ב-13 השנים האחרונות מנהל פרופ’ דגן את תחרות פרס המים של שטוקהולם לנוער במסגרתה מתחרים בני נוער על פיתוח פתרונות לניצול טוב יותר של המשאב
שר החינוך, גדעון סער, הודיע היום, ב’, על זכייתו של חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי כדור הארץ ובחקר האטמוספרה – פרופ’ גדעון דגן וברך אותו. שר החינוך אישר את המלצת ועדת הפרס בראשות ד”ר אהובה אלמוגי.
בנימוקי הוועדה ציינו חבריה: ” פרס ישראל בתחום חקר מדעי כדור הארץ ובחקר האטמוספרה מוענק לפרופ’ גדעון על כך שבשנת 1979 היה שותף לפריצת דרך בתחום ההידרולוגיה ונחשב לאחד המייסדים של תחום חדש במדע – הידרולוגיה סטוכסטית.
הגישה שפיתח פרופ’ דגן שונה מהגישה המסורתית בכך שהיא מתייחסת לתהליכי זרימה והסעת מלחים במי תהום, כנתונים לאי ודאות. המודלים שפיתח שואפים לכמת את אי הודאות ומספקים כלים מושכלים ומתקדמים להבנת תהליכי תנועת המים והסעת המומסים בשכבה העליונה של כדור הארץ.
הגישה החדשה שפתח פרופ’ דגן עוררה עניין רב בעולם המדעי והובילה להתפתחות קהילה מדעית של מאות חוקרים העוסקים בתחום זה בעולם כולו. הישגיו זכו להכרה בינלאומית רבה ולשורה של פרסים יוקרתיים.”
ד”ר אהובה אלמוגי שימשה כיו”ר ועדת הפרס, כאשר לצידה חבר הוועדה – פרופ’ יוסי חצור.
דגן המציין את יום הולדתו השמונים הוא יליד רומניה, ניצול שואה, ולאחר מכן נרדף על ידי המשטר הקומוניסטי בשל פאילות ציונית אסורה. עלה ארצה בשנת 1962 ועבד בשירות הממשלה בתחום ההידרולוגיה, שלמד במכוון עוד ברומניה כדי להתכונן לעליה לארץ בה סבר שהתחום יהיה תחום נדרש.
בשנת 1976 הצטרף דגן לפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב, שהוקמה בסמוך לשנה זו, ובה כיהן כפרופסור. החל משנת 2001 הוא במעמד פרופסור אמריטוס. במרוצת השנים הוזמן פרופ’ דגן לאוניברסיטאות שונות בעולם הן בשבתונים והן בביקורים קצרים והרציתי במספר רב של סמינרים, סדנאות וכנסים.
בשנת 1979 היה שותף לפריצת דרך בתחום ההידרולוגיה, ונחשב לאחד המייסדים של תחום חדש – הידרולוגיה סטוכסטית. בהודעה שמסר מסביר פרופ’ דגן: “בגישה זו, השונה מהגישה המסורתית ששלטה עד אז, מתייחסים לתהליכי הזרימה והסעת מלחים במי-תהום כנתונים לאי-ודאות. המודלים שפיתחתי שואפים לכמת את אי-הודאות, ואמורים לספק כלים מושכלים ומתקדמים להבנת תהליכי תנועת המים והסעת מומסים בשכבה העליונה של כדור הארץ.”
“בגלל העניין הרב בנושא בעולם כולו, קיבל תחום זה תנופה רבה ונוצרה קהילה מדעית של מאות חוקרים. הישגי זכו להכרה בין-לאומית שהתבטאה בהזמנות להגשת הרצאות מרכזיות בכנסים רבים, במינוי כחבר מערכת של כתבי-עת שונים, בהזמנה לארגן כנס של אונסקו ב- 1992, בהשתתפות בפנל בין-לאומי בנושא המאגר לפסולת גרעינית של ארה”ב וכו’.”
“בנוסף, זכיתי בפרסים שונים ואציין את אלה שהוענקו ע”י AGU האגודה האמריקאית לגיאופיזיקה, הנחשבת לאגודה המדעית הגדולה והמובילה בעולם במדעי כדור הארץ ואשר כוללת את הידרולוגיה כאחד התחומים המרכזיים שלה. ב1984 קיבלתי את הפרס של המדור להידרולוגיה, ב1989 נבחרתי לעמית האגודה וב2005 זכיתי במדליה על שם Horton, אות ההכרה הגבוה ביותר.”
“ברצוני להתייחס ביתר פירוט לפרס החשוב ביותר, פרס המים של שטוקהולם שהוענק לי בשנת 1998, בשל ההיבטים הציבוריים שלו. פרס זה מוענק מדי שנה החל משנת 1990 לחוקר בתחום המים שנבחר מטעם SIWI (המכון הבין-לאומי למים של שטוקהולם) באמצעות ועדת שיפוט בין-לאומית. הפרס מוענק ע”י מלך שבדיה בטקס מפואר הנערך באולם העירייה של שטוקהולם בנוכחות אורחים רבים. הנימוקים להענקת הפרס מופיעים בנוסח הנאום של יו”ר הועדה, הנמצא באתר האינטרנט של אוניברסיטת תל-אביב www.eng.tau.ac.il/~dagan/. מעבר לכך, היווה הטקס גם הצדעה לישראל, כאשר בין הנוכחים נמצאו שר התחבורה דאז (שאול יהלום) ושגריר ישראל בשבדיה. הדבר גם קיבל ביטוי בתוכנית הטקס ובנאום קבלת הפרס (המופיע באתר שצויין לעיל).”
