‫קולו של הספקן – על עריצים ושמרנים‬

בּוּרוּת קיבוצית והתקווה הטובה האחרונה בעולם

רוכב האופניים טיילר המילטון חשף ב-2012 בספרו “המירוץ הסודי” (שנכתב יחד עם דניאל קויל) את התכנית המתוחכמת ביותר בהיסטוריה של הספורט לשימוש בסמים. על התכנית ניצח לאנס ארמסטרונג, שזכה שבע פעמים בטור דה פרנס ותאריו נשללו ממנו לאחר חקירה מעמיקה של הסוכנות האמריקנית נגד שימוש בסמים בספורט. המילטון הראה כיצד מערכת משוכללת כזאת הצליחה להתקיים בזכות “חוק האוֹמֶרטָה” – קוד השתיקה שגרם לכל מתחרה להאמין שכל שאר הספורטאים סבורים ששימוש בסמים הוא נחלת הכלל – וחוזקה באמצעות איומי ענישה כלפי מי שילשין או לא יציית.

העיקרון הפסיכולוגי הרחב יותר הפועל כאן הוא “בּוּרוּת קיבוצית” (או בּוּרוּת פְּלוּרַליסטית): מצב שבו יחידים בקבוצה אינם מאמינים בדבר כלשהו אבל סבורים בטעות שכל שאר חברי הקבוצה מאמינים בו. כשאין איש מדבר על כך בקול רם, נולדת “ספירלת השתיקה”, שעלולה להביא אנשים למגוון התנהגויות, מהילולה של שתייה מופרזת ועד הצטרפות לציד מכשפות ועד אידיאולוגיות קטלניות. למשל, מחקר שערכו ב-1998 כריסטין מ’ שרודר ודבורה א’ פרנטיס מצא ש”רוב הסטודנטים סברו שכל עמיתיהם מקבלים את הרגלי הילולות השתייה בקמפוס בנוחות רבה יותר משהם עצמם מקבלים זאת.” מחקר אחר, שערכה פרנטיס בשיתוף עם דייל ט’ מילר ב-1993 מצא הבדל מגדרי ביחס לשתייה: “הסטודנטים שינו את התייחסותם במשך הזמן כדי שתתאים למה שהם סברו בטעות שהיא ההתייחסות הרווחת. לעומתם, הסטודנטיות לא שינו את התייחסותן.” אבל נשים אינן חסינות מבורות קיבוצית כשזו נוגעת לקשרי זוגיות, כפי שהראה מחקר שערכו טרייסי א’ למברט ועמיתיה ב-2003. הם מצאו ש”גם נשים וגם גברים דירגו את חבריהם כמי שמשתתפים בהתנהגויות כאלה [של קשרים זוגיים] בנוחות רבה יותר מכפי שהם דירגו את עצמם.”

כשמוסיפים גורם של ענישה כלפי מי שקורא תיגר על הנורמה, הבורות הקיבוצית עשויה לשנות את פניה ולהביא למסעות טיהור, לפוגרומים ולמשטרים מדכאים. מסעות ציד המכשפות באירופה, וכן המקבילות שלהם מאוחר יותר בברית המועצות, הידרדרו להאשמת אחרים לצורכי מניעה, כדי שאנשים לא ייעשו חשודים בעצמם. אלכסנדר סולז’ניצין תיאר אסיפה של המפלגה הקומוניסטית שבא זכה יוסף סטלין לתשואות מן הקהל שעמד על רגליו במשך 11 דקות ומחא כפיים, עד שאחד ממנהלי המפעלים התיישב לרווחת כולם. האיש נעצר באותו לילה ונשלח לעשר שנים בגולאג. מחקר שערכו מייקל מייסי ועמיתיו ב-2009 אישר את האפקט: “אנשים אוכפים נורמות לא-אהודות כדי להראות שהם מצייתים להן מתוך שכנוע פנימי אמיתי ולא בשל לחץ חברתי.”

שנאה עיוורת היא הפרי הבשל של הבורות הקיבוצית, כפי שמעיד מחקרו של יוברט ג’ או’גורמן מ-1975. המחקר הראה ש”ב-1968 נטו רוב המבוגרים האמריקנים הלבנים להגזמה פרועה במידת התמיכה שהם ייחסו ללבנים אחרים בהפרדה גזעית,” בייחוד בקרב מי שחיו בעצמם בהפרדה גזעית, שהגבירה את ספירלת השתיקה.

למרבה המזל יש דרך לשבור את מעגל הבורות הזה: ידע ותקשורת. ההודאה באשמה של טיילר הביאה גם אחרים להתוודות על שימוש בסמים. כך נשבר קוד השתיקה ונוצרה פתיחות לניקוי הספורט מסמים. במחקר של שרודר ופרנטיס על אודות הילולות השתייה במכללות, נמצא שחשיפתם של סטודנטים חדשים לדיון בהנחיית עמיתים, שכלל גם הסבר על תופעת הבורות הקיבוצית והשפעותיה, הפחיתה בסופו של דבר באופן ניכר את צריכת האלכוהול של הסטודנטים האלה. יותר מכך, מייסי ועמיתיו מצאו בהדמיה ממוחשבת של חברה אנושית שבה יש הזדמנות הולמת להידברות ולתקשורת, שכשמפזרים ספקנים בין המאמינים האמיתיים, הקישוריות החברתית פועלת כאמצעי מניעה נגד השתלטות נורמות לא מקובלות.

זאת הסיבה שבגללה משטרים רודניים ותיאוקרטיים מגבילים את חופש הדיבור, העיתונות, המסחר והתנועה ושהדרך לשבירת אחיזתם של משטרים ואידיאולוגיות מדכאים כאלה היא הפצת הדמוקרטיה הליברלית ופתיחת גבולות. זאת הסיבה שאפילו כאן בארה”ב, “ארצם של החופשיים”, עלינו לאמץ בפתיחות את זכותם של אתאיסטים ושל הקהילה הגאה לשוויון אל מול החוק וש”יציאה מן הארון” עוזרת לשבור את ספירלת השתיקה. ידע ותקשורת, בייחוד אם הם נוצרים בזכות מדע וטכנולוגיה, מציעים לנו את התקווה הטובה האחרונה בעולם.

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על המחבר

מייקל שרמר הוא המו”ל של כתב העת Skeptic (.(www.skeptic.com ספרו האחרון, “המוח המאמין” יצא כעת לאור בעטיפה רכה. עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

Facebook