שַׁבֵּט לי כִּבשׂה – 20 שנה להולדת הכבשה דולי

לכבשה דוֹלי יש רק אימהוֹת. היא כבשה משוּבֶּטת שנוֹצרה ונולדה לפני 20 שנה במַעְבּדה בסְקוֹטלַנְד. מהו שיבּוּט? מהן הסכּנות והשאלות המוּסריוֹת שהוא מַציב? ולמה בכל זאת מדובר בפריצת דרך מדעית?

כתב: אריאל קרס, גליליאו צעיר

כשהייתי ילד קראתי על שיבוט בספרי מדע בִּדיוֹני, ולאחר מכן ראיתי סרטים שעסקו בשיבוט – כמו “בּלייד ראנר” או “פארק היוּרה”, שיצא לאֶקרָנים ב־1993. שיבוט מלאכותי – או Cloning באנגלית – הוא יצירת בעל חיים שלם מתא אחד, תוך כדי שימוש בדנ”א (די־אן־אֵי) שלו. מי היה מאמין שזה יכול לקרות גם במציאוּת.
להבדיל מדברים אחרים שקראתי עליהם בספרי המדע הבדיוני או ראיתי בסרטים, כמו מכוניות מעופפות או חלליות שטסות במהירות האור, השיבוט המלאכותי נהיה מציאוּת כמעט לפני 20 שנה. בקיץ של שנת 1996 נולדה הכבשה דולי. אמנם היא לא הייתה היְצור המשובט הראשון כי הִקדימו אותה ראשָׁנֵי צפרדע ששובטו בהצלחה עוד בשנת 1952 על ידי החוקר האמריקאי תוֹמאס קִינג, אך דולי, שהחוקרים הסקוטים איאָן וילְמוּט וקית’ קמפּבל יצרו אותה, הייתה היונק הראשון ששובט בהצלחה. דולי נוצרה במעבדה מתא רִקמה של עָטין, בטֶכניקה שנקראת “שיבוט בהעברת גרעין תא סוֹמָטי” )תא סומטי הוא תא שאינו תא רְבִייה).
בשיבוט מלאכותי נעשים תהליכים שבסופם מתקבלים העתקים של רִצפֵי דנ”א, תאים, רְקָמות או אוֹרגניזְמים זהים לחלוטין – או כמעט לחלוטין – למקור שהם נוצרו ממנוּ. השיבוט אינו תהליך חדש – הטבע הִמציא אותו עוד לפני מיליאַרדֵי שנים. הוא מתרחש מִדי יום ביומו ברבייה אל־מינית, למשל כזוֹ של אורגניזמים חד־תאיים כמו חיידקים, אצוֹת ופטריות. שיבוט טבעי מתרחש גם בתהליך שמכוּנה רביית בְּתוּלים. יש צמחים וגם בעלי חיים מסוימים כמו רַכּיכוֹת, חֲרָקים, זוחלים ודגים שהנקבות שלהם מסוגלות ליצוֹר עוּבּר ללא הַפרָיה. האדם התקנא בטבע והחל לפתח טכניקות שיבוט עבור יצורים שרביית בתולים אינה מתקיימת בהם בטבע.

חייה של דולי

הכבשה דולי נולדה ב־5 ביוּלי 1996 ומתה ב־14 בפברואר 2003. היא שובטה במכון רוזלינד שבאוּניבֶרסיטת אֵדינבּוּרוּ בסקוטלנד, ושם גם חיה כל חייה. מטרת השיבוט המקורית הייתה ייצוּר חלבּוֹנים בעלי חשיבוּת רפוּאית, כגון אינְסוֹלין והוֹרמוֹן הגְדילה, בחלב הכבשים המשובטות.

ממה שקראתם עד כה אולי נראה לכם שטכנולוגיית השיבוט מושלמת – אבל האמת היא שרוב ניסיונות השיבוט שנעשו במעבֶּדת רוזלינד נכשלו. מתוך 277 ביציוֹת מוּפרוֹת, 30 בלבד עברו חלוקה. מאלה נקלטו תשע בלבד באימהות-כבשים פּוּנדקאיוֹת והובילו להיריון. היריון אחד בלבד עלה יפה, וכך נולדה הכבשה דולי. היא חיה מעט פחות משבע שנים (זמן קצר מִדי לכבשים), ומַדענים מסוימים טענו כי היא סבלה מהזדקנוּת מוּאֶצת מכיוון שהיא כבשה משובטת. דולי הִמליטה בחייה שישה טלאים, ולאחר מותה היא פּוּחלצה. הפּוּחלץ שלה שמור היטב וניצב כּיום במוּזאוֹן המַלכוּתי של סקוטלנד, באדינבורו.

שיבוט הכבשה דולי היה פריצת דרך מדעית יוצאת דופן: האנוֹשוּת נוכחה שהאדם יכול סוף־סוף “לשחק את אלוהים” ולברוא בעצמו יצורים. הטכנולוגיה כמובן לא נעצרה, ומאז שיבוטהּ של דולי שובטו חיות אחרות, כגון חתולים, פרה (2001) וכלבים (2005). דולי החביבה העלתה על פני השטח שאלות רבות – מדעיוֹת, פִילוֹסוֹפיוֹת וחברתיוֹת. המְצַדדים בשיבוט אמרו שכעת נוכל לשמור על כל החי והצומח מהַכְחָדה, ואפילו להחזיר לעולם בעלי חיים שנִכְחדו בגלל פעילוּת האדם – כמו עוף הדודו ממאוּריציוּס או הזאב הטסמני. הם אפילו מהרהרים בשיבוט בני אדם; זה יאפשֵׁר למשל לאנשים עֲקָרים להביא לעולם ילדים. עוד אפשרות, שאינה קשורה לשיבוט של הכבשה דולי אלא ליכולת להשפיע על מאפייניהם של תאים חיים, היא יצירת איברי אדם כמו לב או ריאות; זה יאפשר לרופאים להשתיל אותם ולהציל אנשים שחולים בסרטן ריאות, או שעברו התקף לב קשה. מתנגדי השיבוט טענו בין היתר כי האדם מתעסק בכוחות טבע שאין לו עליהם שליטה וכי השיבוט עלול לגרום לסכנות שעדיין איננו יכולים לתאר לעצמנו.