“בשלוש עשרה השנים האחרונות השקעתי, ואני ממשיך להשקיע במפעל הקרוב ללבי – הניהול האקדמי של תחרות פרס המים של שטוקהולם לנוער בישראל. זוהי יוזמה נוספת של מכון המים של שטוקהולם, המארגן מדי שנה תחרות בין-לאומית של בני נוער המייצגים ארצות שונות (30 בשנה האחרונה). כל מדינה המצטרפת לתחרות מארגנת תחרות ארצית, והזוכים בה נשלחים לשטוקהולם, לתחרות הבין-לאומית. יזמתי את התחרות בארץ, ואוניברסיטת תל אביב נתנה את חסותה למפעל זה. בתחרות השתתפו במהלך השנים מאות תלמידים מבתי ספר שונים מהמרכז ומהפריפריה כאחד. מטרת התחרות היא לחזק את המודעות לנושא המים ולסייע בהכשרת אנשי המקצוע של העתיד. הזוכים ייצגו אותנו בכבוד בתחרות העולמית במשך השנים, ואני מוצא סיפוק רב בעידוד דור העתיד לעסוק בנושא.”
11 תגובות
פרופ’ דגן היה מורי למתמטיקה שימושית בטכניון בשנת 1975 כסטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית .נהנתי מאד מהרצאותיו ובקיאותו המתמטית הוא זכור לטובה.
חבל שלא מוזכרת התקופה שבה הוא היה בטכניון, השתלם אצל פרופ’ יעקב בר והגיע לפרופסורה. רק אח”כ הוא עבר לפקולטה בת”א עם הקמתה. אלו היו שנותיו המשמעותיות ופורצות הדרך
על הטיעון שלך שבגלל שהוא לא אמר משהו על ההתחממות, זה מוכיח שהוא לא חושב כמו כל המדענים. הוכיחו לך שהוא חתם על עצומה באותה דעה כמו כל המדענים.
אבי – מה זה בערך כמו להגיד…..
-על מה אתה מדבר?!
זה בערך כמו להגיד שאבותנו לפני 2,000 שנה השתמשו במכשירים אלחוטיים. עובדה – לא נמצאו שום חוטי נחושת או סיבים אופטיים באדמה…..
אחד אחר
ל-SAFKAN יש אג’נדה מאוד ברור. פרופ’ דגן לא דיבר על משהו – ו-SAFKAN מקבל את זה כחיזוק לעמדתו.
זה שפרופ’ דגן חתום על http://arabic.sviva.gov.il/aklim_aug08.pdf – מסמך המדבר על AGW – לא מעניין את SAFKAN.
SAFKAN לא שאני לא מסכים אם רוב מה שאתה אומר- אבל מה קשור לכתבה?
אבי – מה קשור הקשר בין מדע לפוליטיקה למה שsafkan אמר?
ניסים מה קשור שמן נחשים?!
SAFKAN
עדיין מנסה למכור שמן נחשים??
אבי ב.
גדעון דגן, ככל הנראה, הוא מדען כלבבי. הוא איש של מדעים מדוייקים HARDCORE שלא יהיה מוכן (לדעתי) לגעת אפילו במקל בחיזוי האקלים לטווח ארוך (=חיזוי לעשר שנים ויותר). לדעתי זה לא מקרה שהוא לא הביע *שום חיזוי* בדבר שינוי אקלים כזו או אחרת (ניתוחים שאולי עשה דגן בנוגע למשק המים כתוצאה משינוי אקלים — אינו *חיזוי אקלים* אלא רק חישובים בדיעבד).
חיזוי אקלים לטווח ארוך הוא פסאודו-מדע מאחר ומדובר בתהליכים כאוטיים שרק את חלקם אנו מבינים כראוי. גם את מה שאנו מבינים ומודדים כראוי איננו מסוגלים לנתח כראוי מסיבות של סיבוכיות חישובית שהיא מעבר לכוחותינו. חיזוי האקלים לטווח ארוך מקודם על ידי פסאודו-מדענים שמקדמים פסאודו-חיזוי על ידי טיעונים של “ניפנופי ידיים”, קראנקיות ושיטות שיכנוע שלקוחות מעולם הפוליטיקה. לפי התרשמותי, גדעון דגן אינו שייך למועדון הזה , הוא איש מדע רציני ויכולת מתמטית רצינית מהאסכולה של מדעים מדוייקים (מתמטיקה, פיסיקה מדוייקת, מדעי מחשב). אנשים מהאסכולה של מדעים מדוייקים (כמו גדעון דגן) חשים (ברובם) דחיה פיזית מקראנקים שהשתלטו על חיזוי האקלים לטווח ארוך.
