מריה סיבילה מריאן חקרה באופן עצמאי את מחזור הגלגול של פרפרים וחרקים אחרים, ואף נסעה בשנת 1699 לסורינם שבדרום אמריקה, בגיל 52 כדי לתעד את הצמחים והחרקים המקומיים. עם זאת, למעלה מ-150 שנה לפני דארווין, היא לא ידעה על האבולוציה וכתבה במבוא לאחד מספריה שהמחקר נועד לגלות את סודותיו של אלוהים בטבע
מריה סיבילה מריאן Maria Sibylla Merian), 1647-1717) היתה אחת מאמני הטבע הגדולה בתקופתה.
מילדותה היא הוקסמה ממחזור החיים של הפרפרים, וקיימה מחקר הדוק של הגלגולים שלהם. היא הפכה לציירת פרחים ולמורה בנירנברג, פרנקפורט ואמסטרדם.
ספרה הראשון, Neues Blumenbuch (ספר חדש על פרחים) ראה אור בשנים 1675-1680. ציור פרחים בודדים או זר פרחים שימש כתבנית עבור ציירים חובבים או כעבודת יד לגבירות. הספר ממשיך מסורת של עבודות דומות שהחל אביה בבית ההוצאה לאור.
בגנים אלה החלה מריאן לחקור חרקים, בפרט את מחזור החיים של זחלים ופרפרים. משכילים רבים באותו זמן האמינו שהחרקים מגיעים מיצירה ספונטנית של בוץ רקוב”, רעיון אריסטוטלי שהחזיק מעמד למרות או אולי בגלל לימודו בידי הכנסיה הקתולית. אף כי תומס אקווינוס הגיע למסקנה כי היצרירה הספונטנית של החרקים היתה עבודתו של הסטן, האפיפיור אינוסנטה החמישי במאה ה-13 הכריז כי האמונה ביצירה ספונטנית מנוגדת ללימודי הכנסיה, מכיוון שהחיים נוצרו ביום הראשון של הבריאה כפי שתועדה בספר בראשית. ואולם המסורת היוונית גברה בעיקר בחלקים מהקהילה המדעית.
פרצ’סקו רדי (Francesco Redi) היה בין המדענים שהראו כי תולעים נולדות מביצים. כנגד הדעה הרווחת, מריאן חקרה מה באמת קורה במעבר בין הגלגולים השונים של החרקים, ובנוסף גם למדה פרטים על הגלמים ועל צמחים המשמשים להם למאכל. מאוחר יותר, היא אספה את הרישומים והציורים של שלבי ההתפתחות בספר שפרסמה.
בשנת 1678 נולדה ביתה השניה דורותיאה מאריה (לימים אשתו של הציר ג’ורג’ גסל) ושנה לאחר מכן היא פרסמה את הכרך הראשון של ספרה השני המכונה השינוי המופלא של הזחלים והמזון הצמחי המוזר שלהם. בספר זה היא מציגה את שלבי הגלגולים של מינים שונים של פרפרים ביחד עם הצמחים שהם ניזונים מהם. במבוא לספר היא מבקשת מהקוראים שלא לחפש בזאת את התהילה שלה אלא את האלוהים להריע לו כבורא גם של התולעים הקטנות והצנועות. התווית היתה “ספר הזחלים” – ספר שנועד להרהור ולא ספר מדעי. הוא שמר על המסורת של חיפוש אלוהים בטבע.
בשנת 1681 מת יעקב מארל, האציל שתמך בה ומשפחתו שבה לפרנקפורט ב-1683 כדי לטפל בנכסים, לרבות הבית, יצירות האמנות הספריה והסוגיות הכספיות שנותרו פתוחות בעת מותו. בשל כך נאלצו מריאן, בעלה ובנותיה לעבור להתגורר בקומונה דתית 0- הלאבדיסטים, שקיבלו רק זוגות נשואים כחברים בה. המשפחה עברה לבית שהיה שייך לקורנליס ואן סומלסדיק, מושל סורינם. שם שמעה לראשונה על החי והצומח של דרום אמריקה.
חמש שנים לאחר מכן מתה אמה והיא עברה לאמסטרדם. בעלה התגרש ממנה שנתיים מאוחר יותר ב-1692. באמסטרדם משכו מריאן ועבודותיה את תשומת הלב של מדענים אחדים. ביתה הבכורה יוהנה הלנה נישאה לסוחר יעקוב הרולט, גם הוא חבר לשעבר בכת הלבדיסטים ועברה איתו לסורינם שהיתה אז המושבה ההולנדית הטריה ביותר שזה עתה נרכשה.
בעקבות השראה מפרפרים ופרחים אקזוטיים מיובשים שהגיעו לאמסטרדם מהמושבות ההולנדיות ואוחסנו באוספים הסטוריים בהולנד, בשנת 1699, בגיל 52, היא ערכה מסע לסורינם (גויאנה ההולנדית) שבדרום אמריקה. מטרת הסיור היתה לחקור את החי והצומח הנדיר בבתי הגידול הטרופיים. עם שובה לאמסטרדם שנתיים מאוחר יותר היא החלה לעבוד על הכנת מדריך פורה מאוייר, Metamorphosis insectorum Surinamensium (שינויי הצורה של חרקים בסורינם, שהתפרסם בשנת 1705. הספר מתאר את מחזורי החיים של חרקי האיזור.
מרבית הציורים בצבעי מים שציירה הועתקו להדפסים איכותיים מהפלטות מהן הודפס הספר. 95 ההדפסים של מריאן הנמצאים באוסף המלכותי הבריטי נקנו בשנת 1755 ע”י המלך ג’ורג’ השלישי, כאשר היה עדיין יורש העצר או הנסיך מוולס.
