ידענים: היסטוריה של עם ישראל | העת החדשה

מאת 4 בספטמבר 2007 3 תגובות

עדות ארכאולוגית לתיאור המקראי של ישראל כ'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ' התגלתה בידי חוקרים מהמכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית

עדות ארכאולוגית לתיאור המקראי של ישראל כ'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ' התגלתה בידי חוקרים מהמכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית.
פרופ' עמיחי מזר מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית חושף כי לראשונה התגלתה מכוורת מתקופת המקרא בחפירות ארכאולוגיות שנערכו הקיץ בהנהלתו באתר תל רחוב שבעמק בית שאן. "זו המכוורת הקדומה ביותר הידועה עד היום", אומר פרופ' מזר. "היא מתוארכת למאות העשירית עד ראשית התשיעית לפני הספירה".

תל רחוב הוא מקומה של עיר מהחשובות בתקופת מלכי ישראל, על אף שאינה נזכרת במקרא. המכוורת התגלתה בלב אזור בנוי בשטח שנחפר מאז 1997 בהנהלת ד"ר נאוה פניץ-כהן, חוקרת באוניברסיטה העברית. שלושה טורים של כוורות התגלו ובהם יותר משלושים כוורות. לפי ממצאי החפירות מעריכים כי בקטע שנחפר עמדו כמאה כוורות. בכל טור היו לפחות שלוש קומות של כוורות. כל כוורת בנויה כגליל, עשוי טין וקש מיובש, שאורכו שמונים ס"מ וקוטרו ארבעים ס"מ לערך. בקצהו האחד של הגליל דופן ובה פתח זעיר שאִפשר כניסה של דבורים אל הכוורת ויציאה ממנה. בקצהו האחר מכסה טין שדרכו רדו חלות דבש. מגדלי דבורים וחוקרים שביקרו באתר שיערו כי מהאזור שנחפר אפשר היה להפיק כחצי טון דבש בשנה.

פרופ' מזר מדגיש את הייחודיות של ממצא זה מאחר שעד כה לא התגלו כוורות בשום אתר במזרח הקדום וגידול דבורים בקנה מידה תעשייתי ומאורגן כמו זה שהתגלה בתל רחוב לא היה ידוע כלל. מהתקופה ההלניסטית והרומית ידועים כלי חרס ששימשו לגידול דבורים, אך לא התגלו מכוורות.

תיאורים אמנותיים של כוורות דבורים ידועים ממצרים הפרעונית. צורתן של הכוורות המצריות דומה לאלו שהתגלו בתל רחוב. כוורות גליליות אופקיות עשויות טין, דומות לאלו שהתגלו בתל רחוב, ידועות מתרבויות מסורתיות רבות בנות ימינו ודוגמאות לכך מצויות בכפרים ערביים בישראל ובארצות המזרח התיכון. למוצרי המכוורת היו שימושים שונים: הדבש שימש למאכל ונודעה לו חשיבות ברפואה ובפולחן. דונג הדבורים שימש בתעשיית מתכת, בבורסקאות וברפואה וכן כחומר לכתיבה לאחר שנמרח על גבי לוחות עץ.

במחקר הכוורות שותפים חוקרים נוספים. ד"ר גיא בלוך מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית חוקר את הממצא הביולוגי מן הכוורות וכבר גילה חלקי דבורים בשרידי חלות דבש שהוצאו מהכוורות; ד"ר דבורי נמדר ממכון ויצמן למדע הצליחה לזהות מולקולות של שעוות דבורים בדופן הכוורות; פרופ' מינה עברון מאוניברסיטת חיפה חוקרת את אבקת הפרחים (פולן) שנמצאה בכוורות.

תיארוך המכוורת נעשה בעזרת מדידת האיזוטופ פחמן 14 על גרעיני חיטה שנמצאו סמוך לכוורות. במעבדות אוניברסיטת גרונינגן בהולנד תוארכו גרעיני החיטה לתקופה שבין מחצית המאה העשירית לפני הספירה לראשית המאה התשיעית לפני הספירה. תקופה זו מקבילה לימי המלך שלמה והמלכים הראשונים של ממלכת ישראל לאחר פילוג הממלכה. העיר רחוב אכן נזכרת בכתובת מצרית מימי פרעה שישק, שלפי המקרא היה בן זמנו של שלמה ופלש לארץ ישראל לאחר מות המלך.

