אסטרונומים: עדיין קיימת תקווה שכמה רסיסים מגלעין השביט אייסון שרדו את המעבר

כיממה לאחר שהוכרז כמת, הצליחה החללית סוהו לצלם שרידים שנותרו מאייסון, אם כי ברור שמדובר בצל חיוור לעומת הבהירות שהיתה לו לפני המעבר ליד השמש

שרידי השביט אייסון, כפי שצולמו ע"י החללית סוהו של נאס"א וסוכנות החלל האירופית ביממה שלאחר הפריהליון.
שרידי השביט אייסון, כפי שצולמו ע"י החללית סוהו של נאס"א וסוכנות החלל האירופית ביממה שלאחר הפריהליון.

השביט אייסון, או לפחות כמה שברים שלו, שרדו את המפגש עם השמש, גם אם הוא נראה צל חיוור לעומת מצבו לפני המעבר בקרבת השמש. כך אמרו היום אסטרונומים שסבורים כי הקביעה של נאס"א  לפיה בגלל שהשביט לא נראה מהחלליות הצופות על השמש (ראן השביט אייסון התפרק בהתקרבו לשמש * מומחים: הוא התפורר מבפנים בשעות שקדמו למעבר ליד השמש), יתכן שהוא התפרק כליל מוקדמת מדי.

עדיין יתכן שנראה כתם דליל בצילומי טלסקופים – שריד לגלעין ולחלק מהזנב שלא נהרסו. ואכן בתמונות העדכניות רואים בהירות של מה שעשויים להיות רסיסים קטנים של השביט.

אסטרונומים מודעים כי הופתעו והם שמחים, אך עדיין יש צורך לעקוב אחר המתרחש ולראות מה יהיה בשעות ובימים הבאים, האם שרידים אלה יתבהרו או שפשוט יתמוססו גם הם. "אנו עוקבים אחר השביט מזה שנה וראינו את כל הדרך שעשה והוא הפתיע ובלבל אותנו" אומר האסטרופיסיקאי קארל באטמס, שמפעיל את פרויקט שביטים לוחכי שמש שפועל במימון נאס"א.

בבלוג שכתב תחת הכותרת "השביט של שרדינגר" מתייחס באטמס לתמונות האחרונות שצולמו במצלמת הזוית הרחבה והכרונוגרף הספקטרומטרי (LASCO) של סיפון החללית סוהו: "מאתיו נייט ואנוכי משכנו בשערות כי אנו יודעים שכולם רוצים לדעת מה קורה. גם אניחנו היינו רוצים לדעת מה קורה, נכון לעכשיו, הנחת העבודה שלנו היא שכאשר השביט אייסון דהר לעבר השמש, הוא החל להתפרק ואיבד אולי לא חלקים גדולים אבל במצטבר אחוז גדול ממנו. ישנן עדויות לקיומם של ענני אבק בצורת זנב ארוך ודק בתמונות של LASCO C2.

גם סוכנות החלל האירופי שהיתה בין הגופים הראשונים להכריז על מותו של אייסון, אך היא מעריכה מחדש את המצב, ומודה כי יתכן שחלק מהגלעין, שהיה גוש קרח מלוכלך בעובי 2 קילומטרים, עשוי היה לשרוד ללא פגע. אומרים מומחי הסוכנות.

השביט חלף כ-1.2 מיליון ק"מ מפני השטח של השמש, ובוודאי נפגע קשות. הקרח עשוי היה להתאדות במהירות בטמפרטורות של מעל 2,000 מעלות צלזיוס וכוח המשיכה העצום של השמש עשוי היה למשוך וללחוץ את העצם ולגרום לסופו.

דיווחים קודמים באתר הידען:

 

מוסיף קרל באטאמס: תנו לנו יומיים, רק כדי להתבונן ביותר תמונות עם הגעתן מהחלליות וכך לאפשר לנו להעריך את בהירותם של העצמים שראינו עד כה, וכיצד היא תשתנה ונוכל להעריך ממה העצם מורכב ומה יעלה בגורלו בימים ובשבועות הבאים.

השרידים – או מה שלא יהיה מצבו של אייסון כרגע ממשיכים להתבהר בתמונות שצילמה החללית SOHO של נאס"א וסוכנות החלל האירופית. התמונות לא הסירו את החידה נכון לעכשיו, כמעט יממה לאחר המעבר הקרוב של אייסון לשמש.

לידיעה באתר יוניברס טודיי

לחצו על הבאנר כדי לסייע במימון סיקור טקס פרס נובל 2013
לחצו על הבאנר כדי לסייע במימון סיקור טקס פרס נובל 2013
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. מרק טוויין אמר פעם, לאחר שהיה מנותק זמן מה מהציבור: הידיעות על מותי היו מוגזמות במקצת.

    ידיעות אחרונות אומרות שיתכן שהחלק המסיבי של השביט אייסון כלל לא ניפגע במעופו בצמוד לשמש. יתכן שרוב החומר הנדיף ממנו מורכב הזנב של השביט ניתק ממנו. כל עוד השביט סמוך לשמש, הקירבה לשמש מסנוורת את המתקנים המתצפתים את השביט. כמו כן, זנב השביט, אם יש עדיין, הוא בכיוון מאונך לקוו הדמיוני בין השביט למרכז השמש — לפיכך כל התצפיות מכדור הארץ (שנמצאו בקירבה לאותו קוו דמיוני מייד לאחר שהשביט עקף את השמש) התקשו לראות את הזנב (אם ישנו). בעוד יום או יומיים הזנב יתפרש על מרחק זוויתי גדול יותר (מנקודות תצפית שקרובות לכדור הארץ); אז נוכל לראות טוב יותר את זנב השביט (אם יש עדיין).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן