במהלך דיון שנערך על רקע גל השריפות הוצג דו”ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפיו ישראל נמצאת רק בשלבי הכנת התכנית. מכון שחקר את הנושא נסגר לפני שנה וחצי בשל בעיות תקצוב * יו”ר ועדת המשנה, ח”כ יעל כהן פארן: “עברנו אסון והממשלה לא מתעוררת”
וועדת המשנה לקידום טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת שבוועדת המדע והטכנולוגיה קיימה היום דיון בנושא ‘מצב התכנית הלאומית להערכות המדינה לשינויי אקלים’.
יו”ר ועדת המשנה, ח”כ יעל כהן-פארן (המחנה הציוני) פתחה את הדיון: “בדיוק לפני חודש התרחשו שריפות בלא מעט מחלקי הארץ. הכול היה יבש, נשבו רוחות מזרחיות וכל דבר קטן הדליק שריפות ענק. הרבה מזה קשור למזג האוויר ושינויי האקלים. בעקבות האירועים אני מבינה עד כמה אנחנו לא ערוכים ולא קולטים את עוצמת תופעות האקלים הקיצוני הקיימות כיום. אני מופתעת מחוסר התגובה של הגופים הממשלתיים למעט השר אופיר אקוניס. הכתובת כבר רשומה על הקיר”.
אבנר פורשפן מנהל אגף אקלים ומטאורולוגיה חקלאית, השירות המטאורולוגי: “אירועי מזג האוויר הקיצוניים הם תוצאה של השתנות טבעית מאוד חזקה וגם להתחממות הגלובלית יש השפעה. לאחר מזג האוויר הקיצוני בדצמבר 2013 התבקשנו מרשות החירום להכין תרחישי ייחוס לאירועי מזג אוויר קיצונים באירוע של שלג, גשם וגלי חום. המגמה המשמעותית ביותר שאליה צריך להתייחס היא המגמה של עליית טמפרטורות וזה הנושא המרכזי שאליו אנחנו צריכים להיערך, צריך לאפשר לחוקרים לחקור ולהקים מרכז חישובים לאומי”.
ח”כ דב חנין: “למרבית הצער נושא האקלים נדחק לשוליים, אנחנו מדברים על סוגיה שיש לה משמעות אדירה לגבי החיים שלנו כחברה ואנחנו נזכרים רק כשמדובר באירועים קיצוניים כדוגמת חודש שעבר, לא ניכנס למה קרה בכל מקום ומקום אבל ברור שהגל השריפות התגבר בגלל היובש והצחיחות. אנחנו כמדינה עדיין לא ערוכים מספיק למזג אווירי קיצוני יותר שצפוי להגיע וזו בעיה”.
שירי ספקטור – בן ארי מצוות מרכז המחקר והמידע של הכנסת חיברה דו”ח ובו סקירה עולמית אודות הערכות מדינות לשינויי האקלים: “בעשור האחרון רוב מדינות אירופה המערביות אימצו תכניות אסטרטגיות לשינוי באקלים, רובן אימצו 2 תוכניות. ישראל נמצאת יחד עם כמה מדינות נוספות בשלבי הכנה של תכניות אסטרטגיות כאלו, ביניהן: בולגריה, קרואטיה, קפריסין ולטביה. בחנו התקדמות ב-32 מדינות אירופה. מתוכן 26 כבר עם תכנית אסטרטגית קיימת”.
“כל נושא ההכנה לקראת מצבי קיצון מתקדם במדינות אירופה כמו למשל איסור בנייה במקומות שמועדים לשיטפונות”.
ד”ר סיניה נתניהו מדענית ראשית, המשרד להגנת הסביבה: “ב-2011 הוחלט להקים מרכז ידע שיעסוק במספר נושאים מצומצם, התבקשו שם לבדוק שינויים במצב האקלימי הקיים ועוד נושאים שעוסקים במזג האוויר קיצוני. המרכז הוקם עם חוזה לשנה ואז ל-3 שנים ולאחר מכן נסגר, הוא לא קיים שנה וחצי. השפעות הן ארוכות טווח והעבודה חייבת להיעשות לאורך זמן. אנחנו צריכים את החלטת הממשלה שתאשר תקצוב, מקבלי ההחלטות צריכים להבין את ההשפעות המקומיות והמדיניות”.
