ידענים: או אלוהים | ראשית היקום

מאת 28 ביולי 2011 226 תגובות

לפני 13.7 מיליארדי שנים, מילא הבזק של אור את היקום כולו. זה לא היה קשה, מכיוון שכל היקום היה אז בגודל של נקודה אחת, נטולת מימדים

מהמפץ הגדול ועד היום - מצפה החלל וילקינסון. צילום: נאס"א

מהמפץ הגדול ועד היום - מצפה החלל וילקינסון. צילום: נאס"א

לפרק הראשון בסדרה: האם האבולוציה מפריכה את קיום האל

בתחילת שנת 2011 עמד האפיפיור הקתולי בנדיקטוס השישה-עשר על המרפסת של הוותיקן, השקיף על עשרות-אלפי המאמינים שבאו לשמוע את דבריו, והודיע קבל עם ועדה שהוא מקבל את תיאוריית המפץ הגדול. ולא זאת בלבד, אלא שהיא אף תומכת בדוקטרינה של הבריאה הנוצרית – ומכאן גם בקיום האל.

הוא לא היה הראשון בניסיון לשדך בין מדע ודת. לפניו הגיע האפיפיור ג'ון פאול השני ב- 1996, שקיבל את תיאוריית האבולוציה, עם תיקון קטן לפיו האל הטמיע רוח ונשמה בשלב מסוים של התפתחות האדם מהקוף. גם מאות השנים שלפני שני האפיפיורים האחרונים גדושות בניסיונות להפוך כל תגלית מדעית חדשה לעדות לקיומו של האל, לעתים קרובות על-ידי המדענים עצמם.

האם תיאוריית המפץ הגדול אכן מעידה על קיום האל? במאמר זה נסקור בקצרה את התיאוריה וננסה להבין ביחד מדוע הסיק האפיפיור בנדיקטוס כי היא מחייבת בורא עליון – ומדוע הוא טועה.

 

המפץ הגדול

לפני 13.7 מיליארדי שנים, מילא הבזק של אור את היקום כולו. זה לא היה קשה, מכיוון שכל היקום היה אז בגודל של נקודה אחת, נטולת מימדים. הוא היה זעיר יותר מנמלה. יותר מתא אנושי. יותר מאטום. כל המסה והאנרגיה של מיליארדי שמשות מתפוצצות היו לכודות באותה נקודה זעירה שקרסה תחת משקלה היא. הכוחות הפיזיקליים יצאו מדעתם באותה נקודה, המכונה גם נקודת סינגולריות מכיוון שבמילים פשוטות – אין לנו מושג מה היו החוקים הפיזיקליים שבתוכה. כל מה שאנו יודעים הוא שבעקבות תהליכים שאינם ברורים לנו עד היום – היא החלה להתרחב.

ההתרחבות הראשונית הייתה מהירה. מהירה מאד. אין הכוונה להתפשטות במרחב, מכיוון שכל המרחב הקיים, כולל ציר הזמן עצמו, נכללו באותה נקודה שהחלה להתרחב. היקום נמתח, כמו יריעת גומי אלסטית ענקית. זה היה המפץ הגדול.

היריעה המתמתחת הכילה את החלל שאנו מכירים כל-כך טוב: את שלושת המימדים של גובה, רוחב ועומק, ואת המימד הנוסף של הזמן. ומה היה קיים מחוץ לאותה יריעה? את זאת איננו יודעים. אנו רק יודעים שהיריעה ממשיכה להתרחב עד היום, בין היתר מתוך כוחו של הפיצוץ הראשוני המקורי שהשתחרר במפץ הגדול. אנו יכולים לדעת זאת מכיוון שהמרחקים בין הגלקסיות הולכים ומתארכים כל העת. לא מכיוון שהן נעות במרחב (למרות שהן אכן נעות) אלא בגלל שהמרחב עצמו נמתח ביניהן, והמרחקים שמפרידים בין גלקסיה לגלקסיה הולכים וגדלים.

מהאנרגיה של המפץ הגדול נוצרו חלקיקי היסוד. קיבלנו את האלקטרונים, הפרוטונים והנויטרונים – מרכיביו הבסיסיים של כל אטום. כוחות פיזיקליים שפעלו על אותם חלקיקים יסודיים גרמו להם להתחבר זה לזה וליצור את האטומים הראשונים – את המימן, את ההליום ואת הליתיום – שהתרכבו בענני גז דליל עצומים ברחבי היקום כולו. כאשר חלק גדול מספיק מהגז התרכז במקום אחד צפוף, התקבלו השמשות הראשונות, המורכבות (בדומה לשמש הצהובה הטובה שלנו) בעיקר ממימן ומהליום. בחלק מהשמשות הותכו האטומים הפשוטים אחד לתוך השני זה עם זה ויצרו אטומים כבדים יותר, כברזל.

