כך עולה מסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עבור המועצה הלאומית למו”פ במשרד המדע
סקר של המועצה הלאומית למו”פ במשרד המדע שמתפרסם היום מצא כי בשנת 2014 הגישו חוקרי האוניברסיטאות ומכוני המחקר כ-856 דיווחים על גילויים להמצאות בחברות למסחור ידע, עלייה של 20% לעומת השנה הקודמת. כ-66% מהדיווחים היו בחברות שליד האוניברסיטאות, עלייה של 15%, ובמכללות מספר זה הוכפל. כמו כן, בשנה זו הוקמו על ידי חברות למסחור ידע 42 חברות הזנק.
הסקר כולל את חברות מסחור הידע שפעילותן נלווית לפעילות שמונה אוניברסיטאות המחקר, חמש חברות שליד מכוני מחקר ומכללות אקדמיות ושש של בתי החולים. תפקיד החברות הוא לגייס, לשווק ולפתח את הידע המצטבר במוסד, להגן על ההמצאה באמצעות רישום פטנט ולהפוך את הפטנט למוצר מסחרי.
מהסקר עולה כי בשנת 2014, הוגשו 493 בקשות חדשות לרישום פטנטים, עלייה של 9% לעומת שנה קודמת. באוניברסיטאות חלה עלייה של 3%, בבתי חולים חלה עלייה של 12% ואילו במכוני מחקר ובמכללות חלה עלייה ניכרת של 109%. כ-76% מהבקשות הוגשו ע”י אוניברסיטאות. 159 הסכמי רישיון חדשים נחתמו בשנה זו, וכ-72% ההסכמים נחתמו עם חברות מקומיות. זאת ועוד, במהלך השנים שבהן פעלו החברות למסחור ידע נצבר מלאי של 3,241 של פטנטים בתוקף ששווקו או שיש עדיין לשווק אותם.
.
ההכנסות של חברות מסחור ידע ממכירת קניין רוחני ומתמלוגים ב-2013 הסתכמו בכ-1.7 מיליון ₪, ירידה של 7% לעומת שנת 2012, כאשר 98% מההכנסות הגיעו מהאוניברסיטאות. מהשוואה בין-לאומית עולה כי ישראל נמצאת במקום גבוה בהכנסות מקניין רוחני כאחוז מסך הוצאות מו”פ במגזר השכלה גבוהה ובמספר חברות ההזנק שהוקמו בשנת 2013 בהשוואה למדינות מתפתחות מובילות כגון ארה”ב, בריטניה ואוסטרליה.
“העלייה המבורכת משקפת את הפוטנציאל הטמון בחברה הישראלית ובעשייה היומיומית של אנשי המחקר והפיתוח. בימים בהם גל הקריאות להחרים את מדינת ישראל גובר, ממשיכה ישראל להציב רף גבוה בזירה הבינלאומית תוך השקעת משאבים רבים למען פיתוח המצאות”, כך אמר היום שר המדע הטכנולוגיה והחלל דני דנון. “משרד המדע ימשיך לקדם תכניות לגישור על הפערים בין המחקר הבסיסי לתעשייה, להגברת ההשקעה הממשלתית במחקר יישומי, כדי להביא לפיתוחים בתחומים נוספים הקריטיים לתעשייה”.
28 תגובות
זה חדש שהמוח היהודי לא נח? 🙂
מאיה
גם כאן רצוי לעשות טריאג’. אין לך מה להתעסק עם כאלה שאי אפשר להציל אותם…
elbentzo
אפשר להתחיל בקטן ומכאן לצמוח. דוגמאות חברת טבע היא ספונסרית של כתב העת “אודיסאה- מסע בין רעיונות” וחברת י.ב.מ שהיתה ספונסרית של כתב העת “מחשבות”. לעורר את העניין של מנכ”לים של חברות גדולות שישקיעו גם באותם נושאים שיניבו פירות בעוד 10 שנים ויותר. אולי לא הבנת אותי נכון, אבל כוונתי היא פירוש מה שאתה מתכוון.
פרופסאורוס
יתכן שאני טועה אבל האם אחרי תקופה ארוכה של ספקניות זכית בתואר פרופסורה?