האם השיבוט מסוכן?

בסרטי “פארק היורה” השיבוט הוא מקור כל רע. בסרט הראשון, שיצא לאקרנים לפני שיבוט הכבשה דולי, מסופר על מדענים שהצליחו לשבט דינוֹזאוֹרים (אוכלי עשב, אך גם טורפים) מתאי גזע עתיקים שהשתמרוּ 65 מיליון שנים ולהקים לתְחִייה את היצורים הללו. המדענים בפארק היורה מתגאים בעובדה שיש להם רק דינוזאורים נקבות ולכן הדינוזאורים בפארק אינם יכולים להתרַבּוֹת בעצמם: התרבותם תלויה ברצון הטוב של המדענים. אך כמו שקורה תמיד כאשר האדם משחק בכוחות חזקים ממנוּ בסרטים, רביית הבתולים נכנסת לפעולה, והדינוזאוריות מתחילות להתרבות בעצמן ונעשות סכנה ממשית. בסרט “בלייד ראנר” מסופר על “רֶפּליקַנטים” – בני אדם משובטים שהגזע האנושי יוצר למטרות מיוחדות, כמו ביצוע עבודת פֶּרך או לחימה. ליצורים משובטים אלה תוֹחֶלת חיים קצרה של ארבע שנים בלבד, אך הם מתמרדים נגד גזר דין זה.

נכון שיש טענות רבות נגד שיבוט, ומדינות רבות קיבלו חוקים שמגבילים אותו, אבל אני חושב שאם אנו, בני האדם, נוכל לשלוט ביצרינו, השיבוט יכול להועיל לנו מאוד. האפשרות להחזיר לחיים מינים שנכחדו או להציל מינים שנמצאים בסכנת הכחדה נותנת למחקרי השיבוט תמיכה חזקה. כדי לשמור על האפשרות להציל מינים נכחדים, גן החיות העצום בסן דייגוֹ שבקָליפוֹרְניה, אַרצוֹת הבְּרית, שומר דוגמאות קפוּאוֹת רבות של דנ”א ממינים בסכנת הכחדה ואף של מינים שהוכחדו. עם זאת, הקשיים, הכישלונות והוויכוחים המדעיים בעד ונגד שיבוט רק התחילו. ימים יגידו אם בעתיד יהיה השיבוט עניין יום־יומי או שהאנוֹשוּת תיאלֵץ לוותֵר עליו בגלל הבעיות והסכנות הרבות הכּרוּכוֹת בו.

למה קשה כל כך לשַׁבּט חיות שנכחדו

פרופ’ וילמוט, ששיבט את הכבשה דולי, טוען שאפשר לשבט ולהחזיר לחיים בעלי חיים שנכחדו, כמו הממוּתוֹת הצמריות שחיו כאן בתקופת הקרח ושׂשרידיהן האחרונים נכחדו לפני כ־4,000 שנה בלבד באי וראנגל בסיבּיר. לעִתים מוצאים בטִיט קפוא בסיביר גופות משוּמרוֹת היטב של ממותות, ולאחרונה שוּחזר רצף הדנ”א של הממותה בעזרת מִמצאים אלה. עם זאת, כדי לשבט ממותה צריך לפני הכל מספר רב של ביציות של פּילוֹת – בעלי החיים הקרובים ביותר לממותות. את העובר יהיה צורך להשתיל ברחמהּ של פילה. הסיכוי לכך קלוּש למדי, מכיוון שגם פילים הם בעלי חיים שמִתמעטים והולכים. מלבד זה, לאחר ההַפשרה התהליך כולו צריך להיות מהיר ביותר. גם העברת העובר שייווצֵר לאם פונדקאית כּרוכה בקשיים רבים – תהליך כזה טרם הצליח בפילים. פרופ’ וילמוט אומר כי אינו בטוח שהטֶכניקוֹת הללו אפשריות מבּחינה בּיוֹלוגית, וייתכן שיש הבדלים לא ידועים בין מינים ביולוגיים, ואלה ימנעו את התהליך כולו.

הכתבה פורסמה בגיליון פברואר של גליליאו צעיר – ירחון לילדים סקרנים

רוצים לקרוא עוד? לקבלת מגזין גליליאו צעיר במתנה

בקרו בעמוד הפייסבוק שלנו

עוד בנושא באתר הידען – לרבות דיווחים בזמן אמת

• משבט הכבשה דולי אומר שניתן יהיה לשבט ממותות אך זה לא יהיה קל
• ה”אבא” של הכבשה דולי עושה חשבון נפש האם להמשיך בשיבוטים
• הבשר והחלב של בעלי חיים משובטים יגיעו לסופרמרקט
• בעקבות מותה של דולי
• הכבשה דולי חלתה בדלקת פרקים
• שיבוט הכבשים