מזכ”ל אונסק”ו, ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו”ם קורא לזהירות בשיבוט אנושי עקב מותה של דולי בטרם עת
קויצ'ירו מטסורה
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/unescoshibut.html
דולי מתה. הכבשה המפורסמת ביותר בעולם, היונק הראשון ששובט מתא של כבשה בוגרת, הורדמה בפברואר. זה קרה זמן קצר לאחר שנמסרה לציבור הודעה, שמעולם לא אומתה, על לידת תינוקת משובטת. מותה של דולי עורר פחות סנסציה מלידתה. גם אם הסיבות המדויקות למותה לא הובהרו בוודאות עדיין, הוא מעלה את שאלת ההשלכות ארוכות הטווח של תהליך השיבוט על האורגניזם המשובט. ובמידה כלשהי, מותה גם העניק ארכה מסוימת לבני האדם.
תקנות המחקר הרפואי אוסרות לנסות על בני אדם תהליך, שבטיחותו ויעילותו לא הוכחו באמצעות ניסויים בבעלי חיים. אבל מה יקרה כשטיעון הזהירות לא יהיה עוד בתוקף? האפשרות לשבט בני אדם מציבה לפנינו אתגר אתי, תרבותי ופוליטי עליון. הארגון שאני מכהן כמנהלו הכללי, החוגג את השנה העשירית להקמת ועדת הביו- אתיקה הבינלאומית (ICB) על ידו, ימשיך למלא תפקיד פעיל בדיונים בסוגיה הזאת.
כל שהדברים נוגעים לביו-אתיקה בכלל ולשיבוט בפרט, עלינו לוודא, שפחדים ופנטסיות לא ישפיעו על שיקול דעתנו. שיבוט אנושי היום מתייחס לשני הליכים טכניים, השונים זה מזה מבחינת התכלית והביצוע. המטרה של שיבוט רפואי היא להפיק תאי גזע מעובר שנוצר על ידי החלפת תא גרעיני בביצית. ידוע, שהשימוש בתאי גזע אלה עשוי לשנות בצורה מפליגה את תחום הרפואה השיקומית. מדוע להסס איפוא? אלא שעל כפות המאזניים מונח מעמדו של העובר. האם מסתכנים אנו בהפיכת עוברים אנושיים לדוכנים למכירת איברים?
האם לגיטימי ליצור עוברים שהתפתחותם לא תגיע לידי גמר? ומי יספק את הביציות? נשים עניות? אפשר לפתור שאלות אלה רק על ידי יצירת מסגרת משפטית קפדנית, ולשם כך יש צורך עדיין בדיונים נוספים.
מטרת הרבייה באמצעות שיבוט היא, לעומת זאת, לאפשר לידה של ילד, שיהיה ההעתק הכרומוזומלי של אדם אחר. אבל שיבוט אורגניזם אינו זהה להעתקת אדם. יש לכך עדות במנגנוני הרבייה הטבעית. תאומים אמיתיים, למשל, הם אינדיווידואלים שונים, אבל הם עדיין דומים יותר זה לזה מכפי שיהיו שני שיבוטים. אלה המקווים באמצעות שיבוט להגשים את חתירתם הבלתי אפשרית לחיי נצח משתמשים בתפישות גנטיות שהן מוטעות ומסוכנות כאחד. שיבוטים אנושיים בוודאי לא יהיו מפלצות, אך יש להמשיך לבדוק את המניעים העומדים מאחורי הפרויקט הזה ואת החזון האנושי והחברתי שהוא מסתמך עליו.
הטבע מספק לכל פרט זהות גנטית ייחודית, תוצאה של משחק גומלין בין מקריות לכורח. ויתור על העושר הטבעי הזה עלול להוביל ליצירת הפרדה גנטית מלאכותית בין בני אדם בעלי גנומים מקוריים לבעלי גנומים משובטים. האם אין האנושות סובלת מצורות רבות מדי של אפליה? הרעיון של שיבוט אנושי נשען, במקרה הטוב, על אי הבנות ופנטסיות; במקרה הרע, עומדת ביסודו השאיפה להשתמש בגנטיקה למטרות מפוקפקות, מסחריות או אידיאולוגיות. האיסור על שיבוט אנושי מוצדק איפוא מבחינה רפואית, משפטית ומוסרית.
איסור זה, שלראשונה הומלץ ב”הכרזה האוניוורסלית על הגנום האנושי וזכויות האדם” שקיבל אונסק”ו ב-1997 ואושר בעצרת הכללית של האו”ם ב-,1998 הוא בלתי הפיך.
הסיכונים הטמונים בביו-אתיקה נוגעים ליסודות התרבותיים, הפילוסופיים והרוחניים העמוקים ביותר של קהילות אנושיות שונות. הצורך ליישב בין יחס של כבוד לגיוון האנושי ובין השאיפה הפרגמטית לקידמה מדעית הוא תנאי ראשוני לכל מחקר משותף בתחום הביו-אתיקה. זו הרוח שבמסגרתה אנו עוסקים כעת בניסוח הצהרה על נתונים גנטיים. שכן השימוש בנתונים אלה – אם לא ינוהל כהלכה – עלול להצמיח צורות חדשות ומפחידות של אפליה ושלילת זכויות.
אי אפשר לייצר בני אדם בהזמנה, גם אם מדובר בהזמנה גנטית אידיאלית. אונסק”ו הכיר בחשיבות האתגר הזה, החורג מכל מסגרת התייחסות לאומית ומחייב מעורבות פעילה של מדענים, פוליטיקאים וכלכלנים. הוא היה הארגון הבין-ממשלתי הראשון שהציע תוכנית עקבית לטיפול בשאלות אלה, על ידי הקמת IBC וועדת הביו-אתיקה הבין-ממשלתית. אתיקה של מדע ושל טכנולוגיה עומדת בראש סדר העדיפויות של אונסק”ו. לכן נושא המושב הבא של “שיחות המאה ה-,”21 שיתקיים בפאריס ב-10 בספטמבר, יהיה: “האם יש לאסור על שיבוט אנושי?”
אדם אינו רק יונק. ניתן לשכפל בעלי חיים על ידי שיבוט. אבל בני אדם מעוצבים על ידי חינוך, מדע ותרבות. לא על ידי שיבוט.
הכותב הוא מזכ”ל אונסק”ו, ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו”ם
ידען שיבוט בני אדם
ידען שיבוט בעלי חיים
ידען תאי הגזע
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~600230005~~~47&SiteName=hayadan