ניסים,
כמו שאמרתי יש לי עניין בהוראה. אצלינו לא משאירים אף ילד מאחור…
מאיה
למה את מבזבזת את זמנך על האידיוט התורן?
עכשיו נשאלת השאלה של האם להמשיך להשחיט את זמני או לוותר.
פרופסורון, אתה בכלל קורא את מה שאני כותבת לפני שאתה מגיב? כי אם לא (וכרגע נראה שזה המצב) אז תגיד לי, יש לי דברים אחרים לעשות.
השקעתי בתגובה ארוכה ומפורטת (לא ממש ברור למה) אז אני אנסה שנית בקצרה, אולי האורך היה בעייתי.
אין שום בעיה עם זה שיש מלגות לדברים שיש להם יישום מיידי. בוא נבהיר משהו – יישומים זה חשוב, גם אני מבינה את זה. אני משתמשת ביישומים האלה. יש קבוצה מאד ברורה של אנשים שתפקידם לפתח את היישומים הללו. קוראים להם אנשי התעשיה. חשוב וכדאי מאד לתת להם כסף. עד כאן יש?
כל זה לא סותר את זה שכדאי גם להקצות משאבים למחקר מסוג אחר. מחקר שלשמו קמה האקדמיה וזוהי מטרתה. מחקר שנקרא מחקר בסיסי. מכיוון שהבטחתי בקצרה רק אומר שאותו מחקר לא יישומי של היום הוא בדיוק היישומים של עוד עשרות או מאות שנים. אם לאתשקיע בו היום עוד כמה שנים תשאר בלי כלום ביד. כל מה שאני אומרת זה שכדאי להשקיע גם בו. זה הכל. וכרגע בוחרים לא לעשות את זה כתוצאה מראיה מאד קצרת טווח. יש מבין?
לבנות שלי יש שיר שהולך כך(יכול להיות שאני מפספס קצת מעייפות):
Troll, troll, go away.
Come again, another day.
או במילים אחרות כבוד professorus scaterus
למה אתה טורח לקרוא ולהגיב לתגובות, אם אתה לא מתכוון בכלל לנסות ולהבין מה האנשים שכותבים אותן אומרים בהן.
elbenzo עוד שניה יצחק על הגאוה שלך שזוכה פרסים בפיזיקה מוכן להסתובב איתך (או שהוא חלק ממשפחתך או חבריך), בעוד שאתה בטח לא תטרח לשאול, להקשיב לתשובתו, ולקבל את דעתו בנושא עליו מדברים כאן, אז אני פשוט לא אטרח מעבר.
אלבנטזו
אתה צועק “קוקוריקו” בלילה.
מתוך אותן קבוצות שהזכרת – לפחות אחד מתוכן, תרם לחברה האנושית יותר משאתה תרמת ותתרום בכל החיים העלובים שלך. (למעשה, אותו אחד אפילו זכה בפרסים רבים ואף זכה בפרס הפיזיקה היוקרתי ביותר. אז הנה לך).
נשק, יש?
-אין!
ראיות לכך שתרמת משהו לחברה, יש?
– אין! (וכפי הנראה גם לא יהיה).
מאיה
לא ברור על מה את מדברת.
“אכן קיימות המלגות ואכן כולן דורשות יישומיות מיידית של המחקר. זו הבעיה.” – זאת בעיה?!
הרי היישום שלהן “רק” יתרום באופן מיידי לחברה.
וזה רע בעינייך?!
למה? בגלל שאז התקציב הולך על דברים נחוצים ולא ל”מעבדה” שלך?
