עד כמה קל ליצור זיכרונות כוזבים? מחקר חדש במכון ויצמן למדע מראה כי די במעט לחץ חברתי כדי לשנות זיכרון אמיתי לזיכרון שווא.
עד כמה קל ליצור זיכרונות כוזבים? מחקר חדש במכון ויצמן למדע מראה כי די במעט לחץ חברתי כדי לשנות זיכרון אמיתי לזיכרון שווא.
המחקר, שיתפרסם ביום שישי בכתב העת המדעי Science, מגלה תבנית ייחודית של פעילות מוחית המתרחשת כאשר נוצרים זיכרונות כוזבים – תגלית הרומזת על קשר מפתיע בין הזהות העצמית החברתית שלנו לבין הזיכרון (“האדם הוא תבנית נוף זיכרונותיו”).
הניסוי, שנעשה על-ידי פרופ’ ידין דודאי ותלמיד המחקר מיכה אדלסון מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, ביחד עם פרופ’ ריימונד דולן וד”ר טלי שרות מהיוניברסיטי קולג’ בלונדון, כלל ארבעה שלבים. בשלב הראשון, כונסו קבוצות קטנות של מתנדבים, אשר צפו בסרט דוקומנטרי. לאחר שלושה ימים, המתנדבים חזרו למעבדה ועברו מבחן זיכרון אישי, בו נשאלו שאלות על הסרט. הם גם התבקשו לדרג את רמת הביטחון שלהם בנכונות התשובות שמסרו.
לאחר מכן התבקשו המתנדבים לחזור על המבחן, כשהם נמצאים בתוך מכשיר לדימות תפקודי מוח בתהודה מגנטית (fMRI). הפעם, קיבלו המתנדבים “גלגל הצלה”: ה”תשובות” שמסרו המתנדבים האחרים מהקבוצה, אשר צפו בסרט יחד איתם (תשובות אלה הוצגו לצד “תמונות פרופיל” של המתנדבים – דומות לתמונות המופיעות ברשתות חברתיות). בין התשובות האלה הושתלו תשובות שגויות לשאלות עליהן ענו המתנדבים נכונה וברמה גבוהה של בטחון במבחן הראשון. השתלת התשובות השגויות גרמה למשתתפים להתאים את עצמם לקבוצה, וב-70% מהמקרים הם מסרו תשובות שגויות.
האם המשתתפים נכנעו ללחץ החברתי רק כלפי חוץ, ונמנעו מלמסור את התשובה הנכונה, או אולי הזיכרונות שלהם אכן עברו שינוי ממשי? כדי לענות על שאלה זו, הוזמנו המתנדבים למעבדה לחזור על המבחן פעם נוספת. הפעם נאמר להם כי התשובות שקיבלו במבחן הקודם לא נמסרו על-ידי חבריהם לצפייה בסרט, אלא נוצרו באופן אקראי במחשב. בעקבות כך, בחלק מהשאלות חזרו המתנדבים לתשובתם המקורית, הנכונה, אבל כמעט מחצית התשובות נותרו שגויות – דבר המעיד על כך שהזיכרונות הכוזבים שהושתלו במבחן הקודם, נשארו במוחם.
בניתוח הנתונים שהתקבלו בסריקות ה-fMRI, התגלתה פעילות מוחית ייחודית בעת יצירת זיכרונות כוזבים בעקבות לחץ חברתי. יצירת הזיכרונות הכוזבים האלה התאפיינה בהפעלה בו-זמנית, תוך קישוריות חזקה, של שני אזורים במוח: ההיפוקמפוס והאמיגדלה. ההיפוקמפוס ידוע כבעל תפקיד חשוב ביצור זיכרונות ארוכי-טווח, ואילו האמיגדלה, המוכרת כ”מרכז הרגשות של המוח,” ממלאת תפקיד ביחסי גומלין חברתיים. המדענים סבורים כי האמיגדלה מתפקדת כמעין “גשר”, אשר מחבר את חלקי המוח הקשורים ביחסים חברתיים, לחלקים הקשורים באחסון זיכרונות. יתכן, כי עבור סוגים מסוימים של זיכרונות, נדרש “אישור” של האמיגדלה לפני שיישמרו. לכן, לחץ חברתי עשוי לפעול על האמיגדלה ולשכנע את המוח שלנו להחליף זיכרון מוטבע היטב בזיכרון כוזב.
14 תגובות
אורה הכפולה (12 ו 13):
1. אני מניח ששום ידיעה בסיסית בפסיכולוגיה לא מדברת על האמיגדלה ועל ההיפוקמפוס.
2. יש לי הרגשה שיריבויות אישיות מן המכון מוצאות את בטויין באתר.
מה החידוש? מדובר רק באישוש נוסף לידיעות בסיסיות בפסיכולוגיה. היה אפשר לצפות את התוצאה גם ללא ה”ניסוי”. מה זה תורם לאדם? מה זה מועיל לרפואה?? קישקוש
מה החידוש? מדובר רק באישוש נוסף לידיעות בסיסיות בפסיכולוגיה. היה אפשר לצפות את התוצאה גם ללא ה”ניסוי”. מה זה תורם לאדם? מה זה מועיל לרפואה?? קישקוש
קח לדוגמא את אלו שיושבים בבתי הכלא
הוא רק אמר כי רק סביר הוא להניח שרמת משכל גבוהה משפיעה על כניעה ללחץ חברתי. ייתכן שכן וייתכן שלא.