נזיז את מחוגי השעון קדימה, הרבה קדימה. עשר מיליארד שנים בערך, ונקבל את התהוותה ההדרגתית של מערכת השמש, וביחד איתה גם את כדור הבוץ שלנו, ואת תחילתו של תהליך האבולוציה שאותו האפיפיור כבר קיבל. כל זאת – ממפץ גדול אחד שהביא לפיזור של כל החומר בעולם.

אז איך כל זה מוכיח את קיום האלוהים?

 

מי פוצץ את הנקודה שלי?

אנו, בני-האדם אוהבים להתחקות אחר הסיבות הראשוניות, באופן כמעט אובססיבי. מכיוון שכך, אין פלא שבכל מיתולוגיה קיים תיאור של בריאת העולם. הנורדים האמינו שהעולם עוצב מתוך ליקוקיה האינסופיים של פרה ענקית. היפנים האמינו שהעולם נוצר מתוך כתם שמן על המים. המדע הוכיח, במגבלות הזמן והכלים שלרשותו, כי העולם נוצר מנקודה סינגולרית אחת ויחידה. ביצה קוסמית, אם תרצו, מתוכה בקע היקום כולו.

אבל מי יצר את הביצה? מה הייתה הסיבה הראשונית לנקודה הסינגולרית עצמה?

שאלה זו מומחשת במשל, ואולי סיפור אמיתי, בו מתווכח הפילוסוף וויליאם ג'יימס עם אשה זקנה ובורה, הטוענת באוזניו כי הארץ עומדת על גבו של צב ענק.

"אבל גברתי היקרה," שואל ג'יימס באדיבות, "על מה עומד אותו צב?"

"הוא עומד על גבו של צב שני." היא אומרת.

"ועל מה עומד הצב השני?" מנסה ג'יימס להפילה בפח.

האשה אינה מתייאשת. היא מבינה לאן הוא חותר, ועונה מיד, "זה הכל צבים, פרופסור, לאורך כל הדרך!"

 

אלוהים כבסיס לצבים

משל הצבים מספק אנלוגיה ברורה לבעיית הסיבה הראשונית. אנו יודעים כי כדור-הארץ נוצר בתהליכים הדרגתיים וטבעיים, ולא באמצעות ליקוקיה של פרה עצומת-מימדים. אנו מבינים כי הגז ממנו נוצרה מערכת השמש, התפזר במהלך המפץ הגדול. אבל מי יצר את המפץ הגדול עצמו? האם התהליכים הטבעיים נמשכים לאורך כל הדרך, עד ליצירה של חומר מאין ומאפס – תהליך טבעי אשר מעולם לא התגלה?

הגישה הראשונה לפתרון המשל הוצגה בימים האחרונים במשנתו של הרב ד"ר מיכאל אברהם, אשר טען כי סדרת הצבים אינה יכולה להיות אינסופית, וחייבת להסתיים במקום כלשהו. חייבת להיות קרקע יציבה עליה יניח הצב התחתון ביותר את רגליו. חובה כי יהיה בסיס, גם אם איננו מבינים את טבעו. וכיצד נוכל להבין? הרי כל שאנו מכירים הם הצבים! מכיוון שכך, הבסיס חייב להיות בלתי-מובן וחורג מחוקי הטבע המקובלים עלינו, והוא האל.

זהו פיתרון אחד לבעיית הסיבה הראשונית, אך יש בו שני כשלים גדולים, הנשענים על העובדה שבמהלך הפיתרון אנו 'מרמים את החוקים' ומוסיפים גורמים חיצוניים שאיננו מכירים ואיננו בטוחים בקיומם.

 

צבים עד כאן

הכשל הראשון מתבטא בכשלון של משל הצבים המקורי. משל זה, בדומה לרבים אחרים, נועד להעביר נקודה מסוימת לקוראים. מחבר המשל מגחך על הניסיון לייחס את הסיבה הראשונית לתהליכים טבעיים שאנו מכירים זה משכבר. הוא מתייחס לאותה סיבה ראשונית כאל הכרח, ומרמז כי היא חייבת להיות מבוססת על גורמים חיצוניים כלשהם, שאינם 'צבים' או חוקים פיזיקליים המוכרים לנו.

אבל מה אם אין סיבה ראשונית?

דומה ששאלה זו נוגדת את האינטואיציה המוכרת לנו מהעולם שמסביבנו. ועם זאת, תיאוריות מדעיות מוכחות רבות נוגדות את דרך החשיבה שגיבשנו לנו. תהליכים אקראיים-לכאורה של אבולוציה יוצרים סדר והיגיון. עצמים בגדלים קוונטיים (ולאחרונה מתחילות להתקבל עדויות כי גם עצמים גדולים יותר) יכולים להיות נוכחים בשתי נקודות במרחב באותו הזמן. העולם, מסתבר, מורכב יותר ומופלא יותר מכל מה שנדמה לנו.

אז למה שהוא לא יהיה גם נצחי?

זוהי רמאות, כמובן. אנו נותנים תשובה למשל החורגת מהכללים המקוריים. אבל היא לא שונה מהפיתרון הקודם באמצעותו 'הוכחנו' את קיום האל. כדי להניח את קיום האל כיוצר של יש מאין, אנו נאלצים להמציא נסיבות וכוחות פיזיקליים שאיננו מכירים ואיננו מבינים. אין בכך כל פסול – מדע הפיזיקה מגלה כוחות חדשים כאלו כמעט מדי עשור במאה האחרונה, ואנו לומדים להבין אותם ולנצל אותם לטובתנו. אבל אם אנו מרשים לעצמנו 'לרמות את המשל' ולפתור אותו באמצעות הוספת גורם העוקף את כל כוחות הטבע, הרי שמבחינה לוגית אנו יכולים לקבל באותה המידה הסבר 'שובר סימטריה' אחר, לפיו היקום הינו נצחי. אחרי הכל, אם אנו מכירים רק צבים על גבי צבים, כיצד נוכל לדעת שבאמת יש להם סוף או התחלה?

תשובה זו מקבלת תמיכה מצד חלק מהפיזיקאים. לאחרונה הוצע מודל חדש למפץ הגדול, לפיו קיים מספר עצום – אולי אינסופי – של יקומים, שכל אחד מהם מתרחב במשך עשרות מיליארדי שנים, ואז מתחיל להתכווץ באיטיות מייסרת – עד להגעה למצב של נקודה סינגולארית, ביצה קוסמית המכילה בתוכה את כל האנרגיה והמסה של יקום שלם. נשמע מוכר? נקודה זו תתרחב מחדש בפיצוץ עצום מימדים ותיצור את היקום בו אנו חיים, נלחמים ואוהבים. גם היקום שלנו מתרחב, אך בבוא היום הוא יגיע לנקודה בה היריעה האלסטית תתמתח עד קצה יכולתה – ואז היא תתחיל להתכווץ בחזרה, לנקודה סינגולארית חדשה שתתפוצץ גם היא בתורה. עולם ללא קץ, ללא התחלה.

אתם יכולים להירגע: היקום שלנו לא יתחיל להתכווץ בטרם יחלפו עוד כמה עשרות מיליארדי שנים. פרק זמן עצום בגודלו, עת יכבו כל השמשות והאנטרופיה תשלוט בחלל השחור. בני-האדם ייכחדו זמן רב לפני כן.

זהו, אם כך, היקום המתרחב והמתכווץ הנצחי. אבל כאן אפשר לשאול שוב: מי יצר את היקום הזה? שאלה זו, כפי שכבר הסברנו, אינה רלוונטית מכיוון שעצם הניסוח מרמז כי קיים יוצר, ואין כל סיבה להניח זאת. למעשה, אם נחליט שמבחינה לוגית ייתכן שקיים יוצר, הרי שאנו חייבים להחליט שלפי אותה לוגיקה ייתכן שהיקום נצחי, ולא נוצר על-ידי איש.

 

אלוהי הפערים

הכשל השני מתבטא בהסתמכות שלנו על בורות – חוסר ידע – כדי לקבוע את קיום וזהות האל. גם אם חייב להיות בסיס לצבים (וזו טענה שעדיין דורשת הוכחה), עדיין אין בכך הוכחה שאותו בסיס הוא האל הכל-יכול, או אפילו חצי-כל-יכול או רבע-כל-יכול. אנשי הלוגיקה מעניקים שם לסוג זה של כשלים לוגיים, בו אנו לוקחים את הלא-נודע ומכנים אותו 'אלוהים'. זהו אלוהי הפערים.

מונח זה נטבע במאה ה- 19 על-ידי המרצה הנוצרי האוונגליסטי הנרי דרומונד, שנזף במאמינים שניצלו כל נקודת אי-וודאות וחוסר-ידע בהסבר המדעי של העולם כדי לטעון שהאל נוכח שם. איננו בטוחים איך נוצר העולם? אלוהים יצר אותו. איננו בטוחים למה אדם אחד חולה והאחר נשאר בריא?אלוהים עשה את זה. דרומונד קרא לנוצרים לקבל את כל הטבע כאלוהים אחד גדול, "…אלוהי האבולוציה, אשר גדול עד אינסוף מהאל התיאולוגי הוותיק, אותו עושה-נפלאות חפוז."