נו…. כנראה מי שמחלק את התקציב יודע מה הוא עושה… 🙂
חיים
אני אתן לך דוגמא אחרת. המחקר שאני עושה בימים אלו ממומן ע”י DARPA (כן, מכרתי נשמתי לשטן…) הסיבה שהוא ממומן על ידם זה שהם רואים איך יוצא ממנו משהו בעוד 5 שנים (ואכן סביר שייצא ממנו משהו בעוד 5 שנים, למרות שאני התחלתי לעשות אותו מכיוון שזה נראה לי כיוון מעניין והנה יצא בטעות שזה גם יחסית יישומי. סבבה). לעומת זאת, התוצאות הראשוניות של אותו המחקר בדיוק לא מתקבלות לפרסום בז’ורנלים הגבוהים והם ממש אומרים שהסיבה היא שאין אפליקציה מיידית שנראית לעין. זה מצב האקדמיה כרגע. גם לפרסם בז’ורנלים הממש נחשבים (נייצ’ר, סיינס וכו’) אפשר רק אם יש אפליקציות למחקר. זה מגוחך בעיני. המחקר הזה הוצג בכנסים וראו אותו הרבה אנשי מקצוע. ההתלהבות גדולה (הוא באמת מגניב…) ואפילו יוצג בקרוב כאחד הכיוונים העתידיים של פולימרים המרפאים את עצמם.
עכשיו, אם הייתי עושה מחקר שאין לו השלכות די ברורות לעוד כמה שנים אז הוא גם לא היה מפורסם בז’ורנלים נחשבים וגם לא היה מקבל את המימון של DARPA ואז כנראה לא היה נעשה. ועל זה נשאל, לא חבל?
ישראל
1) לא קראתי, אם כי אשמח לקרוא בהזדמנות.
2) לא קישרתי לערך בטעות.
חיים,
בדוגמא שלך יש מחקר שאולי לאדם פשוט יראה תלוש, אבל מביני עניין מיד יראו את הפוטנציאל האדיר שלו ליישום טכנולוגי, ואפילו די מיידי. מה שאני מדבר עליו (ואני חושב שגם מאיה) זה מחקר מדעי שגם המומחים בתחום לא רואים לו יישום טכנולוגי, ובטח שלא מיידי. יש הבדל ענק, כי חברות גדולות בתעשייה, שמנוהלות על ידי אנשים אינטלגנטים, לא עושות את ההשקעות שלהן על סמך רושם מידי אלא על סמך דעת מומחים. כלומר, המחקר שנתת בתור דוגמא הוא משהו שכל חברת תעופה תשמח להשקיע בו. זה היה יכול להיות עולם נחמד יותר אם גוגל הייתה מחלקת כספים לצורכי מחקר מדעי נטו, אבל נראה אותך משכנע חברה מסחרית לזרוק כסף על פרוייקט שגם המומחים הגדולים ביותר לא רואים שום דרך להפוך אותו למשהו שיחזיר את ההשקעה…
elbentzo
על מנת לדייק בדברי כוונתי היא שמלגות אלה תופנינה לכל מחקר בסיסי שהוא לרבות חורים שחורים. לעולם אי אפשר לדעת מה תהיינה ההשלכות של מחקרים מסוג זה. יש יותר מסיכוי שיבוא איזה שהוא מהנדס ואפילו אוטודידקט שחושב מחוץ לקופסה ויראה שלאותו ידע כביכול בלתי מעשי יש שימוש יומיומי. אתן לך דוגמה מתחום לא כך כך נוצץ שמורגש בו צורך למשל בבוגרי מדעי הרוח בתעשייה. הסיבה היא מפתיעה. ישיבות הנהלה בדרך כלל מתומללות ומתעורר צורך לנתח ישיבות אלה. מי שיודעים לעשות ניתוח זה הם אלה שלמדו ספרות. הם יודעים בצורה הטובה ביותר איך לנתח טקסטים. עכשיו תאר לך מחקר שיראה דרך חדש לשפר יעילות טיסה של מטוסים שיודעים להניע את כנפיהם כמו ציפורים ויש כבר מחקרים מסוג זה. אני יודע שישנם מחקרים הבודקים את המבנה האווירונאוטי ודרך התעופה של זבובים. לאיש הממוצע מחקר כזה מחקר כזה יכול להראות תלוש לחלוטין מהמציאות.
ווקי
אם קראת את ספרו של הארדי “התנצלותו של מתמתיקאי” אז הוא אומר בדיוק את שטוענת אשתך.
(למרות שהדוד פטרוס טוען שהארדי היה אוכל חינם כמו שטוען פרופסורוס מפוזרוס).
