"תאונות בחלל הן דבר בלתי נמנע. צריך ללמוד מהן אך לא להירתע"

כך אמר פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה במסגרת כנס שכותרתו "קיימות, חיים והחלל החיצון – עתיד המין האנושי והמסע למאדים"

שלבי הנחיתה של שיפריאלי על מאדים, כפי שתוכננו על ידי סוכנות החלל האירופית. איור: ESA
שלבי הנחיתה של שיפריאלי על מאדים, כפי שתוכננו על ידי סוכנות החלל האירופית. איור: ESA

"תאונות בחלל הן דבר בלתי נמנע. צריך ללמוד מהם אך לא להירתע". כך אמר פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה במסגרת כנס שכותרתו "קיימות, חיים והחלל החיצון – עתיד המין האנושי והמסע למאדים" שהתקיים השבוע במרכז הבינתחומי.

"תקלות קורות, חוק גנרי כללי, הבסיס למה שמכונה היום חוקי מרפי. גם אם המתכננים עושים את מיטב יכולתם ואנשי הצוות מוכשרים, תמיד משהו ישתבש." מסביר פרופ' יאיר.

פרופ' יואב יאיר. צילום פרטי
פרופ' יואב יאיר. צילום פרטי

סכנות בטיסות חלל ארוכות

"החלל הוא מקום עוין לא נולדנו לחיות בחלל הגוף שלנו המוח וכל הווייתנו לא נועדו לחיות בחלל החיצון ולכן לובשים חליפות חלל, מערכת תמיכת חיים המגינה מטמפרטורה, מספקת לנו חמצן, מגינה מפני קרינה. "

"הסכנה הידועות הן התפרצויות שמש וקרינה קוסמית ללא הגנת האטמוספרה וחגורת הקרינה הדואגת לחסום את מרבית האור האולטרה סגול ורק החלקיקים האנרגטיים ביותר מצליחים לחדור. סכנה נוספת נובעת מהתנגשות עם מיקרו מטאוריטים ופסולת חלל שהם כמו קליעים הנעים במהירות גבוהה. וכמובן קיים הצורך להתמודד עם חוסר הכבידה ועם שינויי טמפרטורה חדים בין יום ולילה, או הצד הפונה לשמש מול הצד המרוחק. אספקה מוגבלת של משאבים הכול ממוחזר. "

"כאילו כל אלה לא מספיקים ישנן סכנות בלתי צפויות הנובעות מאורך המסע – הדרך למאדים אורכת כשמונה חודשים ובלבד שהשיגור יהיה כשכדור הארץ משיג את מאדים במסלולו והחללית מקבלת תנופה. בחלל הבין פלנטרי אין אטמוספירה, ואין הגנה מפני הקרינה הקוסמית. לפיכך צריך לקחת זאת בחשבון, ולהזהיר את אנשי הצוות מפני סופה מתקרבת בעזר נתוני לווינים רבים החוקרים את השמש."

פגיעות של חלקיקי אבק קוסמי מסוכנות – פגיעה בפאנל הסולרי של הלווין סנטינל 1A ב-2014. גודל החלקיק הפוגע היה 5 מ"מ, אבל על הפאנל נוצר כתם בקוטר ארבעים סנטימטרים.

תקלה נוספת כאשר החללית בחלל או על מאדים היא של תקלה שתטרל או תנתק מתקשורת את בקרת המשימה על כדור הארץ, והאסטרונואטים יצטרכו להסתדר בעצמם.

וכאשר עברנו את כל אלה והגענו למאדים גם שם מחכה לנו סכנה לא מעטה. במאדים מתרחשות סופות אבק גדולות שמסיעות כמויות גדולות מאוד של חלקיקים באוויר. השדות החשמליים הנלווים לסופה פוגעים בתקשורת בין ננחתת לבין לווייני הממסר המקיפים את מאדים ומשבשים את פעילות המכשירים.

"כמו כן לוחות שמש המשמשים כמקור אנרגיה מרכזי עלולים להתכסות בשכבות אבק עבות שתקנה את ההספק ויפגעו בפעילות החללית."

התצורה של החללית ביגל 2 כפי שצולמה בידי החללית MRO. צילום: נאס"א, סוכנות החלל האירופית ואוניברסיטת לסטר
התצורה של החללית ביגל 2 כפי שצולמה בידי החללית MRO. צילום: נאס"א, סוכנות החלל האירופית ואוניברסיטת לסטר

מאדים – בית קברות לחלליות

מאדים הוא בית קברות לחלליות. מתוך 38 נסיונות נחיתה רק 19 הסתיימו בהצלחה. כל שאר החלליות או שהתרסקו על הקרקע בגלל תקלה בשלב ההמראה, או שאבדו בדרך וחלפו על מאדים, ומרביתם התרסקו על מאדים.
MARS 96 היתה חללית רוסית מתקדמת שתוכננה להיכנס למסלול הקפה ולהנחית נחתת ושני גלאים שיחקרו את תת הקרקע במאדים. תקלה במשגר הפרוטון גרמה לחללית ליפול חזרה לכדור הארץ ולהתרסק בדרום אמריקה. הסיבה לתקלה לא ידועה עד היום. כ-200 גרם של אורניום 238 מועשר טרם נמצאו.
Mars Climate Orbiter ששוגרה בשנת 1998 נועדה לחקור את אקלים כוכב הלכת ולפענח את המבנה האנכי של האטמוספירה. הכניסה למסלול ההקפה בוצעה בגובה נמוך מהמתוכנן והחללית התרסקה. הטעות נבעה מחוסר התאמה בין יחידות עשרוניות ליחידות האמריקניות, כאשר כל צוות השתמש במידות אחרות. טעות זו הביאה לכשלון בתוכנת הניווט, ההנמכה וההתרסקות. (בעקבות תקלה זו החליטה נאס"א לעבור לשימוש ביחידות עשרוניות א.ב.)

MARS POLAR LANDER ששוגרה ב-1999 נועדה לנחות ליד הקוטב הדרומי של מאדים ולחקור את כיפת הקרח. ממש לקראת הנחיתה נותק איתה הקשר והחללית אבדה. התחקיר העלה שתוכנת הנחיתה שגתה בזיהוי הגובה מעל פני השטח, היא כיבתה את רקטות הבלימה בגובה ארבעים מטרים משום שפירשה שינוי קל בתאוצה בשל פתיחת רגלי החללית כאילו היא כבר הגיעה ליעד והחללית התרסקה. שרידי החללית נמצאו אחרי חמש שנים.

ביגל 2 – נחתת של סוכנות החלל האירופית ששוגרה יחד עם החללית מארס אקספרס בשנת 2003, הייתה אמורה לנחות באמצעות מצנח וכריות אוויר ולחקור סימני חיים אפשריים. הפרדה מחללית האם בוצעה כהלכה אולם לקראת הניתה הקשר נותק והחללית נעלמה. לא ברור מה השתבש. שרידי החללית והמצנח נמצאו ב-2013 בתצלום של החללית MRO (ראו תמונה). החללית נחתה בשלום אבל לא הצליחה ליצור קשר משום שהאנטנה נתקעה והפאנלים הסולריים לא נפתחו.

ומהזמן האחרון אקסו מארס שיפריאלי ששוגרה בשנת 2016, היתה אנמורה לנחות על פהיו כמה ניסויים על החללית ני השטח ולבצע תצפיות מטאורולוגיות וגיאולוגיות. החללית ביצעה כניסה תקינה לאטמספירה אולם התנפצה על הקרקע כנראה בשל נפילה במהירות גבוהה.

