אדוארד מייברידג' וצילום הסוס הדוהר: ראשית התמונות הנעות

איך עזר הכשרון של מייברידג' בצילום (והכסף שנלווה אליו) להציל את מייברידג' מאישום ברצח שביצע, והאם סוסים מרימים את כל ארבעת רגליהם כשהם דוהרים?

אדוארד מייברידג' (Eadweard Muybridge, 1830-1904) נולד באנגליה כאדוארד ג'יימס מוגרידג' (Muggeridge), ואימץ את הכינוי המקוצר מויברידג' ככינוי זמני. הוא היגר לסן פרנסיסקו בשנות העשרים שלו והתמקד בהוצאה לאור של ספרים.

ואולם ב-1860 השאירה אותו תאונת כרכרות פצוע קשה, והוא חזר לאנגליה כדי להשתקם. בעוד הוא הצליח להשתקם פיזית, האישיות שלו נהפכה אקסצנטרית, דבר שבא לידי ביטוי בהתנהגותו.

מצלם נופים בסן פרנסיסקו

בעודו באנגליה הוא התוודע לצילום והתמכר אליו. הוא שב לסן פרנסיסקו ב-1867 והמציא עצמו מחדש כצלם מייברידג'. הוא התמחה בנופים ובעצמים ארכיטקטוניים ואסף מוניטין ואוהדים בזכות הרפרודוקציות עוצרות הנשימה של פארק יוסימיטי. צילומים אלה הביאו לו חוזה עם הממשלה לצילום הטריטוריות החדשות באלסקה והוא הרחיב את עבודתו לעוד אתרים במערב. בזכות קריירה מתפתחת זו הוא הצליח לעצב לעצמו זהות. הוא גם שינה את כתיב שמו ל-“Eadweard Muybridge”.

הוויכוח על רגלי הסוס

מייברידג' נפגש עם לילנד סטנפורד, המושל לשעבר של קליפורניה ונשיא מסילת הברזל המרכז-פאסיפי, וכן מגדל סוסים. הוא ביקש את עזרתו של מייברידג' בפתרון ויכוח פופולרי בקרב הפרשים. סטנפורד האמין כי בשלב כלשהו, כאשר הסוס דוהר, כל ארבע הרגליים שלו נמצאות באוויר בו זמנית, אך הוא לא ידע כיצד להוכיח זאת. סטנפורד הציע פרס של 25,000 דולר כדי להניע את מייברידג' לספק את התשובה, והוא ביקש לקבל אותה במהרה.

רצח ומשפט

באותו זמן היו למייברידג' דאגות אחרות: הוא תפס את אשתו ברומן עם הסרן הארי לארקינס, שכתוצאה ממנו נולד בנה, שחשב שהוא בנו. הוא הגיע לביתו של הקצין והרג אותו בירייה. למרות זאת הוא טען לזכאות עקב הפציעה במוחו – הודות לקשריו עם סטנפורד היה לו כסף לעורך דין טוב. ואולם בית המשפט לא קיבל את טענתו לאי שפיות. המושבעים טענו שזו הריגה מוצדקת, וכך הוא ניצל מעונש.

לאחר המשפט מייברידג' עבד זמן מה במרכז אמריקה לפני ששב לשיתוף הפעולה עם סטנפורד. בשנת 1877 מייברידג' צילם תמונה יחידה שהוכיחה כי הסוסים אכן מרימים את כל ארבעת רגליהם לרגע קט כאשר הם דוהרים. ואולם לרוע המזל, התשליל של התמונה אבד.

סדרת התמונות "תנועת הסוס"

סטנפורד היה אדם נחוש, והוא התעקש על עוד עדויות חזקות. מייברידג' ניגש שוב לאתגר. הוא הציב סדרה של מצלמות לאורך מסלול כדי לכסות את כל המרחק שעושה סוס בצעד דהירה. כל מצלמה הכילה גם חוט שחובר למפסק שהונע על ידי פרסות הסוס.

סדרת התמונות נקראה "תנועת הסוס" והיא הוכיחה שהתחושה של סטנפורד היתה נכונה. כל ארבע הפרסות היו באוויר בו זמנית, אך לא כאשר הרגליים התמשכו במלואן קדימה ואחורה כפי שהראו מרבית הציורים שניסו להמחיש את תנועת הסוס. במקום זאת, הסוס נמצא באוויר כאשר כל ארבעת הרגליים נמצאות מתחת לגוף והמשקל עובר מהרגליים הקדמיות לרגליים האחוריות.

כדי לראות את התמונות יצר מייברידג' מתקן המכונה zoopraxiscope: רצועה של תמונות עוקבות הוצבה על דיסקת זכוכית מסתובבת וניתן היה להתבונן בהן דרך חריץ. התחלופה של התמונות גרמה להן להתמזג במוחו של הצופה, וכך ניתנה להן תחושה של תנועה. ב-1880, לאחר שעיתונאי ראה הדגמה של ה-zoopraxiscope, הוא כתב על כך בעיתון "סן פרנסיסקו קול": "התחושה היתה כאילו אנו מתבוננים בסוס בשר ודם".

התמונות של מייברידג' התפרסמו והוא יצא לסדרת הרצאות בארה"ב ובאירופה. הסקרנות שלו לא עצרה בסוסים, והוא שיכפל את הטכניקה של צילום תמונות עוקבות כדי ללכוד תנועות ולתעד בני אדם ובעלי חיים נעים במגוון דרכים.

המצאתו של מייברידג' נתנה השראה לתומס אדיסון, המחזיק בפטנט על מצלמה המצלמת תמונות נעות – או מצלמת הקולנוע הראשונה, לפיליפ גלאס שכתב ב-1982 אופרה המבוססת על משפט הרצח של מייברידג', וליצירה "לימון" של U2 ("אדם מצלם, תמונה נעה, באמצעות האור המוקרן הוא יכול לראות את עצמו מקרוב"), וכן לאפקט של צילום כדור הרובה בתנועה איטית בסרט מטריקס.

שאלות ותשובות

מי היה אדוארד מייברידג'?

אדוארד מייברידג' (1830-1904) נולד באנגליה כאדוארד ג'יימס מוגרידג', היגר לסן פרנסיסקו והתפרנס בתחילה מהוצאת ספרים. לאחר תאונת כרכרות ב-1860 והחלמה באנגליה הפך לצלם נופים מוכר.

איזה ויכוח ביקש לילנד סטנפורד לפתור?

סטנפורד האמין שכשסוס דוהר כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו זמנית, אך לא ידע להוכיח זאת. הוא פנה למייברידג' כדי שיספק תשובה.

איך הוכיח מייברידג' את הדבר?

הוא הציב לאורך מסלול סדרה של מצלמות, שכל אחת מהן הופעלה בחוט שחובר למפסק ופרסות הסוס הניעו אותו. סדרת התמונות "תנועת הסוס" הראתה שכל ארבע הפרסות אכן באוויר בו זמנית, כשהרגליים נמצאות מתחת לגוף ולא פרושות קדימה ואחורה.

מהו הזואופרקסיסקופ?

זהו מתקן שבו רצועת תמונות עוקבות הוצבה על דיסקת זכוכית מסתובבת, ואפשר היה להתבונן בה דרך חריץ. התחלופה המהירה של התמונות מתמזגת במוחו של הצופה ויוצרת תחושה של תנועה.

עוד בנושא באתר הידען

• האם סוסים יכולים לעוף, או: על ההיסטוריה של הצילום
• שימור אמנות – סיפור הדגרוטיפים הנעלמים
• משפירית ועד כוכב ים: מדוע בעלי חיים אינם רואים את הזמן באותו קצב?