קישור עם רלוונטיות קלה
http://en.wikipedia.org/wiki/G._H._Hardy
“הרי העובדה היא שלא תרמת משהו חדש.”
כשאדם מכריז בקול רם מה הן העובדות, מבלי להיות חשוף לראיות, אתה יודע שיש לך עסק עם אינטלקט יוצא דופן באמת.
רוב הסיכויים שבחודש אחד אני תורם יותר ידע חדש ומקדם את המדע יותר ממה שאתה וכל משפחתך, חברייך, ובכלל כל האנשים שמוכנים להסתובב עם טרול שכמותך, תייצרו בכל ימי חייכם.
אלבנזו,
כן, זה בדיוק מה שמפריע לי. אכן קיימות המלגות ואכן כולן דורשות יישומיות מיידית של המחקר. זו הבעיה.
חיים,
קיימים כבר דברים כמו שהצעת, מלגות מחקר שממומנות על ידי גופים תעשיתיים. אבל אני חושב שזה בדיוק מה שמפריע למאיה (והתנצלותי הכנה אם אני מעוות את דבריך) – גוגל תממן בשמחה מחקר על מוליכי על, אבל לא תוציא אגורה שחוקה על חקר חורים שחורים. אם היינו מיישמים רעיון זה לפני מאה שנה, איזו חברה לדעתך הייתה מוכנה לממן את המחקר של אלברט איינשטיין? לקח לנו כמעט 100 שנים למצוא יישום תעשייתי ליחסות כללית. מימון מהסוג שאתה מציע רק ידחוף את המדע יותר ויותר לכיוונים של ישימות מיידית, כאשר הפריצות המדהימות באמת בהבנה האנושית את הטבע מגיעות ממחקר שלאו דווקא שם לעצמו מטרה קונקרטית לפיתוח מוצר או טכנולוגיה, אלא מונע מסקרנות בסיסית בנוגע לעולם שסביבנו. בשביל להיות מוכן ללכת בדרך שאין לך מושג לאן היא תוביל אותך, אתה באמת צריך לבוא עם אהבה והבנה של מדע, חשיבותו ותפקידו בעבר ובעתיד של המין האנושי.
אדון פרופסור,
אומנם גם אני לא זוכרת שהעברתי לך קורות חיים, אבל למקרה שאתה מתעניין, אני חזק בכיוון של הוראה ולכן לא אומר נואש אלא אנסה להסביר לך שוב, לאט, מה אמרתי.
ראשית, אני עושה דברים עם הידע שצברתי. למה שאני עושה קוראים מחקר. ברגעים אלה ממש, אני יושבת במשרד שלי וכשאני לא עונה למגיבים בידען, אני כותבת מאמר על התוצאות האחרונות שלי. כלומר, עשיתי מחקר, קיבלתי תוצאות ואת התוצאות הללו אני מנסה להעביר לקהילה המדעית על מנת שיוכלו לקחת אותן הלאה למחקרים משלהם אשר יקדמו את המדע בפרט ואת החברה האנושית ככלל. מסקנה: אני מייצרת ידע חדש. כמה הידע הזה טוב וכמה אני מוכשרת בייצור הידע הזה זה כבר ניתן לויכוח, אבל בוא לא נעשה את זה פה.
שנית, מעולם לא אמרתי ואף לא ניסיתי לרמוז שכולם צריכים ללמוד מדע ברמה גבוהה. להפך. מהנסיון שלי בהוראה אני רואה הרבה אנשים שהלכו ללמוד מדעים רק כדי, כדבריך, להתהדר בתארים או מכיוון שבמקצועות אחרים אין כסף. כשהולכים ללמוד דברים מהסיבות האלה ככה זה נראה. הסטודנטים האלה תמיד היו חלשים במיוחד. הסטודנטים החזקים היו החבר’ה שהיה ברור שהם שם כי הם רוצים להיות שם מכיוון שמעניין אותם מה שהם לומדים. מה שנקרא, ברק בעיניים. רק ככה אפשר ללמוד ורק ככה אפשר לעשות מדע. ממש לא כל אחד צריך ללמוד מדע ברמה אוניברסיטאית, את זה צריך לעשות רק מי שאוהב את זה. מה שכן, הבנה מדעית בסיסית חשוב שתהיה לכל ילד. גם מכיוון שהמון החלטות שנעשה במהלך חיינו יהיו תלויות מדע (ראה ערך ויכוחים על חיסונים או הפלרה) אז כדאי שנבין איך מדע עובד וגם מכיוון שאין מה לעשות, זהו הבסיס להבנת העולם ואנחנו חיים בעולם, אז לפחות את הבסיס ואת היכולת לדבר באיזו שפה מינימלית משותפת כדאי שיהיה לכולם.