עמיר גבעתי מנהל תחום מים עיליים, רשות המים: “האקלים הוא בראש סדר העדיפויות. מדובר במצב דרמטי בעיקר בצפון הארץ – בשלוש שנים האחרונות יש בצורת הידרולוגית ועברנו את כל הקווים האדומים מבחינת מקורות מים טבעיים. מדובר במצב הכי גרוע ב-100 השנים האחרונות. מצד שני ישנה עלייה באירועים של שיטפונות והצפות. אנחנו מוכנים על סמך מצב חירום”.
אורנה ליכטמן ר’ מערכת הגנת הסביבה, משרד הביטחון: “אנחנו נמצאים בעבודת מטה מאוד גדולה בכל מה שקשור לשינויי האקלים. אנחנו לקראת הכנה וזה בסדרי העדיפויות. הכול יבוא לביטוי מבחינה אסטרטגית וזה יבוא במקביל לתחום של הגנת הסביבה. אנחנו מאמינים שזה ייקח לנו שנה עד שהנושא יעבור לשאר המשרדים”.
יו”ר הוועדה: “אני נמצאת בתחושה שלא מצרפים עוד נדבך באיומים האסטרטגים של מדינת ישראל, העניין עדיין לא נתפס בראש המערכת הביטחונית וצריך לקחת אותו בחשבון”.
אבי בן זקן רע”ן תו”ל כבאות והצלה, המשרד לביטחון פנים: “תדירות השריפות ועוצמתן הולכת וגדלה. לנו במכבי האש יש תכנית מאוד סדורה להתעצמות הן בכוח אדם והן באמצעים כלכליים, אנחנו מקווים שהממשלה תעזור לנו כדי שנוכל לתת את המענה הסביר לאזרחי מדינת ישראל. דרושים עוד 4,000 כבאים, מדובר בעוד פי שניים מהעובדים כיום”.
כרמית לובנוב מנכ”לית העמותה לצדק סביבתי, ארגונים ועמותות לשמירה על הסביבה: “ישראל נמצאת במקום אחד לפני אחרון בנושא התקציבי של אקלים וסביבה ביחס למדינות ה-OECD”.
ד”ר שי רייכר מנהל תחום הערכת סיכונים של שירותים לבריאות הציבור, משרד הבריאות: “אנו ערוכים לאירועי חירום אך לעניין אירועים ארוכי טווח אנו זקוקים לתקצוב”.
יו”ר וועדת המשנה סיכמה את הדיון: “אנחנו מדברים על שינוי האקלים אבל מה שבאמת נדרש הוא שינוי הגישה. מדינות התעוררו אחרי אסונות, אצלנו למרות האסון עדיין לא התעוררנו, גם הממשלה לא, הכול בעצלתיים. בנוגע למרכז הידע שהפסיק לפעול לפני כשנה וחצי, אפנה ליו”ר הוועדה על מנת שיקיים דיון לגבי עצירת מרכזי ידע ותקצוב חד פעמי – נוצר מצב שכל העשייה נבלמת ומדובר בזבוז כספי ציבור. חייבים להיערך לפני האסון הבא”
“חשוב לי להדגיש שמשרד האוצר בחרו שלא להגיע לדיון, העניין מראה את חוסר התעדוף והגישה לנושא. אנחנו משלמים מחירים גבוהים על ההתמודדות עם אירועי חורף קשים כדוגמת הצפות ושיטפונות שפוגעים בכלל האוכלוסייה ובמיוחד באוכלוסיות חלשות. בנוסף, אני רואה בחומרה שלמכבי האש אין מספיק תקציבים”.
11 תגובות
איכשהו למרות שנזכרים פה מאוחר נעשו פעולות מוצלחות, מצד הממשל הנוכחי שכן ב-4 קדנציות אחרונות ובגדול מאז 1977 למעט 1993 הוא בשלטון: הותפלו מים כדי 75% צרכי השתייה של ישראל ודי הרבה מהצריכה בכלל.
נרכשה טייסת מטוסי כיבוי גדולה. ישראל חתומה על האמנה ל-2020 צמצום פליטת גזי חממה, עברה לייצור חשמל בגז. החקלאות פה בסכנת קריסה כי מסתכלים דרך חור הגרוש. גיל ממוצע לחקלאי 60.
האוניברסיטאות פה קצת מיובשות כמו גם עשרות חברות ממשלתיות או לאומיות לכיוון מיקור חוץ במקום קביעות. זה שייך בעקיפין למצב כי בלי מחקר חזק לא יהיו פתרונות. לא הכל רע ולא הכל טוב.