עניין מיוחד מעוררת כתובת על גבי קנקן חרס שנמצא בשטח המכוורת ועליו כתוב השם "לנמש". שם זה התגלה בשתי כתובות נוספות, אחת בתל רחוב עצמו ואחרת בתל עמל בשטח גן השלושה (סחנה). השם נִמְשִׁי (בכתיב מלא) ידוע במקרא כשם סבו של יהוא, מייסד השושלת שהחליפה את שושלת עמרי (מלכים ב' י"ב: ב', י"ד). משערים כי מציאת שלוש כתובות נושאות שם זה באותה סביבה ובאותה תקופה מעידה כי משפחת יהוא מוצאה מאזור עמק בית שאן ואף מהעיר הגדולה שהתקיימה בתקופה זו בתל רחוב. ייתכן כי המכוורת הייחודית שהתגלתה בתל רחוב הייתה שייכת למשפחה זו.

המונח דְּבָשׁ מופיע במקרא חמישים וחמש פעמים – שש עשרה מהן בדימוי הארץ כ'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ'. מקובל לחשוב כי המונח מתייחס לדבש שהופק מפֵּרות כמו תמרים ותאנים. דבש דבורים נזכר במקרא במפורש רק פעמיים, בהקשר של דבורי בר: בסיפור שמשון הרודה דבש דבורים מגוויית האריה בנחל שורק (שופטים י"ד: ח'-ט') ובסיפור על יונתן בן שאול הטובל ידו ביערת הדבש במלחמת מכמש (שמואל א' י"ד: כ"ז).

בעוד המקרא אינו מספר לנו דבר על גידול דבורים בארץ ישראל, גילוי המכוורת בתל רחוב מצביע על כך שענף גידול הדבורים והפקת דבש ודונג דבורים היה מפותח כבר בימי בית ראשון. ייתכן אפוא כי המונח דְּבָשׁ במקרא אכן מתייחס לדבש דבורים.

ליד הכוורות נמצאו חפצי פולחן יוצאי דופן ובהם מזבח בעל ארבע קרנות מעוטר בדמויות של אלות פריון עירומות וקֻבַּעַת (גביע) חרס מפוארת. זוהי ככל הנראה עדות לטקסי פולחן שהיו קשורים לייצור דבש ודונג, כמקובל בייצור חומרים שונים אחרים בעולם העתיק. איסור הקטרת דבש על גבי מזבחות המוזכר בספר ויקרא (ויקרא ב': י"א) יכול לרמז על קיום נוהג כזה בישראל.

החפירות בתל רחוב נעשות בתמיכתו של מר ג'ון קמפ ממינסוטה שבארה"ב ומשתתפים בהן סטודנטים לארכאולוגיה מהאוניברסיטה העברית ומתנדבים רבים.

מראה כללי של טור כוורות בתל רחוב, המאה ה-10 לפני הספירה

מראה כללי של טור כוורות בתל רחוב, המאה ה-10 לפני הספירה

מראה כללי של טור כוורות בתל רחוב, המאה ה-9-10 לפנה"ס (צילום 1611)

פתח לרדיית חלות דבש בכוורת מהמאה ה-10 לפני הספירה

פתח לרדיית חלות דבש בכוורת מהמאה ה-10 לפני הספירה

פתח לרדיית חלות באחת הכוורות בתל רחוב (צילום 1508). צילומים: עמיחי מזר, המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית

3 תגובות ל “חפירות של האוניברסיטה העברית חשפו את הכוורות הקדומות ביותר מתקופת המקרא”

  1. תמנע

    אמא שלי היא אחת מהארכיאולוגיות שחפרה שם ומצאה את הכוורות-ד"ר נאווה פניץ-כהן.

  2. שי ארכיאולוג

    תופעה מעניינת היא שבתקופת הברזל 2א צצים כל מיני חידושים טכנולוגים שלא רק ייחודים בארץ ישראל אלא בכל המזרח הקדום,כמו הכוורות שבכתבה הזאתשלא ידוע על מקבילות שלהן בכל המרחב. וכמו למשל "הנפחייה" תעשיית הברזל שהתגלתה בתל בית שמש ולטענתם של הד"ר בונימוביץ ולדרמן הראשון מסוגו(חדר מלאכה לייצור כלי ברזל)במזרח הקדום בתקופת הברזל 2א(950-800 לפני הספירה)ומה שומאר כנראה הראשון מסוגו בעולם!!!

  3. אריה

    מדהים כשחושבים על זה שכוורן מודרני בן ימנו אם היה פוגש את בעל הכוורות מאותם ימים, יכול היה לתקשד איתו כשווים ברמה הכי מקצועית שיש.

הוספת תגובה

  • (will not be published)