שלישית, ברור שאחוז מאד קטן מהאנשים שלומדים ועושים מדע יפתח טכנולוגיות חדשות. לא רק שלא טענתי אחרת, אפילו זה די מה שאמרתי. כל מה שאמרתי זה שפיתוח טכנולוגיות חדשות אינו הקריטריון היחיד ואפילו לא העיקרי על מנת להעריך את מה שעושה המדען. פיתוח טכנולוגיות חדשות כבודן במקומן מונח, אבל הן כולן מתבססות על ידע מדעי שנצבר במשך שנים לפני כן (ראה תגובתו של חיים). הרבה פעמים מה שמשותף לידע המדעי הזה הוא שמי שחקר אותו בזמנו בכלל לא ידע שהוא יביא איזושהי תועלת מתישהו והנה עשרות, או לעיתים אפילו מאות שנים אח”כ מוצאים את הידע הזה שימושי לאיזו אפליקציה שבכלל לא הייתה רלוונטית לזמן שבו הנושא נחקר. כמובן שיכול להיות שהידע הזה באמת לא יביא אף-פעם לשום פיתוח טכנולוגי, אבל אם לא תתן לו הזדמנות לעולם לא תדע. זהו, על רגל אחת, תפקידה של האקדמיה. לתמוך במחקר אשר אתה לא רואה בו שום שימוש מיידי אך ורק מכיוון שההסטוריה הוכיחה שיש סיכוי טוב שיום יבוא ותראה (גם אם לא בתקופת חייך). זה מה שנקרא “מחקר בסיסי”. התפקיד שלהתעשיה זה לברור את מה שידוע מתוך אותו מחקר בסיסי והוא בעל פוטנציאל לשימוש מיידי ולפתח אותו לשימוש הזה. האם אתה מבין שאם אף-אחד לא ימשיך לבנות את מאגר הידע ה”בלתי נחוץ” הזה יום יבוא וייעשו שימושים בכל הידע שכבר קיים ולא יהיה ידע חדש כי אף-אחד לא למד אותו כי הוא לא היה שימושי באותו הרגע? זוהי המגמה אליה אנחנו הולכים כאשר גם המחקר באוניברסיטאות מחפש את השימוש המיידי. על כך אני מצרה (ולא מתבכיינת, אגב).
האם זה יותר ברור?
דר. אלבנ טזו
כבר הבנו שלא ממך תבוא הישוע. אתה יכול להמשיך להתבכיין.
הרי העובדה היא שלא תרמת משהו חדש. אתה רק מתברבר שלמדת פיזיקה.
ראיות לכך שתרמת משהו חדש לחברה? יוק!
מאיה
את כל מה שאת אומרת אפשר לתמצת במילה אחת, חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך. את זאת צריך להתחיל כבר בבית הספר היסודי. המחקר הבסיסי איבד מהיוקרה שלו וחבל. אני יודע שבשנות ה- 50 וה – 60 לחוקרים מסוג זה היה מעמד חברתי גבוה וגם על זה צריך לעבוד..הפריצה הגדולה של האלקטרוניקה והמחשבים בשנות ה – 70 היא תולדה של מחקר בסיסי בשנות ה -50. את זאת שכחו. יכול להיות שחוץ מחינוך יש להקים לצורך זה קרנות שיקבלו את תקציביהן דווקא מחברות הענק כמו מיקרוסופט, גוגל ועוד. חברות אלה צריכות להבין שאם לא תעשינה זאת הן בעצם יורות לעצמן ברגל. דרך אגב מקצוע נוסף שצריך ללמוד הוא פילוסופיה ובפרט פילוסופיה של המדע. במקצועות אלה לומדים איך לשאול שאלות. מי שלא יודע לשאול שאלות לא יהיה מהנדס טוב. מכיון שאת אחרי הדוקטורט תנסי לפתוח מיזם שיעודד מפעלים להקים קרנות מסוג זה. רק מסגרות כאלה יכולות להצמיח אנשים בעלי שיעור קומה כמו אלן טיורינג והוקינגס.