מגיבים פה או הזויים או עושים את עצמם. אני מהמר שאלו דתיים. אני מאמין ומכבד את המקורות. אבל למה שכתוב כאן אין קשר למדע.
בישראל יש בחורי ישיבה שמתפללים לאולהים הגדול והנורא ולכן לא יהיה שום אסון טבע כאן אין מה להתכונן כול עוד יש תקציבים וכמות בחורי הישיבה גדלה
השנה כחריג יורד גשם בישראל במרץ ופחות באירופה. אין לי שום נבואת מוסר ותוכחה לומר על זה.
>א> חלק מאתנו אינם מקדישים זמן למחשבה על מקומם, תפקידם ויעודם בעולם. ליבון נושאים אלו כחלק מחיפוש משמעות לחיים, מקדם אותנו להבין ולקבל באופן מעמיק את עבודת ה’ כמשמעות אפשרית ליעודנו ותפקידנו.
>ב>אנשים רבים, כולל אנשים חילוניים, מחפשים משמעות לחייהם ומבינים שהחיים לא נועדו לעבור “סתם כך” ללא ניצול ומשמעות. פתרונות אפשריים למשמעות הם: חיפוש זהות, יצירה משמעותית שתעניק תוכן לחיים, חוויות אישיות, פיתוח ההשכלה ומרחב העיסוק המקצועי ותחומים רבים נוספים.
>ג> הרצון לא לחיות סתם ללא משמעות והצורך לחפש תוכן לחיים ולנצלם מעוררים את השאלה מהיכן נובעים חיפושים אלו ומהו המקור לחוסר הסיפוק והרצון למצות את החיים.
==
האדם השני, בדומה לאדם הראשון, סקרנותו מתעוררת על ידי היקום. הסקרנות האינטלקטואלית דוחפת את שניהם להעיז ולעמוד פנים אל פנים מול סוד הקיום. אולם, בעוד שהיקום מעורר את האדם הראשון לשאוף לכוח ולפיקוח, ומשום כך הוא שואל את שאלת ה”איך” הפונקציונלית, הרי האדם השני מגיב לקריאת היקום בכך שהוא מזדקק למחווה של הכרה מסוג אחר. הוא אינו שואל אף שאלה פונקציונלית. במקום זה מפנה הוא את התעניינותו לעבר שאלות מן הסוג המיטאפיסי. ושאלותיו הן שלוש. הוא רוצה לדעת: מדוע? מהו? מיהו?
1) הוא תמה: “מדוע נברא העולם? מדוע עומד האדם מול מערכת של עצמים ומאורעות כבירים ואדישים?”
2) הוא שואל: “מה תכליתם של כל אלה? מה המגמה הטמונה בחומר האורגני והבלתי-אורגני, ומה משמעות האתגר הגדול המגיע אלי מעבר לגבולות היקום ואף מתוך נשמתי המיוסרת?”
3) האדם השני ממשיך לתמוה: “מי הוא העוקב אחריי בהתמדה, בלא שנתבקש ובלא שנדרש לכך, ונעלם אל חלל האין סוף באותו רגע ממש כשאני פונה כדי לבוא בעימות עם אותו ‘הוא’ הקדוש, הנורא והנסתר? מי הוא הנוסך באדם בעת ובעונה אחת מורא ואושר, ענווה ותחושת גדלות? מי הוא שהאדם דבק בו באהבה רבה ונלהבת ואשר ממנו הוא בורח מתוך פחד וחרדה? מי הוא המושך אליו את לב האדם בחוזקה ועם זאת דוחה אותו לחלוטין? מי הוא זה שהאדם מתנסה בו כמסתתר בחביון עוזו וכמו-כן מבחין בו את האמת היסודית ביותר, הברורה ביותר, והמובנת ביותר? מי הוא זה שאנו מכירים בו בעת ובעונה אחת את האל המתגלה והאל הנסתר? מי הוא זה שהאדם חש כי רוחו מפיחה חיים ומקיימת חיים ואשר עם זאת נמצא מרוחק מן הכל?”
