חיסון ילדים הוא הדרך הטובה ביותר להגן על כלל האוכלוסייה ממחלת השפעת. מדוע אנו נמנעים מכך?
גם כיום מחלת השפעת עדיין מעמידה סכנה בריאותית חמורה, הן בארה”ב והן בשאר העולם, ולכן יש המכנים אותה “המגפה הגדולה האחרונה של המין האנושי”. כך למשל, אם זן כלשהו של נגיף שפעת, התוקף באופן טבעי עופות, ירכוש מוטציה שתאפשר לו להתרבות בקנה הנשימה ובמערות האף של בני אדם, הוא יוכל לגרום למגפה שהשפעותיה יהיו הרסניות כמו השפעותיה של מגפת השפעת ב-1918 שגבתה את חייהם של כ-50 מליון בני אדם. בניגוד לנגיף האבעבועות השחורות, אי אפשר להשמיד לגמרי את נגיף השפעת מפני שזנים רבים שלו מצויים בציפורים וביונקים שונים. לפיכך, הדרך היחידה להילחם במחלה היא באמצעות תכניות חיסונים מתאימות.
בעבר, התמקדה המדיניות המקובלת בחיסונם של קשישים, שבאופן טבעי מצויים בקבוצת הסיכון הגבוה ביותר ללקות במחלה באופן קשה ואף למות ממנה. ואולם, הדרך הטובה ביותר להגן על הקשישים ועל כלל האוכלוסייה היא להתמקד בחיסון ילדים דווקא. מודלים ממוחשבים מראים שחיסונם של 20% מן הילדים בקהילה יביא להגנה טובה יותר על בני ה-65 ומעלה יותר מאשר יביא חיסונם של 90% מן הקשישים. מחקר אחר הראה שחיסון 70% מילדי בית הספר יכול להגן על כלל האוכלוסייה (ובהם הקשישים) משפעת. בתי ספר הם חממות להפצת שפעת והילדים הם “מפיצי העל”. הם “מפיצים” את הנגיף זמן ממושך יותר מאשר מבוגרים.
ככל הנראה, הדוגמה הטובה ביותר ליעילותה של אסטרטגיית חיסון הילדים מגיעה מיפן. ב-1957 פרצה ביפן מגפת שפעת שגרמה לשלטונות המקומיים להשיק תכנית חיסונים לילדי בית הספר שבמשך 10 שנים לפחות חייבה לחסן את ילדי בית הספר כנגד שפעת. באותם שנים, שיעור האנשים שמתו כתוצאה משפעת ומדלקת ריאות, סיבוך נפוץ של שפעת, ירד למחצית (למעשה, גם שיעור המיתות הכללי ירד, מה שמלמד ככל הנראה שלא כל מקרי השפעת אובחנו). המחקר הראה שעל כל 420 ילדים שחוסנו ניצלו חייו של אדם אחד, בעיקר מקרב הקשישים. כשבוטלה תכנית החיסונים ירד באופן טבעי שיעור הילדים שחוסנו ובתוך שנים ספורות עלה באופן דרמתי שיעור הנפטרים.
כרגע, אין סיכוי להחיל חיסון חובה כנגד שפעת לכל ילדי בית הספר בארה”ב. ואולם, אפשר להגיע לשיעורי התחסנות גבוהים בקרב ילדים באמצעות תכניות לחיסון מתוך בחירה שיתמקדו בבתי הספר. במחוז אלצ’ואה שבפלורידה, מקום מושבה של אוניברסיטת פלורידה, תכנית חיסונים כזאת פועלת בבתי ספר באופן מלא מאז 2009. התכנית מבוססת על שיתוף פעולה של בתי ספר, מחלקות בריאות ופעילים חברתיים והיא פועלת בהדרכת עמיתיי פרקר א’ סמול הבן וג’ גלן מוריס הבן. היא מציעה בחינם חיסונים של נגיף מוחלש הניתן בתרסיס דרך האף (הקרוי FluMist) לילדים מגיל גנון ועד לסיום התיכון בבתי ספר ציבוריים ובבתי ספר פרטיים, ללא התחשבות בסוג הביטוח הרפואי שבו מבוטחים הילדים. שיעור המחוסנים מגיע ל-65%, שיעור גבוה דיו כדי לגרום לכך שבמהלך שתי עונות השפעת האחרונות מספר מקרי השפעת במחוז יהיה כמעט אפס.
תכניות דומות שיוצעו בבתי ספר בכל ארה”ב יעלו את מפלס החסינות הכללי, יגנו על הקהילות המקומיות ויעניקו את הבסיס לחיסון מהיר של כלל האוכלוסייה כנגד מגפת השפעת הבאה ואולי אפילו כנגד התקפה טרור ביולוגית. אסטרטגיה כזאת תחסוך כסף וחיים. שפעת עונתית קוטלת 36,000 בני אדם מדי שנה בארה”ב ועולה יותר מ-10 מיליארד דולר. משפחה ממוצעת בת ארבעה נפשות מפסידה כ-100 דולר בשנה על ימי עבודה אבודים.