ותודה לפרופסור המפוזר שהדגים לכולנו טמטום מהו.
במקום להקשיב למה שנאמר פה – “למה אתם לא עושים משהו עם הידע שלכם? אתם לא מספיק מוכשרים”.
תגידי, מאיה, העברת במקרה לפרופסור המפוזר רשימת פרסומים וקורות חיים? אני לא זוכר שהעברתי לו. אבל איכשהו כנראה שהוא הצליח לגלות…
הבעיה היא לא מה לומדים, הבעיה היא מה עושים עם הידע הנרכש.
מאיה, אלבנטזו
במקום להתבכיין – מדוע אתם לא תורמים מן הידע שצברתם?
אם זה בגלל שאין לכם מה לתרום מהסיבה שאתם לא מוכשרים מספיק כדי לייצר ידע חדש –
זבשכ”ם (ולא בעיה של האקדמיה; מערכת; חינוך…)
אפשר לחנך רק למדע את כולם.
ומה זה יתרום? הסיכוי שכל אותם אנשים יתרמו משהו חדש לחברה הוא בקנטים. (רק בודדים מתוך אותם אנשים יצליחו לייצר תחומים וטכנולוגיות חדשות. וזה לא בגלל שהכריחו אותם ללמוד את המקצוע אלא בגלל שהם רוצים ללמוד את המקצוע).
אין בעיה כזאת במערכת החינוך.
יש בעיה עם אותם אלו שהולכים ללמוד מקצוע כדי להתהדר בתארים כאלו ואחרים.
הבעיה איתם שהם לא תורמים לאף אחד חוץ מלעצמם. וככה לא משפרים את מערכת החינוך. בשום מדינה.
חיים,
אני כמובן מסכימה שמהנדס של מקררים צריך לדעת תרמודינמיקה, אבל דוקא עם זה לא נראה לי שיש בעיה. מהנדסים לומדים,כמובן, מדעים בסיסיים (לא ניכנס כרגע לרמת הלימוד, זה נושא לדיון אחר וארוך מאד), אבל אני חושבת שזה דוקא כן מובן לכולם שאתה צריך לדעת את העקרונות הבסיסיים. הבעיה שאני מדברת עליה היא חוסר הלגיטימציה הכללי במערכת לחקור דברים אשר לא רואים עליהם את האפליקציות המיידיות. סתם, לדוגמא, אני חקרתי בדוקטורט שלי את האבולוציה של הרבייה המינית. נושא מרתק, לטעמי. אבל, האם הוא יביא לתרופה לסרטן (או לכל מחלה אחרת, לצורך הדיון) כנראה שלא. ואם משהו מהתובנות האלה כן יעזור למדע הרפואה ביום מן הימים, היום הזה רחוק מאד. אז אנשים שואלים למה לחקור את זה בלי ההבנה שיש צורך במחקר בסיסי גם כשאתה לא רואה אפליקציות מיידיות (וכמובן שדוגמאות לכך לא חסרות במהלך ההסטוריה).
