פסיפס ושרידי מבנה שהתגלו בשטח כלא מגידו הם ככל הנראה הכנסייה הקדומה בעולם – כך עולה מבדיקות שערכו בתקופה האחרונה ארכיאולוגים ומומחים מטעם רשות העתיקות. מבדיקה ראשונית שערכה מומחית לכתובות עולה כי הכנסייה היא מהתקופה שבה הנצרות היתה עדיין אסורה לפולחן. אחת התגליות המרעישות בחפירה מרמזת על פולחן נוצרי שונה מהפולחן המוכר, ולפיו במקום מזבח עמד במרכז הכנסייה שולחן פשוט ומסביבו נערכה “סעודת מצווה” בנוסח “הסעודה האחרונה” של ישו ותלמידיו. על התגלית דווח לראשונה אתמול ב”חדשות ערוץ 2″.
מדובר בחפירה הארכיאולוגית הנערכת מזה כמה חודשים בשטח בית הסוהר במגידו ושמטרתה לאפשר בניית אגפי כליאה חדשים. בחפירות משתתפים כ-60 אסירים מכלא מגידו וכלא צלמון. מגידו הוא אתר בעל חשיבות רבה בתיאולוגיה הנוצרית, שכן לפי המסורת במקום צפוי להתחולל קרב יום הדין.
בחפירות באתר התגלתה רצפת פסיפס ועליה שלוש כתובות ביוונית, עיטורים גיאומטריים ומדליון המעוטר בציורי דגים. הכתובת הצפונית מוקדשת לקצין בצבא הרומי, שתרם מכספו לבניית רצפת הפסיפס.
הכתובת המזרחית מדגישה את זכרן של ארבע נשים: פרימיליה, קיריאקה, דורותיה וקרסטה. בכתובת המערבית נזכרת אשה בשם אקפטוס “אוהבת האל” ונכתב כי “תרמה שולחן זה לאל ישו קריסטוס – כזיכרון”.
תמונות של הכתובות נשלחו בשבוע שעבר בדואר האלקטרוני לד”ר לאה דיסגני מהאוניברסיטה העברית, מומחית לכתובות עתיקות. הד”ר דיסגני אמרה אמש ל”הארץ” כי “הופתעה מאוד” למראה הכתובות. לדבריה, “נאמר לי שמדובר בכתובות ביזנטיות, אבל הכתובות האלה נראות הרבה יותר קדומות מכל מה שראיתי עד היום מהתקופה הביזנטית. זה יכול להיות מאה שלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה”.
תארוך שנעשה בכלי קרמיקה שנמצאו במקום חיזק את השערתה, אך רק לאחר שהחופרים יגיעו אל מתחת לרצפה אפשר יהיה לקבוע בוודאות את גילן של הכתובות. יהיה צורך גם לבדוק את הכתובות עצמן בהשוואה לכתובות מאותה תקופה. “הבעיה שבישראל אין לנו כתובות פסיפס מהתקופה הזאת, ויהיה צורך להשוות את הכתובות לכתובות מאנטיוכיה או מרומא”, אומרת הד”ר דיסגני.
הד”ר דיסגני מציינת כי השימוש במונח “שולחן” באחת הכתובות במקום המונח “מזבח” יכול להוביל לפריצת דרך בחקר הנצרות הקדומה. עד כה היה ידוע שהפולחן הנוצרי בכנסיות, המתבסס על “הסעודה האחרונה”, התפתח סביב מזבח. ואולם, הכתובת מחזקת את האפשרות שבמקור ישבו הנוצרים סביב שולחן אוכל פשוט, כפי שעשו לפי האמונה הנוצרית ישו ותלמידיו בעת “הסעודה האחרונה”.
עד שנת 313 לספירה היה פולחן הנצרות אסור באימפריה הרומית, והנוצרים נאלצו להתפלל במקומות מסתור כמו הקטקומבות ובבתים פרטיים. בעיר דורא-אירופוס שבסוריה התגלה בית כזה, שנחרב בשנת 257 לספירה ושזכה לכינוי בית התכנסות – “דומוס אקלזיה” בלטינית. ב-313 וב-330 הפך הקיסר קונסטנטינוס הראשון את הנצרות לדת האימפריה הרומית וזמן קצר אחר כך נבנו הכנסיות הקדומות ביותר שהתגלו עד כה: כנסיית הקבר בירושלים, כנסיית המולד בבית לחם וכנסיה באלוני ממרא (ליד חברון). ואולם, רק שרידים מעטים נותרו מהכנסיות המקוריות.
המבנה שהתגלה הוא מבנה מלבני פשוט, שאינו פונה למזרח ואינו כולל את המאפיינים הבסיסיים של מבנה כנסייתי כמו אפסיס או סטווים. “אני לא יודעת אם אפשר אפילו לקרוא למבנה הזה כנסייה”, אומרת הד”ר דיסגני.
בחפירות בחלקו המערבי והעליון של כלא מגידו נחשפו מבני מגורים ומתקני יישוב מהתקופה הביזנטית מהמאות הרביעית-שישית לספירה. כן נמצאו שכבות ובהן ממצא מהתקופה הרומית – בעיקר בכיסי קרקע ובחללים תחת רצפות מבני היישוב מהתקופה הביזאנטית. בנוסף, נתגלה באתר מקווה טהרה מהתקופה הרומית. מחלקיו שנחשפו ניתן לומר שמקווה זה הוא מטיפוס המקוואות הגדולים יותר, המוכרים במחקר ממרחבי יהודה ושומרון.
ממצא זה מתוסף למקווה נוסף שנחפר בחפירות הצלה ארכיאולוגיות, שהתבצעו באתר בתקופת ממשלת המנדט. ממצאי החפירה מעידים כי בתקופה הביזנטית נחתם המקווה ומעליו נבנו מבנים והונחו רצפות. עדות לשימוש בעל אופי שונה ואחר בשטח זה. נתונים אלו עולים יפה עם המידע ההיסטורי על האתר והשינוי שחל במקום במעבר מיישוב יהודי (כפר עותנאי) בתקופה הרומית ליישוב נוכרי בתקופה הביזנטית (מאקסימיאנופוליס).
עמירם ברקת, הארץ
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~317106670~~~158&SiteName=hayadan