===
כדי להשיב על השאלה המשולשת הזאת, האדם השני אינו משתמש בשיטה הפונקציונלית שהומצאה על ידי האדם הראשון. הוא אינו יוצר עולם משלו. במקום זה הוא רוצה להבין את העולם החי, “הנתון” שבתוכו הוטל. לפיכך, אין הוא עושה מתימטיזציה של תופעות ואין הוא הופך את הדברים למושגים. הוא עומד מול היקום בכל שפע צבעיו, הודו ושגבו, ולומד להכירו בתמימות, במורא ובהערצה של ילד המחפש את החריג ומופלא בכל דבר או מאורע רגיל. בעוד שהאדם הראשון דינאמי ויוצר, בהפכו הנתונים של החושים לדפוסי חשיבה, האדם השני נוטה לקלוט ולראות את העולם כמות שהוא. הוא אינו מחפש את צלם האלוהים בנוסחה המתימטית או בחוק הטבע היחסי כי אם בכל קרן אור, בכל נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של לילה מכוכב. כללו של דבר, האדם השני אינו חוקר את היקום המופשט והמדעי כי אם את העולם האיכותי המקסים שבו הוא מקיים יחס הדוק עם האלוהים. המיטאפורה המקראית האומרת על האלוהים שנפח רוח חיים בתוך האדם, מתייחסת אל התעסקותו של האדם בדבר האלוהים, אל חווייתו האלוהית, האמיתית והחיונית – והיא אינה מכוונת לאיזה כשרון אלוהי הטבוע באדם והמסומל ב”צלם האלוהים”. האדם השני חי בדביקות עם האלוהים. החווייה האכזיסטנציאלית של “אני” שזורה בתודעת הקשר עם “יסוד המציאות”, אשר את עקבותיו הוא מגלה בדרכי העקלתון של הבריאה.
===
( לא לחפש מטרה לחיים ולחיות חיים שקטים לכאורה, או להתמודד ולחפש מטרה שבסופו של דבר החיפוש ישתלם למרות המאמץ הנפשי )
המזרח התיכון נמצא בתהליך של פינוי מאסיבי של האוכלוסיה עקב ריבוי טיבעי גבוה ושינויי אקלים שגרמו למלחמות בכל האזור (סוריה, עיראק, תימן, סיני, לוב).
נטיעת עצים (אקליפטוסים חסיני שריפות) בשטחים פתוחים ועל גגות הבתים יקטינו את הטמפרטורה באויר.
כיסוי הכינרת ושאר מאגרי המים הפתוחים עם כדורי פלסטיק, יפחיתו את אידוי המים.
שומר הסף
אתה צודק, אבל העובדה היא שמדינת ישראל היתה ואסל של ארה”ב מאז היווסדה, והאמריקניזציה של מדינת ישראל “בעזרת” מפלגות הקומוניסטיות והשמאלניות הביאו אותנו למצב הזה.
( אני מניח שזו גם הסיבה שילדי מגראב – ילידי מרוקו – מכנים את עצמם “מזרחים”. כנראה שהם מתכוונים לכך שהם נולדו מזרחית לארה”ב. אחרת אין שום הגיון בלקרוא להם מזרחיים).
כל זה הולך להשתנות בקרוב מאוד.
מהיכן צץ כאן הטרול העכו׳׳ם – ״על חשיבות קריאת הזוהר בימים אלו״ ?
שוב ושוב מנסים להשתייך ל״מדינות המערב״ ,
מתי יבינו ה״מנסים״ כי אנחנו במזרח ,
רוב התושבים בעלי נטיה/זהות מזרחית,
גאוגרפית אנחנו במזרח הים התיכון ,
לכן אם רוצים השוואות או קנה-מידה נכון לעשות זאת
על-פי נתונים גאוגרפים ואולוסייתיים ,
ולא על-פי השתייכות הסטורית של חלק מה״נסייניםם״ …
כמו שכתבתי בעבר :
אנחנו כבר מזמן עברנו מהאריות לאחורי השועלים…
כולנו עוד מעט נבין יותר על העולם, על הנשמה והסיבה שאנו פה.
היות ואנו מצויים בדור האחרון למשיח, הכוונה משיח מודעות צמיחה של הבנה לגבי חיי הנשמה ולא רק של הגוף
בדור הזה הצדיקים דיברו על הקשיים שיהיו בזמן ביאת משיח , משום שכמה שאנו קרובים לגילוי האור, כך החושך מתחזק יותר. חישבו תמיד לפני בוא השחר יש חושך. היות החושך של ימינו גדול יותר, גם האור שיתגלה יהיה גדול יותר ואי לכך אנו מחויבים לעסוק יותר באור.