לא אשמת ההרנוג

עצי השיטה בערבה מתייבשים – זה לא בגלל טפיל הרנוג השיטים, אחד מ-150 מיני טפילים שגורמים לעצים להיראות ירוקי עד. זו השאיבה

חג המולד וחגיגות הסילבסטר מעלים את קרנו של אחד הטפילים היותר ידועים – ההרנוג, או כפי שהוא ידוע בשמו הלועזי מיסלטו (mistletoe) ידוע שכן בחגיגות כניסת השנה האזרחית החדשה כל מי שנימצא בצל הטפיל חייב להתנשק… מנהג שכנראה התפתח בגלל תכונות שמיוחסות לטפיל, בין היתר הוא נחשב כמעורר מיני. רצח האל הצפוני בלדור, (Norse god Baldur) מיוחס לטפיל, עבור הדרואידים (Druids) בבריטניה, שימש הטפיל בטקסי קבלת האביב, כל זאת בגלל הופעתו הירוקה והפורחת גם בעונות בהן היו כל יתר העצים עירומים. היותו ירוק עד, נושא פרחים ופירות כל השנה גרמה לשיוך תכונותיו המיסתוריות.

אין לבוטנאים הסבר ברור מדוע ממשיך הטפיל לעשות פרחים ופירות כל השנה, אבל מתקבל על הדעת כי מאחר ואינו נתון ללחץ הספקת נוזלים, המסופקים ע'י הפונדקאי, אין לו צורך ב”הפסקת גידול”.

הטפיל משתייך למשפחה אחת בה כחמישה סוגים, וכ-150 מינים, רובם ככולם גדלים על צמרות עצים וצמחים. שלא כמו טפילים אחרים, המיסלטו תלוי בפונדקאי בעיקר להספקת נוזלים ואילו את ייצור הסוכרים / האנרגיה הוא עושה בעצמו בהטמעה בעליו הירוקים. למעט תפקידו המסורתי בחגיגות המולד, סובל הטפיל מיחס שלילי בעיקר אצל חובבי טבע שרואים בו גורם לפגיעה בצמחי יער וחורש.

עכשיו כנראה שהגישה השלילית עומדת לפני שנוי שכן מחקר ע”י האקולוג ד”ר דייויד ווטסון, פרופסור לאקולוגיה במכון לאדמה, מים וחברה באוניברסיטת צ'ארלס סטורט באלבורי, אוסטרליה. החוקר קובע כי “לטפיל תפקיד מפתח בהבראת חורשים חולים…” לדברי ווטסון “למרות היות הטפיל מרכיב זעיר בבתי גידול בהם הוא נמצא, הרי ביחס למגוון מינים, תפוצה וכמות המסה ביולוגית, הוא מהווה גורם משמר חזק ומשפיע על עושר המינים באופן גדול בהרבה יחסית לתפוצתו”.

כבר ב 2001 כתב ווטסון נייר-עבודה שמציין את תפיקדו של הטפיל כ “מין מפתח” (“keystone resource”)
הצמח משמש כמקום קינון ומקור מזון לחיות רבות וככזה מתגבר את מגוון מיני הצומח והחי בסביבת החורש. מאז, הוברר והואר תפקידו החשוב של הטפיל כשומר על בריאות החורש. החשיבות נודעת מאותה תכונה שנתנה לו את ה מיסתוריות – היותו ירוק עד, גם כאשר כל העצים בחורש עומדים בשלכת הטפיל ממשיך ללבלב בעלים ירוקים, לפרוח ולייצר פירות. עלים ירוקים פרחים ופירות שמספקים מזון לעופות ולחיות החורש, אותם עלים נושרים ועל פי ווטסון מהווים מקור חשוב למזון עבור חיידקי קרקע שהופכים אתם למקור פחמימנים כלומר למקורות מזון בקרקע, “מקורות מזון שמשמשים כמנוע עזר לגידול בחורש”.

מחקר נוסף שמתאר את חשיבותו של הטפיל לסביבה נערך במדגסקר. החוקר, מיטשל יירווין מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול שבקנדה עסק בחקר הסיפקה, אחד ממיני הלמורים באי הגדול שליד חופי אפריקה. מסתבר כי בעונה היבשה בה רוב העצים יבשים ואינם מספקים מזון, עוברים למורי הסיפקה לאיסוף ואכילת עלים צעירים, פרחים ופירות של הטפיל, באקולוגיה מתיחסים למקור מזון שכזה כ “מזון מחדל” ('fallback food). לדעת החוקר “ללא הטפיל ספק אם היו למורי הסיפקה מסוגלים להמשיך ולהתקיים”.

פרופ' ג'ניס דיקינסון מאונ' קורנוול מצאה כי הטפיל מהווה מין מפתח להתפתחותם של קיכלים צעירים, אלה נשארים גם בחורף בסביבת הוריהם וחיים בשיתוף שלא היה מתאפשר ללא המזון שמספק הטפיל.