לדעתי וודאי שתוכל למצוא התנהגות אחרת כפונקציה של רמת משכל ואולם ייתכן אפילו יותר שישנם גורמים נוספים רבים. כמו לחץ חברתי מצד מי? האם זו אישה יפה שאתה מנסה להרשים? אולי זה סתם טוקבק מעצבן ואז זה אולי חשוב פחות. אולי סתם אין לפלוני סבלנות. אולי מישהו משכיל יותר היה שם לב שמטעים אותו וכלל לא היה תופס זאת כלחץ חברתי אלא כניסוי. מה שבטוח אולי.
גיליאן, זה לא נכון. הבושה (=פחד חברתי) לא תלויה באינטיליגנציה.
לו היה מדובר במשהו עקרוני לאותו אדם, אזי יתכן שהעיקרון היה גובר על הבושה.
אך בסתם דברים שקורים, בד”כ לא מדובר בדברים עקרוניים ושם הלחץ החברתי מנצח.
לא מדובר פה בהכרח בלחץ חברתי אלא באישור נוסף של העובדה הידועה שהבניה מחדש של הזיכרון מתרחשת בזמן הההיזכרות בו, בין השאר באמצעות מידע הזמין לנזכר באותו רגע.
היה פעם ניסוי דומה בו שתי קבוצות צפו בסרט וידאו בו מתרחשת תאונת דרכים ולאחר מכן נשאלו שאלות שונות הנוגעות אליו (באיזו מהירות נסעו המכוניות, כמה נזק נגרם להן וכו’). כל השאלות היו זהות למעט הבדל אחד בנוסח: קבוצה א’ נשאלה על “ההתנגשות” וקבוצה ב’ על “ההתרסקות”. למרבה ההפתעה הסתבר שדי היה בשינוי קטן זה כדי לשנות בצורה דרסטית את הערכות הנבדקים – הקבוצה שנשאלה על התרסקות זכרה את התאונה כעוצמתית הרבה יותר מזו שנשאלה על ההתנגשות.
נראה שהניסוי כאן מתאר אפקט דומה. לא ברור גם (לפחות מהתיאור כאן) האם אכן מדובר ב”לחץ חברתי” או בסתם מידע מטעה, האם הנבדקים חשבו שתשובותיהם השגויות יוצגו לחבריהם?
ל
Gillian
אני לא חושב שניבדק פה רק אפקט העדר אלא יותר חוסר בטחונו של הנבדק.
אבל הניסוי שהצעת מעניין ובעיקר מהסיבה שהתוצאות עלולות להיות מפתיעות. לא ניראה לי שתופעת השינוי תופיע רק אצל השכבות החלשות. נראה לי שתופעה זו של חוסר ביטחון בעצמך מופיעה בכל השכבות
יום טוב
סבדרמיש יהודה
חבל שלא נבדקה הקורלציה בין סוגי האישיות ומנת המשכל של הנבדקים לבין הכניעה ללחץ החברתי. סביר להניח כי אנשים בעלי מנת משכל גבוהה למשל, לא יכנעו ללחץ חברתי בשום מקרה וכי זו תופעה המאפיינית שכבות חלשות עד ממוצעות של האוכלוסיה, או במילים אחרות: אפקט העדר.
ניסוי מדהים. וחשוב מאוד.
האם יתכן שהאמיגדלה שגם אחראית (אם אני זוכר נכון) על הפחד, דואגת לכך שכאשר יש קונפליקט בין הזכרון הממשי ל”דרישות הזכרון של החברה” גורמת לפחד (לחץ חברתי, אינו רק לחץ, יש שם אלמנט של פחד) ובעקבות הפחד הזכרון בעצם משתנה.
האם זה לא הבסיס לכל המושג הזה שנקרא “חברה”. הכל מתעצב דרך אותו פחד.
כלומר, הניסוי קטן המימדים הזה בעצם מציג ומדגים את התהליכים הטמונים בבסיס יצירת חברות אנושיות.
פשוט מדהים.
למרות המאמר הזה, ולפניו הרבה מאמרים אחרים שמציגים את הזיכרון כמערכת המתמסמסת בקלות ונענית לגחמות,
צריך להכיר בכך שהזיכרון ברובו הוא מוצק ומאריך ימים, ומי שרוצה לבחון את זה, יחשוב על הזיכרון המקצועי שלו, שבלעדיו אי אפשר לעבוד.
קרא שוב אז אולי תבין
שבוע טוב
סבדרמיש יהודה
אני לא מבין איך ייתכן שאתה מתחיל באני לא מבין, ממשיך במסירת עובדות שאינן קשורות לכתבה ומסיים במתן פסיקה חורצת. רמז: אתה באמת לא מבין.
אני לא מבין למה היה צריך להגיד להם שהלחץ החברתי היה כוזב. היו צריכים גם בלי זה להכניס לבדיקה ולראות מה השתנה. יש כאן ניסוי שיעניין מאוד חברות פרסום!
לדוגמא
לשאול נוסעים בתחבורה הציבורית אם הרפורמה היא טובה
לאחר מכן להראות קבוצת אנשים שמהללת את הרפורמה
ובסופו של דבר לבדוק אם הנוסעים שינו דעתם
אין טעם בסיום הצגת קבוצת האנשים שמהללת את הרפורמה, להגיד שהיא שיקרית
לא מכיר חברת פרסום שתתנהג כך, ולכן ההצהרה בדבר שיקריות או אקראיות מיותרת
יום טוב
סבדרמיש יהודה