עדה יונת אמרה בזמנו שעד היא ראתה אור במחקרה על גיבוש הריבוזומים עברו כ 20 שנים. היא הודתה למכון ויצמן על שהכיל אותה בזמן הזה. אני לא יודעת אם היא או אנשים אחרים אמרו שבימינו מחקר כזה כבר לא היה מתאפשר. בימינו הכל צריך לרוץ מהר ותוצאות צריכות להיות מיידיות. אם אין, אז חבל והמחקר הולך לפח. ישנם המון כיווני מחקר שפשוט לא מתאפשרים תחת הלחץ הזה. למעשה, הדרך היחידה לחקור משהו שאינו מיידי בימינו הוא שתהיה לך מעבדה גדולה עם המון פרוייקטים מיידיים ופרוייקט אחד שאתה מממן אותו מכל הכסף שאתה מקבל על הפרוייקטים האחרים ומשאיר אותו על אש קטנה כמה עשרות שנים בתקווה שבסוף הוא ייתן משהו. זו לא אקדמיה. זו תעשיה. האקדמיה הופכת להיות בת דמותה של התעשיה ועל כך אני מצרה מאד וחושבת שהצער צריך להיות ציבורי.
ניסים, מאיה
אוסיף עוד משהו. מדע בסיסי ומדע יישומי צריכים להיות באינטראקציה זה עם זה. צריך את שניהם. אתן דוגמאות. ניוטון ולייבניץ המציאו במקביל את החשבון האינטגרלי . רק עם פיתוחם של ההנעה הסילונית וההנעה הרקטית נמצא לו שימוש מעשי ויומיומי. אני נזכר שבשנות ה -70 לקחו מכשיר C.T רפואי ,הקטינו והציבו אותו במסלול סביב כדור הארץ וגילו דברים חדשים לגבי גרעין כדור הארץ. לכך משמעות רבה במחקר הגיאולוגי של כוכבי לכת וירחים. מהנדס של מקררים ביתיים צריך לדעת פרקים בתרמודינמיקה.
מאיה,
כשאני מסביר לאנשים מה אני עושה בחיים, הם מתחלקים לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה של אנשים שאומרים לי “ומה אפשר לעשות עם זה? למה זה מעניין בכלל?” ואנשים שאומרים “אה, כן, גם אני עובד בתורת המיתרים…”.
מבין ללבך.
מאיה
אני מאד מסכים איתך. לדעתי, המדינה צריכה להשתתף במימון מחקר מדעי טהור, כמו שהיא צריכה לממן אמנות וספורט. מדהים אותי שצריך להסביר את זה…
האם יותר לי לומר שאני דוקא לא רואה בזה מגמה חיובית? בעיני המגמה הזו מייצגת הרבה ממה שבעייתי באוניברסיטאות בימינו. כרגע, המחקר באוניברסיטאות, על מנת להתקיים, חייב להראות אפליקציות מיידיות. המקום של המדע הבסיסי הולך ונעלם. אם אי-אפשר ליישם את זה תוך 5 שנים, יותר ויותר קשה לחקור את זה. הראיה קצרת הטווח הזו היא מה שיפיל בסוף את מוסד האקדמיה. בתור מישהי שבמהלך הדוקטורט שלה הייתה צריכה להסביר לאנשים “למה המחקר הזה טוב” אני יודעת כמה המדע הבסיסי אינו מוערך בקרב האוכלוסיה הכללית. איכשהו חסרה ההבנה שללא מדע בסיסי אולי יהיו התפתחויות טכנולוגיות מיידיות, אבל לא כאלה ארוכות טווח. בימינו, על מנת שהמחקר שלך ימומן, איכשהו בהצעת המחקר הוא צריך לרפא סרטן בתוך 5 שנים, גם אם לכולם ברור שאין סיכוי שזה יקרה. בתור מישהי שבאמת הרבה פחות בקטע של אפליקציות ושימושים מיידיים והרבה יותר בקטע של פשוט להבין דברים בסיסיים, סתם כי זה מעניין, אני מוצאת את זה מאד מתסכל. אני לא חושבת שמדובר כאן על “גישור על הפערים בין המחקר הבסיסי לתעשיה”, אלא יותר בהמשך המגמה הכללית של דחיקת המחקר הבסיסי. באופן אישי, הייתי יותר שמחה לראות תוכניות לעידוד מחקר בסיסי ולחינוך האוכלוסיה להבנה בצורך של מחקר בסיסי. הדברים האמורים, אגב, מתייחסים למגמה כללית בעולם ולאו דוקא רק בישראל.