מסקנתם של ווטסון ודיקינסון היא כי “הטפיל מהווה כוח מרפא ומאושש לחורשים “, בניגוד למגמה כי “יש להשמיד את הטפיל כדי לאושש עצים “, טוענים ווטסון ודיקינסון כי “כדי לרפא חורשים חולים / בעיתיים, יש לבדוק את האפשרות של השבה והפצה של הטפיל”. לכן, לדעת החוקרים : “המחקרים מראים כי ההנחיה ליערנים להשמיד את הטפיל – טיפשית”.

המין הנפוץ בסביבתנו טיפוסי לעצי השיטה בדרום ושמו הרנוג. תדמיתו השלילית של ההרנוג בעולם נפוצה בעיקר בגלל פגיעתו בעצי פרי, תפוחים, שזיפים, אפרסקים ורבים אחרים מהווים פונדקאים למורת רוחם של החקלאים. אצלנו קיבל ההרנוג את תדמיתו השלילית בגלל הופעתו המושכת על עצי השיטה בעיקר בערבה, למרות הירוק העז של עליו, למרות האדום הבולט של פרחיו, למרות טעמו המתוק של פריו, למרות היותו מקור משיכה וככזה תפוצה צמודה לשתי מועמדות ל”ציפור המדינה”, הבולבול והצופית למרות כל זאת… תדמית שלילית. כבר לפני שנים רבות למדו מדריכים צעירים כי ההרנוג קיבל את שמו מאחר ו”הוא הורג את השיטה”… וכך התפתח היחס השלילי.

כה קיצוני הוא היחס השלילי עד כי ניתן לראות “אוהבי טבע” שמתנפלים על ההרנוג בשצף קצף ומנסים להשמידו, אלה שוכחים כי כל פונדקאי נושא עליו טפילים, כולל אותנו שכן בגופינו טפילים רבים ומרובים וכל זמן שהגוף בריא אין השפעה לנוכחותם, כך גם עצי השיטה, עץ בריא ישא את ההרנוג ללא בעיה, טפיל שמהווה תוספת יפה וחשובה לסביבה.

זה שנים רבות ניתן לראות בוואדיות היורדים לערבה איך עצי השיטה מתייבשים, תחילה ראינו את ההתיבשות בערבה הדרומית, היום ניתן לראות את ההתיבשות גם בוואדיות שיורדים לערבה הצפונית, האשם הנוח ביותר והבולט היה ההרנוג, אלה שאמורים להגן על סביבתנו פיתחו השערות והנחות על איך: “בגלל ריבוי התנועה בשטח רב האבק, אבק שמחליש את עצי השיטה ומאפשר השתלטות ההרנוג”, או לסירוגין איך : “בגלל התפתחות ההתישבות והחקלאות באיזור היתרבו הצפרים (בולבולים, טריסטרמיות ואחרים) שמפיצות את זרעי ההרנוג”. “צמחי ההרנוג מופצים והם הם הגורמים להתיבשות עצי השיטה”, האמנם ? סקירה חטופה מראה כי רוב העצים היבשים לא נושאים (ולא נשאו) את הטפיל, כלומר האשם לא בהרנוג. האשם הוא בירידת מפלס מי התהום, ירידה שנובעת בגלל שאיבת יתר. בדרום הערבה שאיבה למתקן ההתפלה שבאילת, בצפון הערבה שאיבה להשקיית שטחי החקלאות.

כבר לפני 25 שנים פניתי לכל הגופים הקשורים – עיריית אילת, מקורות, “רשות”, משרד להגנת הסביבה, פניתי והתרעתי על ירידת המיפלס, ללא תגובה וללא מעש….

בערבה הצפונית הבעיה פחות קשה, הפתרון קשה הרבה יותר שכן אף אחד לא חושב להפסיק לגדל ירקות. בערבה הדרומית ההתיבשות קיצונית וקשה, הפתרון פשוט ! כל שיש לעשות הוא למעט בשאיבה מהבארות ולהגביר את השאיבה מהים, כלומר למיתקן ההטפלה באילת ישאבו בעיקר מי-ים, יתכן שהשינוי יגרום למחיר גבוה, אז יבואו ה”חכמים” ויחשבנו מחיר מים גבוה מעט כנגד התייבשות עצי השיטה, אותם עצים שמהווים את מקור המזון העיקרי לכל דרי הערבה, אותם עצים שצובעים את הערבה ונחליה בירוק, אותם עצים שנותנים צל למטילים ולחיות, אותם עצים שנושאים את ההרנוג, שכן לא ההרנוג אשם בהתייבשותם אלא המשאבות ששואבות את מימיהם. אז יואילו שומרי הטבע והסביבה, יניחו ל”אשם המדומה”, יתנפלו ויטפלו באשם האמיתי !

הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.