תכנית חיסונים כללית בבתי הספר תצריך שינוי מחשבתי גדול בבתי ספר, בקהילות מקומיות, אצל רופאי ילדים ובמחלקות הבריאות. מי יכול לממן ולהוביל תכנית שכזאת? ככל הנראה לא מדינות הברית שמקצצות בתקציב הבריאות שלהן. הממשל הפדרלי אף הוא נאבק בתקציבי בריאות הולכים וגדלים. חברות ביטוחי הבריאות, שיכולות לחסוך מיליארדי דולרים על החזרי הוצאות על חיסונים ועל הוצאות בריאות אחרות, הן הבחירה הטבעית. אבל עד היום הן סירבו ליטול על עצמן את המשימה. מישהו יאלץ לעשות זאת.
על המחברת
קטלין א’ ריאן (Ryan) היא פרופסורית חברה במחלקה לרפואת ילדים של אוניברסיטת פלורידה וחברה במכון לחקר מחוללי מחלה מגיחים.
8 תגובות
יש כאן שני שאלות שונות שהם עניין של אידאולוגיה.
שאלה ראשונה- האם הורים שלא מחסנים את הילדים שלהם נכיוון שלדעתם זה יותר בריא לילד- האם זו הזנחה פושעת? האם צריך לקחת להם את הילדים או פשוט לא לשאול אותם ולחייב אותם חיסון בחוק? או שזו זכותם במקרה הזה להחליט איך לנהל את הב ריאות של ילדיהם ?
שאלה שניה- האם החברה מתוך אינטרס להגן על אלו שאי אפשר לחסן ולנצל חיסון שברמה היחידנית הוא לא אפקטיבי באחוזים גבוהים וליצור “חיסון עדר” -מתי אם בכלל זה מוסרי לכפות על אדם חיסון נגד רצונו?
אלו שאלות שמשלבות גם תפיסת עולם וגם הרבה פרגמטיזם.
לדעתי יש להתייחס לממצאים שמציגה קטלין, כמו שהם, שחיתות והקשר בין הון ושלטון היו תמיד ויישארו לעד.
במידה והחיסון מגן רק על המחוסן נשאלת השאלה לגבי אחריות ההורים על ההחלטה לחסן את ילדיהם
במידה והחיסון מגן לא רק על המחוסן אלא גם על אחרים נשאלת השאלה האם המדינה יכולה לקבוע האם לחסן את הפרט או לא. ללא קשר לדעתו. ומה עם לעשן בבית ליד ילדים ואורחים או לצאת מהבית עם מחלה מדבקת או לייצר מזון שאינו בריא
BHC
אפשר גם ללכת הפוך- יש אנשים שאוכלים יותר מדי או פחות מדי- אז שהמדינה תכריח אנשים לאכול בדיוק את מה שטוב להם.
יש שטויות בטלויזיה- אז שהמדינה תכריח אנשים לראות רק מה שהוא לא זבל.
-וכו וכו וכו….
ובקשר לדברים אחרים שכתבת:
אני יכול לגדל עגבניה המדינה צריכה לדאוג לחקלאים ?
———————-
רוב הסיכויים שבחצר הפרטית שלך אתה לא יכול לגדל מספיק כדי להאכיל את עצמך
החקלאים הם עסקים פרטיים- אפשר ליבא אוכל- המדינה תומכת בהם משיקולים לא כלכליים אלא שיקולים לאומיים. (חלק מחוסן לאומי זה היכולת לייצר חלק מהמזון שהעם צורך)
———————-
אני יכול להביא מים בבקבוקים מהכנרת אז המדינה צריכה לדאוג למים ??
-אתה לא יכול להביא מספיק מים לכל צורך בדרך כלל- צריך הרבה כוח אדם כדי להעביר מים מהאדמה או מהכינרת או מהטפלה עד אליך לבית….
———————
יש לי רובה וסכין אז המדינה צריכה לדאוג לביטחון ?
——————-
כנגד אויב שעם טילים ורקטות אתה בהחלט צריך מדינה עם צבא.
——————–
יש לי סוס חמור וטרקטורון אז למה לשלם על תשתיות כבישים ורכבות
——————-
גם סוס ,חמור וטרקטורון משתמשים בתשתיות האלו.
לדעתי אין באמת הצדקה לשלם על רכבת אם אתה לא משתמש בה.
——————-
יש לי מערה למה לא לחיות כמו בתקופה הפראהיסטורית ?
—–
יש לך מערה?- איך אחד יכול לקנות מערה?
חיסונים הם מטיבם פעולה שמעוררת התנגדות: האפקט המקווה בא לידי ביטוי במספרים גדולים, למשך זמן ממושך. קשה לפרט לתפוס את התועלת מהחיסון, אותו הוא נדרש לקחת כשאינו סובל מתסמינים.
תופעות הלוואי, ואין טעם לגמדן או להתעלם מקיומן, מופיעות מיד, בחזקת “שלם עכשיו, ואולי תיהנה בעתיד”.
