ההבדל בגובה בין בני אדם נובע בעיקר מהסביבה – לא מגנטיקה

כך עולה ממחקר שערכו חוקרים בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ובבית החולים בני ציון בחיפה

מתי נקבע גובהו הסופי של אדם? התשובה מפתיעה: ברובו הוא נקבע לפני גיל שנה! עובדה מפתיעה זו עולה ממאמר שפורסם בכתב העת Journal of Pediatrics. במחקר החלוצי, בו השתתפו 162 זוגות תאומים, נמצא כי המרכיב החשוב ביותר בקביעת גובהו העתידי של אדם הוא הסביבה שבה הוא חי בשנה הראשונה לחייו. המחקר נערך בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ובבית החולים בני ציון, בשיתוף לשכות הבריאות בחיפה ובתל אביב.

מסקנת החוקרים, על פי מחקר זה ומחקרים קודמים שניהל פרופסור זאב הוכברג מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, היא שגובהו הסופי של אדם נקבע במידה רבה (50%) מתנאי הגידול ברחם ובשנת החיים הראשונה. אף שלגנטיקה יש השפעה מהותית על גובהו של האדם, השפעת הסביבה עצומה. כאשר סביבה כוללת את הגורמים הבאים: מהלך ההריון, התזונה ומצב הבריאות בשנה הראשונה לחיים, ההורים ומבנה המשפחה, המצב הכלכלי והרגשי.

“בעקבות מהפכת הגנטיקה נהוג כיום לייחס לגנים שלנו משקל רב בקביעת תכונותינו,” מסביר פרופסור הוכברג. “ואכן, אין ספק שרבות מהתכונות שלנו הן מוּלדות או גנטיות. עם זאת, כפי שאפשר לראות במחקר שלנו, לתנאי הסביבה יש תפקיד משמעותי מאוד בקביעת תכונות אלה.”

במחקרם של פרופסור הוכברג ועמיתיו נבחן משקלם היחסי של הגורמים השונים הקובעים את השונות בגובהו של אדם בוגר. טווח-השוני הקיים בין אנשים גבוהים לנמוכים עומד על כ-24 ס”מ, ובמחקר הנוכחי התברר כי מחצית מהשוני הזה נובעת מגורמים גנטיים מוּלדים, ומחצית – מתנאי-סביבה. החוקרים התמקדו בשלב המכריע, שהוא שלב המעבר מגדילת-תינוק לגדילת-ילד (גיל 10.5 חודשים, בממוצע הישראלי). הם עקבו אחר שלב המעבר הזה והשלכותיו בקרב 162 זוגות תאומים – 56 זוגות של תאומים זהים (כלומר בעלי גנים זהים), 106 זוגות של תאומים שאינם זהים (בעלי גנים שונים), ו-106 זוגות אחים שאינם תאומים.

“מחקרי-תאומים מאפשרים לבחון את ‘מאזן הכוחות’ בין גנטיקה וסביבה,” מסביר פרופסור הוכברג. “וכאן גילינו את כוחה העצום של הסביבה בעיצוב האדם. זו למעשה ה’פלסטיוּת’ של ההתפתחות, שפירושה שתנאים סביבתיים כגון תזונה, מזג אוויר ומצב חברתי ומשפחתי משפיעים על תכונותינו הגופניות. מנקודת הראות האבולוציונית, הפלסטיות ‘תופרת’ לנו תכונות שיסייעו לנו בתנאי החיים העתידיים שלנו, ואת התנאים העתידיים האלה היא ‘מנבאת’ על סמך התנאים בהווה. מכאן שילדים שנולדו וגדלים בסביבה המאופיינת ברעב יהיו נמוכים יותר, כדי שיידרש להם בעתיד פחות מזון. סביבה עשירה ושבעה, לעומת זאת, ‘תצמיח’ ילדים גבוהים.”

שותפיו של פרופסור הוכברג במחקר הם ד”ר אלינה גרמן מבית החולים בני ציון ומקופת חולים כללית; פרופסור צבי ליבשיץ, ד”ר אידה מלקין וד”ר אינגה פטר מאוניברסיטת תל אביב; ד”ר יונתן דובנוב וד”ר חנה אקונס מלשכת הבריאות בחיפה, וד”ר מיכאל שמויש ממרכז לוקי בטכניון.