מחקר חדש מצא כי ניתן לחזות את הסיכון ארוך-הטווח לגרימת סרטן מחשיפה לכימיקל נתון ע”י מדידת ההשפעות קצרות-הטווח של אותה חשיפה. הממצאים יוכלו לאפשר פיתוחן של בדיקות פשוטות וזולות יותר שנועדו לבחון כימיקלים באשר לפוטנציאל שלהם כגורמי סיכון לסרטן.
[תרגום מאת ד”ר נחמני משה]
מחקר חדש מצא כי ניתן לחזות את הסיכון ארוך-הטווח לגרימת סרטן מחשיפה לכימיקל נתון ע”י מדידת ההשפעות קצרות-הטווח של אותה חשיפה. הממצאים יוכלו לאפשר פיתוחן של בדיקות פשוטות וזולות יותר שנועדו לבחון כימיקלים באשר לפוטנציאל שלהם כגורמי סיכון לסרטן.
מחקר חדש מצא כי ניתן לחזות את הסיכון ארוך-הטווח לגרימת סרטן מחשיפה לכימיקל מוגדר ע”י מדידת ההשפעות קצרות-הטווח של אותה חשיפה. הממצאים פורסמו זה מכבר בכתב-העת המדעי PLOS ONE. למרות ירידה כללית בשיעור השכיחות והתמותה ממחלת הסרטן, כארבעים אחוזים מתושבי ארה”ב יאובחנו כלוקים במחלה במשך חייהם, וכעשרים אחוזים מהם ימותו כתוצאה ממנה. כיום, פחות משני אחוזים בלבד מהכימיקלים הנמכרים בשוק נבדקו בנוגע להיותם גורמי סיכון לסרטן.
באמצעות מודל ניסיוני, חוקרים מביה”ס לרפואה ומביה”ס לבריאות הציבור באוניברסיטת בוסטון מדדו את ההשפעות שיש לחשיפה לכימיקל נתון במשך מספר ימים על רקמה בריאה והעריכו את ההשפעות שתהיינה לחשיפה זו על ביטוי הגנים בכבד. “ע”י השוואת ההשפעה שמדדנו להשפעה שיש לחומרים מסרטנים ידועים ולחומרים הידועים כלא-מסרטנים, הצלחנו לקבוע “חתימה” ולפתח מודל חיזוי מתאים המסוגל להבדיל בין שני המקרים ברמת דיוק גבוהה,” הסביר החוקר הראשי Stefano Monti, פרופסור חבר לרפואה באוניברסיטת בוסטון. “יתרה מכך, ע”י בדיקת אוסף הגנים התואמים המפעילים את התגובה לכימיקל הנתון, הצלחנו להתמקד במנגנונים הפוטנציאלים האחראים להתפתחותו של גידול סרטני,” ציין החוקר הראשי.
הכימיקלים שנבדקו כוללים, בין היתר, דיוקסין (dioxin), מזהם סביבתי רעיל ביותר הידוע כחומר הגורם לשלל בעיות רפואיות באדם, לרבות סרטן; ביפנילים רב-מוכלרים (PCBs), משפחה של תרכובות הקשורות לשיעורים מוגברים של סרטן העור, המוח והכבד; והחומר ביספנול A (BPA), מרכיב בחומרי פלסטיק, ושרפי אפוקסי, שהינם בעלי תכונות דמויות-הורמונים. למרות איסור מכירתם של מוצרים רבים הכוללים בתוכם את התרכובות הללו, במיוחד בארה”ב, הם עדיין נפוצים בסביבה.
פרט לערכה החיזוי של הבדיקה, החוקר הראשי מציין כי חוקרים מבקשים לדעת ולהבין כיצד תרכובות אלו הלכה למעשה גורמות לשינויים תאיים המובילים להתפתחות מחלת הסרטן. הוא מוסיף ומציין כי עדיין לא ברור אם השינויים קצרי-הטווח בגנים – כפי שנצפו במעבדה – אכן יובילו בסופו של דבר ובהכרח להתפתחותו של גידול סרטני.
לפי החוקרים, קיימת הבנה הולכת וגדלה כי התפקיד שממלאים מזהמים סביבתיים בהתפתחותה של מחלת הסרטן בבני-אדם לא נחקר דיו וכי יש צורך בגישות רשמיות יותר באשר לבחינת ההשלכות הביולוגיות של חשיפה ממושכת למזהמים. “העבודה שלנו איששה את ההשערה כי ניתן לחזות את הסיכון ארוך-הטווח לסרטן ע”י מדידת ההשפעות קצרות הטווח של הכימיקל החשוד,” הסביר החוקר הראשי. “אנו מצפים שכתוצאה מהממצאים שלנו תפותחנה בקרוב שיטות סריקה מדויקות וחסכוניות להערכת הפוטנציאל הקרצינוגני (מחולל סרטן) של יותר מ-80,000 כימיקלים הנפוצים כיום בשוק המסחרי.”