אני לא יכול לאמר משהו כוללני על ציבור הספקנים לגבי התחממות גלובלית האנתרופוגנית, יש שם מכל הסוגים והמינים — אבל לאמר על כולם שהם מונעים ממניע פוליטי או מתאוות בצע היא אמירה מגוכחת. לעומת זאת, אני בטוח לגבי העובדה שחלק ממדעני האקלים הם קראנקים שהשתלטו על נושא ההתחממות הגלובלית ומנדים כל קול בתוך קהילה זו שמעלה ספיקות.
דוגמא לפוליטיקה משורבבת לתוך מדע היא הטענה המגוכחת ש- 99 אחוז ממדעני הסביבה תומכים בטענה על התחממות אנטרופוגנית . טענת 99 האחוזים מסריחה בדיוק כמו שמסריחה הטענה של הנשיא בשאר אסד שהוא מייצג ציבור מכיוון ניבחר ברוב של יותר מ- 99 אחוזים. בתחומים שבהם הראיות אינן חד משמעיות אין דבר כזה ש- 99 אחוזים תומכים בצד אחד בלבד, זה לא מדע זו פוליטיקה ירודה.
הראיות של התחממות גלובלית הן אכן לא חד משמעיות, כל מה שאנו יודעים באופן חד משמעי הוא שיש התחממות גלובלית מתונה ושיש עליית כמות דו-חמוצת-הפחמן, הקשירה הסיבתית ביניהן נתונה במחלוקת וכלל לא ברורה.
אילו מדעני הסביבה היו מתנהגים ביושר לא היו מעיזים להעלות את טענת 99 האחוזים כראיה למשהו, כי זה לגמרי לא מוסיף להם כבוד. עולם המדע האמיתי אינו עולם של קונצנסוס סוחף, אלא עולם פלורליסטי שבו גם למיעוט החולק על דעת הרוב ניתן להשמיע את דברו, אפילו אם דבריו משונים (ובלבד שדבריו יהיו קוהרנטיים ומגובים בצורה טובה).
לידיעתך. גלילאו גלילי היה במיעוט מזהיר נגד האקדמיה של זמנו שתמכה בפרדיגמות של אריסטו לגבי מדעי הטבע. מול גלילאו עמדו כנראה יותר מ- 99 אחוז מהמדענים. עד כדי כך גלילאו היה במיעוט שהאקדמיה בזמנו *הסיתה* את האינקוויזיה נגדו (אילולא ההסתה של האקדמיה, ספק אם האינקוויזיציה היתה ניטפלת לגלילאו, עניין זה נחקר על ידי חוקר ההסטוריה המדעית סטילמן דרייק).
מומלץ בחום לכל מי שרוצה — לקרוא את הספר “גלילאו” של סטילמן דרייק. זה למי שלא תפס שגם בין מדענים יש פוליטיקה והם אינם “שואפי אמת” אולטימטיביים. אנשים שלא מכירים מדענים מקרוב, מיחסים להם יושרה מעבר למה שקיים באמת. מדענים הם בני אדם נורמלים עם חולשות אנוש. באופן כללי, כל מדען כמעט נלחם על פרנסתו ואם פרדיגמה חדשה מאיימת על פרנסתו (או עלולה להנמיך אותה) הוא יכול די בקלות להשמיץ את זה שמציג את הפרדיגמה החדשה.
להערכתי, המניע העיקרי להתקבצות מדעני שינוי אקלים לכיוון ההתחממות הגלובלית היא המניע הכלכלי (קדושת הפרנסה שלהם), רבים מהם ילחמו בחירוף נפש נגד פרדיגמות אחרות שמאיימות על פרנסתם.
אגב. גם בימינו יש התנגשות פרדיגמות רעשנית באבולוציה, התנגשות בין אדוארד וילסון (שריענן את עקרון “ברירת קבוצות” כחלופה לפרדיגמה המקובלת של “ברירת שארים”). איזה רפש שופכים חסידים פנטיים של ברירת שארים ( חסידי “הקונצנסוס”) על אדוארד וילסון, פוליטיקה במירעה.
פרופ’ דגן עוסק בהידרולוגיה, ואינו חייב להתבטא בכל נושא שקשור לכדור הארץ. אבל אני לא מצליח להבין למה יש קשר בכלל בין מדע להשקפה פוליטית. המדע צריך לספק את העובדות, והפוליטיקאי צריך להתייחס אליהן – האם צריך לעשות משהו בנידון או לא, ברגע שמתחילים להגיע להכחשת עובדות, זה פוגע מאוד במדע, כי הוא כאילו מעמיד אותו בעמדה פוליטית.
ולכן אין דבר כזה האשמות כאילו. מי שאשם בזה אלו המכחישים שאתה מסתמך עליהם.
מזל שגדעון דגן לא אמר מעולם שהאנושות *אשמה* בהתחממות הגלובלית … אחרת היינו נשטפים עכשיו במבול חדש של האשמות כאילו.