סיקור מקיף

נפרדים מיובל נאמן: הבן תדי: הלכת מוקדם מדי; הרעיה דבורה הקריאה שיר הערצה

מתוך טקס האשכבה ליובל נאמן, אוניברסיטת ת“א, 27/4/2006 

  
 
תמונתו של יובל נאמן מתוך אתר "פיסיקה פלוס"

דברי הבן תדי נאמן

אבא. אינני מתכוון למנות את כל התארים והתפקידים הרבים שלך כי זה לא מה שחשוב. יש הרבה אנשים חשובים ובעלי תפקידים בכירים. אנחנו יודעים שאפשר להגיע היום גם לתפקיד שר בלי צורך בכישורים מיוחדים אולם מה שמיוחד אצלך, זה שהדברים שעשית לא היו נעשים אותו הדבר בידי אחר או לא היו נעשים בכלל. אלמלא אתה, הרבה דברים בעולם פשוט היו אחרת, בעולם ובארץ וזהו אתגר והשארת חותם שקשה להתחרות בו.
בביוגרפיה שלך מופיע "הקים את, והקים את והקים את ואת כל אלה הקמת בדרך כלל מכלום, יש מאין. נולדת ב-14 במאי, מה שעתיד היה להיות תאריך הקמתה של מדינת ישראל. הלכת בשבוע של ערב יום העצמאות. אני חושב שאין סימן ברור מזה למה שאפיין אותך – אהבת מדינת ישראל. יגידו שזה שבוע לפני יום העצמאות. כן אין ספק שיש כאן טעות והלכת מוקדם מדי. לדעתנו מספר שנים מוקדם מדי, שכן עד יום ראשון בצהרים היית תוסס ופעיל ולא חשבנו שכזה דבר יקרה. השתתפת בכל מלחמות ישראל ובמיוחד הרבית לספר לנו על הקרבות הקשים שנלחמת במלחמת השחרור והובלת בחטיבת גבעתי. כל שנה לקחת אותנו לכנס החטיבה. במלחמת ששת הימים הסברת למשה דיין את החשיבות האסטרטגית של החרמון מבלי לדעת אז כמה נכדותיך תאהבנה לגלוש שם.
טוב לב ועזרה לזולת היו מתכונותיך הבולטות. כל מי שהיה קרוב אליך יודע זאת היטב. כאדם צנוע לא ידעת לפרגן לעצמך כך שמעבר לכך הדברים אינם ידועים לציבור. בנוסף למקרים אין ספור של עזרה אישית לאנשים אני רוצה להזכיר שני מקרים של עזרה לציבור שלם. האחד הוא יצירת קשר עם קהילות יהודיות בארצות האיסלם וצפון אפריקה. על פעילות זו נשמרה השתיקה ואני יודע מעט מאוד אבל אני יודע שסיכנת את חייך עבורה. לשניה הייתי שותף ועד אישי והיא העזרה ליהודי ברית המועצות בעזרת הקשרים המדעיים. אחד הדברים המרגשים בחיי היה כאשר אירחנו מדען יהודי שברית המועצות הרשתה לו באופן חד פעמי להשתתף בועידה מדעית לא בישראל אבל לפחות בארה"ב. למדען היו מספר ימים להיות בניו יורק בפעם היחידה בחייו בטרם ישוב אל מאחורי מסך הברזל. הסתובבנו איתו בכל ניו יורק וראיתי איך הוא שותה בצמא כל רגע וכל מראה בעולם החדש. הסתובבנו ברובע האמנים והיו דברים שהדהימו אותו בחופש הביטוי ואחר כך בכלבו בו הוא היה צריך לבחור מתנות להביא למשפחתו שתמחיש להם את נפלאות העולם הקפטיליסטי אך מנגד שלא ירגיזו את פותחי המזוודות בברית המועצות או יסבכו אותו. הוא נפרד מאיתנו בדמעות בסוף הביקור בלי לדעת אם אי פעם יורשה שוב לצאת.
אמרת לי אז שאתה מוכן להחזיר את כל סיני אם ברית המועצות תהיה מוכנה לשחרר מיליון יהודים. לשמחתנו זה חלום שבסוף התגשם.
ואגב מסירות זו אפיינה אותך גם לגבינו, בני משפחתך. ודאגת לנו וטיפלת לפרטי פרטים באחריות ובמסירות ובצורה מתמדת. היית לנו בעל, אח אבא וסבא אוהב ואהוב ונהדר שכולנו אהבנו. אהבת שוקולדים וזכית בתחרות אכילת גלידה. לקחת אותנו לטיולים, חגגת לנו ימי הולדת בפיקניק ביער בן שמן או בהרי ירושלים לפני שעם ישראל עוד ידע מה זה מנגל. סיפרת לנו סיפורים על אבירי השולחן העגול, תרגמת לנו שירים צרפתיים ואת סיפורי אסטריקס ופליקס סיפרת לנכדותיך, וכאן עוד מכה שניחתה עלינו. איבדנו אנציקלופדיה מהלכת. לא רק בפיזיקה ומתמטיקה היינו מתייעצים איתך. היית איש אשכולות בכל מובן המילה ומעבר לכך. לפני בחינה בהסטוריה היינו מצלצלים אליךם ומקבלים במקום מידע אישי תאריכים מדויקים של כל מאורע הסטורי. הידע שלך בהסטוריה ובגיאוגרפיה היו מדהימים, ומקיפים את העולם כולו וזה כולל, גם את התנך. במספר מקרים שבהם נזקקתי לעזרה באשר לסיפורים תנכיים שכוחים או מוכרים פחות, הלכתי ושאלתי הרבה אנשים בהם שומרי מסורת ובקיאים בתורה ומעטים מהם ידעו את התשובות. לבסוף הייתי שואל אותך וקיבלתי תשובה יותר מפורטת ומדויקת מכולם ביחד. ליל הסדר כל שנה היה חוויה משפחתית נהדרת ובלתי נשכחת, פסטיבל אירוויזיון של המשפחה על כל גווניה וזמריה, והרמוניה נפלאה, לרוב בניצוח גיסך וידידך הטוב, גדעון בן ישראל. כולנו חיכינו כל שנה לשיר הקבוע שלך. אני מקווה שעוד יכולת לשמוע כשעוד השמעתי לך אותו בבית החולים להנעים לך את רגעיך האחרונים. אני לפחות שמח שגם השנה הספקנו להיות מסובים בסדר יחד עם גדעון באווירה צנועה יותר אך נעימה כתמיד.
מי שהכיר אותך מקרוב ולא הסתמך רק על תיאורים בתקשורת יודע שמשנתך הפוליטית מורכבת אך ורק מטוב לב ודאגה כנה למדינת ישראל. מחשבותיך מבוקר ועד ערב היו לשלום המדינה, דאגה לשלום תושביה והגנה מפני המנסים להשמידה ולצערנו יש כאלה. אפיינה אותך אהבת הזולת ועזרה ועשית טוב לכל אדם, למעט מי שחורש רעה על מדינת ישראל. כל תווית פוליטית אחרת שהודבקה לך ומתעלמת מהאיומים על המדינה אינה במקומה וחוטאת לך ולפועלך.
התייחסת אל עצמך כאתיאסט. לא כולם יסכימו איתי אך אני אישית כמי שמכיר אותך מאמין שהיית בעצם הרבה יותר דתי ממה שחשבת. אהבה כל כך חזקה למדינת ישראל, ארץ ישראל והעולם היהודי, אהבת הבריות והזולת, אלתרואיזם. איך אפשר אחרת להסביר את כל אלה.
וגם הפיסיקה שכל כך אהבת טמנה לך הפתעות. אחרי שחשבנו שהתקדמנו ואנחנו מבינים כל כך הרבה, שוגר לחלל הטלסקופ של האבל. התמונות מהטלסקופ לא מתאימות לתחזיות ושוב שום דבר לא מסתדר. חורים שחורים אכן קיימים אך הם אינם פורצים ומתים כפי שהחישובים חישבו, ולידם מתגלים כוכבים חדשים וצעירים. ולאחרונה תופעת ה-אנטגנמנט שבה בניסויים מדעיים רוח משנה תכונותיו של חומר, שוב צריך לפתוח מחדש את חוקי הפיסיקה. ראיתי שאתה די נסער מזה, אך אמרתי לך שלי זה נשמע די מעודד.
אין ספק שאנחנו יודעים רק חלקיק קטן ממה שקורה ביקום. אני מקווה שגם מותך אינו סוף ואתה משקיף מעולם אחר, ממקום אחר או אי שם בחלל אשר כל כך אהבת ורצית כל כך לנסוע אליו. אבל לנו נותר חלל ריק גדול גדול.
דברי הרעיה, דבורה נאמן

אני מקווה שעוד תשבו איתי בשמש הקודחת ותסכימו איתי על שיר שאני רוצה להקריא לכם בלי לומר שזו הערצה של אישה אוהבת, ולא במילים גדולות ונשגבות כדרכם של פייטנים, זה לא מילים שבהם היינו משתמשים בארוחת בוקר. אני אקרא לכם את השיר שבעיני הוא תמצית האדם שהיה יובל נאמן.

אני חושב תמיד על אלה אשר היו גדולים באמת

השיר מתחיל במילים:

"אני חושב תמיד על אלה אשר היו גדולים באמת
שזכרו מן הרחם את תולדות הנפש ומסדרונות האור
שם השעות הן שמשות אינספור והן שרות."

ומסתיים כך:

"שמותיהם של אלה אשר בחייהם לחמו למען החיים
וחקקו בליבם את ליבת האש נולדו מן השמש, הם היו זמן מה במסע אל השמש
והותירו את האוויר החם חתום בגדולתם."

סטפן פסנדר "אני חושב תמיד על אלה אשר היו גדולים באמת". תרגום אריה ל. מוצקין. מתוך "הארץ"
 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן