקיבל זוטות ללא הבנת ההשלכות של המכירה, שכן במסורת המסאים, כל שטחי המרעה שייכים להם ולכן מבחינת המוכר המכירה היתה מתן רשות לרוכש להשתמש בשטח , בהחלט לא מניעת הרועים מהשימוש בו בשעת צורך.
מאחר והשטח שייך לחוואי מותר לו להרוג (ברשיון) חיות בר לאכול מהם או למכור את הבשר למסעדות יוקרה , התושבים המקוריים מנועים מכך. עשיוו כאשר האוכלוסיה גדלה, שנות הבצורת מתרבות ורוב השטחים שנרכשו מגודרים מגיע החיכוך לשיאים. רועים חודרים לחוות פרטיות עם בקרם וצאנם. והחוואים (בדרך כלל לבנים ) עומדים חסרי אונים.
בתחילת המאה העשרים הגיע לקניה מי שנחשב ל “כיבשה שחורה” במשפחתו באנגליה , לורד דלאמאר (Delamere). הלורד רכש שטח של כאלף וחמש-מאות קמ”ר בין אגם נקורו לאגם נאיוושה ואחרי כישלונות רבים הקים חווה ל”תפארת ההתיישבות הבריטית” מספרים על כבוד הלורד שהיה מגיע לניירובי כמו הבוקרים בסרטים כאשר הוא יורה מאקדחו לכל עבר, מתהולל ומשתכר וגורם נזקים על כל סביבותיו. לימים היה נכדו שר בממשלת קניה.
כל הסיפור על הלורד …. כדי להגיע לנינו שהוא היום בעל חוות הענק בין נקורו לנאיוושה. כמו כל חוואי לבן גם זה ביקש את עזרת הפקחים (רינג'רס) של Kenya Wildlife Service לעזור לו במניעת צייד לא חוקי בחוותו. מכאן הסיפור מסתבך , בעקבות בקשת הנין ניכנס לחווה פקח לבוש אזרחית עם נשק במטרה לחפש ציידים , הנין שכנראה לא ידע על כך פגש באיש החמוש , ירה בו והרגו. כל זאת התרחש לפני כחצי שנה לשלטונות החוק היו דרושים חמישה חדשים כדי להגיע לחווה ולעצור את היורה, ומאחר והוא הנין של דלאמר , בעל חווה, לבן , שוחרר אחרי חדש מ”חוסר הוכחות” יש משהו מוכר בהליך? אבל הפקח היה מסאי מתושבי האזור , המסאים כולם זועקים חמס ומאימים לעצור את הפעילות התיירותית אם לא יועמד היורה למשפט וייתן את הדין.
אז מה זה נוגע לנו …? כתבתי בפתיחה עד כמה יחודית , מיוחדת , יפה, מזמינה ומושכת היא קניה חבל יהיה שצרות נוספות יגרמו לפגיעה בתיירות אליה שכן התיירות היא הגורם הראשון והחשוב שדוחף לשמירה על עולם החי והצומח המיוחד בשמורות הקניתיות.
