ב-25 במארס 1925 הקרין הממציא הסקוטי ג’ון לוגי ביירד סרטון שהיה מורכב מצלליות נעות בחנות הכלבו סלפרידג’ס בלונדון באמצעות מקלט ומשדר של טלוויזיה מכנית. ה-BBC בבריטניה עשרות תחנות בארה”ב, אירופה ואף בברית המועצות שידרו שידורי טלוייזיה מכניים, לפני שהטכנולוגיה נכנעה ל-CRT
כיום, כאשר אנו מסוגלים לצפות באלפי ערוצים בכל איזור נתון באמצעות לוויינים או בשידורים חיים באינטרנט, קשה לנו לתאר איך בכלל נראה הפלא הזה בימיו הראשונים. מדי פעם אנו רואים בסרטים ישנים או כאלה המתרחשים בשנות החמישים, משפחה יושבת ליד מכשיר טלוויזיה גדול, שבמרכזו מסך קטן וצופה באיזו אופרת סבון. אבל מסתבר שזה כבר היה דור מתקדם, שעשה שימוש בשפופרת קרן קתודית (CRT) שלא לדבר על הטלוויזיות של היום העושים שימוש בצגי LCD או LED ליצור ולהקרין את התמונה.
לפי ויקיפדיה, נסיונות בשידור וקליטה של אותות באורח מכני נעשו לאורך כל המאה ה-19 והתגברו במאה ה-20.
ב-25 במארס 1925 הקרין הממציא הסקוטי ג’ון לוגי ביירד (Baird) סרטון שהיה מורכב מצלליות נעות בחנות הכלבו סלפרידג’ס בלונדון. מכיוון שפנים אנושיות לא היו בעלי ניגוד מספק כדי להיראות במערכת הפרימיטיבית, הוא הציג בובת עץ המכונה “Stooky Bill” מדברת וזזה, ואשר הפנים המצוירות שלה היו בעלי ניגוד חזק יותר.
ב-26 בינואר 1926 הוא הדגים שידור ראשוני של פרצוף אנושי בתנועה באמצעות הרדיו, הנחשב כיום לשידור הטלוויזיה הראשון. המערכת של ביארד עשתה שימוש בדיסקות ניפקוב הן לסריקת התמונה והן להצגתה.
כיצד בדיוק פעלה הטלוויזיה המכנית?
טלוויזיות מכניות השתמשו בדיסקה מסתחררת במשדר ובמקלט. דיסקה זו הכילה חורים שהיו מפוזרים סביב הדיסק, וכל חור היה נמוך מעט מקודמו.
המצלמה מוקמה בחדר חשוך לחלוטין. אור בהיר מאוד הוצב מאחורי הדיסקה. הדיסקה הסתובבה באמצעות מנוע והיא יכלה לבצע הקפה אחת בכל פריים של תמונת הטלוויזיה. בתקן שפיתח ביירד (Baird standard) הדיסקה הכילה שלושה חורים והסתובבה 12.5 פעמים בשניה. עדשה שהוצבה לפני הדיסק מיקדה את האור על העצם שצולם.
כאשר האור פגע בעצם, הוא השתקף לתוך תא פוטואלקטרי, שהמיר את אנרגית האור לדחף חשמלי (electrical impulses). איזורים כהים בעצם שיקפו מעט אור, ונוצרה רק כמות קטנה של דחף חשמלי, בעוד איזורים בהירים בעצם שיקפו יותר אור, ולפיכך יצרו יותר דחף חשמלי.
הדחפים החשמליים הללו הוגברו ושודרה באוויר למקלט, שגם בו היתה דיסקה שהסתובבה באמצעות מנוע, ואשר נעה בדיוק באותה מהירות כמו הדיסקה שבמצלמה. המפתחים השתמשו במספר שיטות כדי לסנכרן את המנועים.
מקלט רדיו קלט את אותות הוידאו והעביר אותם לנורת הניאון שמוקמה מאחורי הדיסקה. כאשר הדיסקה הסתובבה, הפיצה נורת הניאון אור לפי עוצמת האותות החשמליים שקיבלה ממקלט הרידו. עבור איזורים כהים מעט אור הוקרן, באיזורים בהירים הוקרן אור חזק יותר. התמונה נראתה בצד השני של הדיסקה, לרוב בעזרת זכוכית מגדלת.
במקביל לביירד פעם בארה”ב גם צ’ארלס פרנסיס ג’ניקס שפיתח מכשירים מכניים מתחרים. השידורים הראשונים בארה”ב היו בתדרי AM (550-1,500 קילוהרץ). בשנת 1930 הקצתה וועדת הרדיו הפדרלית ערוצים בתדרי 2 מגהרץ לשידורי טלוויזיה נסיוניים במטרה לאפשר שידורים ברזולוציה גבוהה יותר (45 ו-60 שורות תמונה).
איכות התמונה היתה ירודה, והמסכים, בקוטר של סנטימטרים בודדים הצליחו להקרין רק 30-60 שורות (בהשוואה ל-525 בשיטה האמריקנית הנוכחית). מרבית המקלטים השתמשו במנוע כדי לסובב את דיסקת המתכת וייצרו תמונה באמצעות שפופרות ניאון. מערכות מאוחרות יותר השתמשו במראה דמויית בורג, מראת תוף, ודיסקות עדשות. מערכת סוקופוני ( Scophony) היתה השיטה היחידה שאיפשרה תמונות ברזולוציות גבוהות, אך היא פותחה בתקופה שבה הוכחה כבר שפופרת הקרן הקתודית כשיטה טובה יותר להצגת תמונות טלוויזיה.
בשנת 1931 כבר שודרו שידורי טלוויזיה ב-25 תחנות בארה”ב, לא רק בערים גדולות כגון ניו יורק ובוסטון אלא גם באיווה ובקנזס. כמה מהיצרנים אף שיווקו מכשירים וערכות להרכבה עצמית. התדר ששימש לשידורי הטלוויזיה יכול היה לעבור מרחקים ארוכים, כך שניתן היה לקלוט אותם מאות קילומטרים מהתחנה ואולם התמונה סבלה לא רק מרזולוציה נמוכה אלא גם מהחלשות והעלמות פתאומיים.
בבריטניה שודרו תוכניות סדירות בטלוויזיות של 30 שורות. השידור הראשון היה של ה-BBC בספטמבר 1929 וגם בו נעשה שימוש בציוד שסופק על ידי ביירד. בתחילה ודרה רק תמונה במשך כמה שעות בשבוע וגם זאת לאחר סיום שידורי הרדיו באותו היום. עד מארס 1930 שודרו תמונה וקול יחדיו. ב-1933 בנה ביארד אולפן בקריסטל פאלאס בלונדון. במרבית מדינות אירופה היתה לפחות תחנת טלוויזיה מכנית אחת.
בשל איכות התמונה הגרועה, לא זכו הטלוויזיות המכניות להצלחה מסחרית. עד 1933 מרבית התחנות ירדו מהאוויר בארה”ב ובשנת 1936 הועבר תדר 2 מגהרץ לשימושים משטרתיים. שידורי הטלוויזיה המכניים של ה-BBC נמשכו עד 1935 ובברית המועצות – עד 1937.
מערכות הסריקה המכניות נכנעו בסופו של דבר לטכנולוגית הסריקה האלקטרונית בסוף שנות השלושים, והיא זו ששימשה לשידורי הטלוויזיה המסחריים הראשונים בסוף שנות הארבעים.
לידיעה באתר מוזיאון הטלוויזיות הראשונות
עוד בנושא באתר הידען:
השפעת ברקים על קליטת רדיו ובטיחותה – סקירת מאמר משנת 1936, אריה סתר
רדיו ואלקטרוניקה בארץ ישראל של שנות העשרים
מכ”ם – המצאה ללא ממציא
