ציורי הסלע העתיקים בהר מחיה בסכנה מידי חזזיות שגורמות לשחיקה מהירה של הסלעים. במחקר השתתפו גם פרופ' אירית ניר ופרופ' אריאל קושמרו מאוניברסיטת בן גוריון
פטריות וחזזיות מאיימות על הפטרוגליפים במדבר הנגב, ושוחקות אומנות עתיקה באמצעים כימיים ומכניים. ארכיאולוגיה, מדבר, פטריות, חזזיות, מיקרוביולוגיה, קרקע
הר מחיה במדבר הנגב בדרום ישראל מפורסם באמנות הסלע העתיקה שלו. מאז לפחות האלף השלישי לפני הספירה, הציידים, הרועים והסוחרים ששוטטו בנגב השאירו אלפי גילופים, הידועים בשם 'פטרוגליפים', על הסלעים. רבים מהם מתארים בעלי חיים כמו יעלים, עזים, סוסים, חמורים וגמלים מבויתים, אם כי חלקם כוללים גם צורות מופשטות. פטרוגליפים אלו נחרטים בדרך כלל בפטינה, ציפוי דק שחור טבעי הנוצר על סלעי גיר.
איומים פטרייתיים על פטרוגליפים
מחקר שפורסם ב-Frontiers in Fungal Biology חשף כי הפטרוגליפים מאכלסים קהילה של פטריות וחזזיות נדירות. למרבה הצער, מינים אלו עלולים להוות איום חמור על אומנות הסלע בטווח הארוך.
פטריות וחזזיות מאיימות על הפטרוגליפים במדבר הנגב, ושוחקות אומנות עתיקה באמצעים כימיים ומכניים. ארכיאולוגיה, מדבר, פטריות, חזזיות, מיקרוביולוגיה, קרקע
"אנחנו מראים כי הפטריות והחזזיות הללו עשויות לתרום משמעותית לשחיקה והנזק ההדרגתיים שנגרם לפטרוגליפים," אמרה לאורה רבאכין, דוקטורנטית באקדמיה לאמנות וינה באוסטריה והמחברת הראשית של המחקר.
"הן מסוגלות להפריש סוגים שונים של חומצות שיכולות להמיס את הגיר שבו נחרטים הפטרוגליפים. בנוסף, הפטריות יכולות לחדור ולצמוח בתוך גרגרי האבן, ולגרום לנזק מכני נוסף."
שיטות מחקר וממצאים
רבאכין ועמיתיה לקחו דגימות מאתר פטרוגליפים בהרי המרכז-מערב של הנגב. כאן יורדים בממוצע רק 87 מ"מ של גשם בשנה, והטמפרטורות על פני הסלעים יכולות לעלות עד 56.3 מעלות צלזיוס בקיץ. החוקרים גירדו דגימות מוורניש המדבר (מהפטינה) ליד הפטרוגליפים, מסלעים ללא ורניש מדבר (פטינה) ומקרקע ליד הסלעים המדגמים (שנדגמו). הם גם השאירו צלחות פטרי פתוחות ליד הסלעים כדי ללכוד נבגים באוויר.
המחברים זיהו פטריות וחזזיות שנאספו בשתי שיטות משלימות. ראשית, הם גידלו שוב ושוב חומר פטרייתי או נבגים מסלעים או קרקע על צלחות עם אחד משני מצעי גידול שונים, עד שהשיגו תרביות טהורות לברקוד (המתאימות לזיהוי או לריצוף?) DNA. שנית, הם ביצעו ריצוף DNA ישיר של חומר פטרייתי שנמצא בדגימות סלע או קרקע, מבלי לגדל אותן תחילה. השיטה השנייה יכולה לזהות זנים שלא גדלים בתרבית.
שתי השיטות הראו שהמגוון והשפע של מינים (מיני פטריות) על סלעים נושאי פטרוגליפים היה נמוך בהשוואה לקרקע, מה שמרמז שמעט מינים יכולים לעמוד בתנאים הקיצוניים המקומיים של יובש וטמפרטורה.
ברקוד (זיהוי?) DNA של תרביות טהורות גילה שהפטרוגליפים מאכלסים מינים רבים של פטריות מהסוגים Alternaria, Cladosporium ו-Coniosporium, בעוד ריצוף ישיר גילה מינים נוספים מהסוגים Vermiconidia, Knufia, Phaeotheca ו-Devriesia. כל אלו מלבד Alternaria ו-Cladosporium הן פטריות מיקרוקולוניאליות, הידועות כמשגשגות במדבריות חמים וקרים ברחבי העולם. גם חזזיות מהסוג Flavoplaca היו בשפע.
"פטריות מיקרוקולוניאליות נחשבות כמסוכנות מאוד לציורי אבן. לדוגמה, הן נחשבות כגורם סביר ל בליית המורשת התרבותית שנשתמרה באבנים באזור הים התיכון," אמרה רבאכין.
"חזזיות ידועות גם כן כגורמות לאבן להתבלות ולכן מהוות איום פוטנציאלי למורשת תרבותית שנשתמרה באבנים."
בקרקע ובאוויר סביב, מצאו החוקרים בעיקר פטריות קוסמופוליטיות שונות, הידועות כיכולות לשרוד בתנאי מדבר קשים באמצעות ייצור נבגים עמידים ליובש.
השפעה ואתגרי שימור
האם ניתן לעשות משהו כדי להגן על הפטרוגליפים משחיקתן האיטית אך ההרסנית על-ידי הפטריות המיקרוקולוניאליות והחזזיות שנצפו? זה לא סביר, הזהירו המחברים.
"נראה כי לא ניתן לעצור את תהליכי הבליה הטבעיים הללו, אך מהירות תהליך הבליה תלויה במידה רבה בשאלה האם וכיצד האקלים ישתנה בעתיד. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לנטר את הקהילות המיקרוביאליות לאורך זמן והכי חשוב, לתעד את יצירות האמנות היקרות הללו בפירוט," אמרה המנחה האקדמית של רבאכין פרופ' קאטיה סטרפלינגר, המחברת הראשית של המחקר.