גם אם נבחר לקבל את קיומו של אלוהים כלשהו על סמך חוסר-הידע שברשותנו, הרעיון של האלוהים כבסיס לכל הצבים והחוקים הפיזיקליים אינו עונה על התהייה המתמדת לגבי דמות האל. באותה המידה שאנשי הדת הנוצרים, המוסלמים והיהודים בוחרים לקבוע כי הבסיס לצבים, אותה סיבה ראשונית לכל הסיבות הראשוניות, הינו האל הטוב והמיטיב המוכר לנו מהתנ"ך, כך יכול כל אוויל משריש להודיע כי השטן ברא את העולם כולו (כפי שאכן עושים אנשי דת היאזידים), פרה קוסמית שליקקה את היקום לצורתו הנוכחית (כפי שמאמינים הנורדים) או שמאחורי המפץ הגדול עומדת מפלצת הספגטי המעופפת שיצרה את העולם במחושיה הנצחיים (כפי שמאמינים הפסטפריאנים). כמובן שכולם טועים: פלפ-אל הוא זה שיצר את העולם. ובכל זאת, קל לראות כיצד נלקח כאן הטיעון ההגיוני לקיום פלפ-אל ומוצא מכל הקשר והיגיון.

 

למצוא את האלוהים

מכל האמור אנו למדים כי אין סיבה טובה לייחס את המפץ הגדול ליוזמה אלוהית. יתירה מכך, כפי שכתב הכומר הגרמני דיטריך בונהופר, עדיף שלא לעשות כך. בונהופר, שחי ופעל באמצע המאה העשרים, זיהה בהיטלר את אחד ממוקדי הרוע המרכזיים בעולם. במהלך מלחמת העולם השנייה היה מעורב בניסיון התנקשות בחייו של הפיהרר. הניסיון, לרוע המזל, נכשל, ובונהופר הושלך לצינוק במשך שנתיים והוצא להורג זמן קצר לפני תום המלחמה. בזמן שהותו בכלא גיבש לעצמו בונהופר ראיית עולם יוצאת-דופן על הדת ועל האל, והגיע לתובנות אותן תיאר בכתביו.

"כמה שגוי להשתמש באלוהים כממלא-מקום עבור חוסר-המושלמות של הידע שלנו. אם אכן נדחפים גבולות הידע קדימה כל העת (וכך אכן קורה), הרי שאלוהים נדחף אחורנית ביחד איתם, ולפיכך הינו בנסיגה מתמדת. עלינו למצוא את האלוהים במה שאנו יודעים, ולא במה שאיננו יודעים."

בכל הנוגע לבריאת היקום – אם זו אכן אירעה אי-פעם – עלינו להודות בענווה כי איננו יכולים לדעת האם יש לה יוצר. אין בכך בושה. מדענים מודים מדי יום באי-הידיעה שלהם, וממשיכים לחקור את היקום בתקווה למלא את החללים בידע. לשם כך הם עורכים ניסויים מדוקדקים וקפדניים, מתוך רצון להבין ולפענח את החוקים שמפעילים את הקוסמוס – ואולי למצוא בהם, יום אחד, את האלוהים.

http://www.youtube.com/watch?v=wYqlYW7PrxA
התשובה הטפשית ביותר של מחב"ת על גיל העולם (NUBEMET המקורי – הזהרו מחיקויים)

226 תגובות ל “בין המדע והאל, פרק שני: האם המפץ הגדול מעיד על קיום האלוהים?”

  1. walking death

    יחיאל

    "כשאין לכם תשובה אתם פתאום מציעים פיזיקה חדשה.הכי קל.אבל לקרוא לה בשם אחר.כמו אל.יוצר."

    אחסוך בהרבה מילים אבל אם תרשה לי להתייחס לנקודה זו בלבד.
    למה שנקרא לפיזיקה חדשה בשם אל יוצר? איך זה יעזור? במה זה יעזור?
    על פי ההגיון שלך למה בעצם שלא נקרא לאחד מ- או לכל תחומי הפיזיקה הקלאסית, או תחומי הפיזיקה המודרנית אל יוצר? הלא הרי פעם כל אלו היו תחת חזקת פיזיקה חדשה, יכולנו פשוט לחסוך לעצמנו את כל המאמץ ולקרוא לזה אל יוצר לא?

הוספת תגובה

  • (will not be published)