החשש מתופעות אלה, בשילוב פחד כללי ממדע, עומדים, לדעתי בבסיס ההתנגדות לחיסונים.
לחינוך הציבור יש משמעות – ביחוד משום שקשה מאד לאלץ הורים לחסן את ילדיהם. לצורך זה יש צורך בגישה פתוחה לגבי התועלות והעלויות שבחיסון, ניהול הסיכונים שהוא חלק אינהרנטי מכל מתן או המנעות מתרופה, לגבי אינטרסים כלכליים של גופים מבטחים, ממשלות ויצרני תרופות, וגם לגבי היבטים אלטרואיסטים בחיסון.
קודם שהאזרחים ידאגו לעצמם על ידי שטיפת ידיים…..לגבי טענתך שהאזרחים צריכים קודם כל לדאוג לעצמם
אני יכול לגדל עגבניה המדינה צריכה לדאוג לחקלאים ?
אני יכול להביא מים בבקבוקים מהכנרת אז המדינה צריכה לדאוג למים ??
יש לי רובה וסכין אז המדינה צריכה לדאוג לביטחון ?
יש לי סוס חמור וטרקטורון אז למה לשלם על תשתיות כבישים ורכבות
יש לי מערה למה לא לחיות כמו בתקופה הפראהיסטורית ?
סתם אחד…
אבי -הטעות שלך נמצאת בקטע: “המדינה צריכה לדאוג לאזרחים”- כאן הטעות שלך-
למדינה יש תפקיד מוגדר למה שהיא עושה ולא עושה-יש דברים שנשארים בהחלטתו של האזרח- השאלה של חיסונים בכפיה או לא היא שאלה חשובה ויש הרבה טענות לשני הצדדים של הויכוח- אבל זה הנחה מאוד מסוכנת להניח שהמדינה צריכה לדאוג לאזרחים ולכן היא צריכה לעשות X ו Y.
אזרחים דבר ראשון צריכים לדאוג לעצמם- את המדינה הם צריכים לדברים שהם לא יכולים לעשות בעצמם.
חיסונים הם מוצר שמיוצר בחברות פרטיות עבור רווח ואם יש חוק שמחייב את שימושו או סתם ממשלה שקונה אותו בכמויות גדולות- אז יש כאן חיבור בעייתי של הון ושלטון.
מה מונע שפוליטקאי באיזה ועדה יחליט לקנות חיסון לא כזה טוב רק מכיוון שלוביסטים נכונים סיפרו לו את הסיפורים הנכונים? מה מונע משוחד להיות?
עדיף שמחוץ למצב של מגפה לא להחליטי ותר מדי בשביל האזרחים מה בריא בשבילם.
חגי, אי חיסון זה רצח.
כל הטענות הללו נבדקו. החיסון הוריד את תמותת הקשישים משפעת באופן דרסטי. המדינה צריכה לדאוג לאזרחים ולא להרוג אותם (למעט יוצאי דופן כמו סוריה) ולכן היא צריכה לדבוק במדע ולא בחוששים מהמדע.
לראשונה נתונים בנושא ועדיין חסרים נתונים בנושאים העיקריים שעומדים מול הטענות של הכותבת:
1. כאשר חוסנו בצבא אני ועוד 3 היינו היחידים שהתנגדו בכל תוקף לקבל חיסון שפעת. באותו שבוע בו קיבלו את החיסונים כל המחוסנים חלו, אנחנו נותרנו כמעט לבדנו לתפוס את העמדות ומזל שהביאו מילואימניקים לתגבר- האם זה מקרה?
2. ידוע שבתעשיית החיסונים תמיד מסתירים את הבעיות שנוצרות במתן חיסונים נרחב כל כך לאוכלוסיה- כגון תגובות אלרגיות לחיסון ואף מוות של ילדים עקב חיסונים. זה נכון שבחיסונים מסוימים המאזן הוא חד משמעית לטובת העדיפות לחסן, אך ישנם הרבה מאוד חיסונים מיותרים מאוד. אם את רוצה לשכנע למה לחסן את כל האוכלוסיה, כדאי לתת נתונים טובים ומלאים- כגון כמה אנשים ביפן מתו עקב החיסון? יש הבדל בין חיסון לפפילומה לעומת חיסון ל”סתם” שפעת.
3. האם בהכרח חיסון? ואולי צריך לחנך את האוכלוסיה לנהוג נכון כאשר חולים בשפעת? אולי חוסר החשיפה לציבור בזמן הזה הוא החשוב? אולי מניעת הידבקות במחלה במקום מיד לחסן? הרי אם על כל המחלות שהיו רוצים לחסן אותנו באמת היינו הולכים לקבל חיסון היה מדובר על 3-4 חומרים שמוזרקים לגופנו כל שנה. נכון להיום הפעם האחרונה שהזריקו לי משהו היה לפני 15 שנים ולפחות יכלתי להבין למה עושים את זה וקיבלתי את החיסון. מאז עוד לא מצאתי צורך בכך.