בהמשך תיאר פרופ' יאיר, שהיה מתאם הניסוי הישראלי במעבורת החלל קולומביה, שהתרסקה נחיתה ובתוכה האסטרונאוט הישראלי אילן רמון, את סדרת האסונות שבהם נספו אסטרונאוטים וקוסמונאוטים. ראו סקירה נרחבת של כל האסונות שהכנתי (עורך אתר הידען, אבי בליזובסקי) בשנת 2003 בעקבות אסון קולומביה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. גל
    אחת הסיבות לכשלון בשגרירות היה שכל חלקי החילוף היו באחד המטוסים. וזה – אחד המטוסים הראשון שהתקלקל בדרך.

    בעניין המנועים: שני מנועים לא בהכרח מבטיחים יתירות. ברעיון שלך – לצורך הדגמת הסיכון – יש מרכיבים חיוניים בכל חללית. לכן, כל תקלה באחת החלליות תסכן את הצוות. סתם דוגמה – הרעלת מזון בחללית המיואשת.
    הפתרון "הפשוט" הוא שלוש חלליות מליאות, כולל צוותים מלאים.

    מה שאני מנסה להגיד זה, שיתירות זה דבר הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה. אתן לך דוגמה מהניסיון שלי. במטוסי קרב יש מנגנוני בקרה משוכללים שמנטרים את הבריאות של מערכות המטוס. יש מיקרים שמערכות הבקרה יותר מורכבות מהמערכת המבוקרת. התוצאה – התרעות שווא בגלל תקלות במערכת הבקרה. לצערי, זו לא תופעה נדירה, ובמקרה שלי, זה כבר הגיע למצב של "זאב זאב": מערכת מסויימת שוב ושוב הודיעה על תקלה מסויימת, וכשהיא פעם אחת באמת קרתה… התעלמתי.

  2. יש פתרונות עדיפים על כל הרעיונות שעלו פה שמגדילות את הסיכוים למסע מוצלח:
    1. בשלב ראשון שולחים חלליות לא מאוישות אשר ינחיתו את ההספקה על הכוכב טרם שליחת האנשים. ברגע שעל הכוכב יש אספקה אלמנט אחד כבר ודאי.
    יש מחשבה אף לשלוח רובוטים שיבצעו עבודות הכנה טרם הגעת משלחת מאויישת
    2. המשלחת המאוישת תצא בכמה שלבים
    עם מספר רכבים.
    ראו הסרטון של ספייסאקס שממחיש יפה את הרעיון

  3. ניסים,

    הרעיון הוא כללי, ולא חקרתי אותו לעומק.
    1.ניראה שבגלל התכנון החפוז להציל את אנשי השגרירות, היה גם כשל, וטעות אנוש,
    בביצוע של החילוץ.
    לא כל כך מסתדר לי עם 3 החלליות.
    2.עם תתפוצץ חללית המזון יוותרו עוד 2 חלליות עם אספקת מזון מצומצמת שתאפשר
    לשרוד…
    3. בקשר למטוס דו מנועי, לא מבין מה זה קשור?, אני כתבתי על 3 חלליות נפרדות
    שלכל אחת מנוע משלה

  4. גל
    הרעיון שלך הוא טוב, אבל יש בתוכו סכנה גדולה – שאל את האמריקאים מה קרה להם בניסיון ההחלצות בשגרירות באירן (1980). הבעיה היא שאתה לא בהכרח מוריד את הסיכון! עכשיו יש 3 חלליות, והסיכוי לתקלה עלה פי 3…

    אני חושב ששמת לב לכך, בזה שאמרת שכל חללית יכולה להכיל את כל האנשים. אבל – מה יקרה עם יתפוצץ החללית עם המזון?

    יש מצבים כאלה במטוסי קרב. למשל – ל F-16 יש 4 מחשבי היגוי, אבל ארבעתם ממוקמים בקופסה אחת. אם הקופסה הזאת תיפגע מטיל הלך כל המטוס. הפתרון הוא פשוט: מיקמו את הקופסה קרוב לטייס…

    מיקרה אחר מעניין הוא הנושא של מנוע אחד או שניים. נראה על פניו שעדיף שניים. אבל שים לב: למטוס דו -מנועי יש יותר סיכוי לתקלה. והנקודה החשובה: בטיסה בשטח אויב אין כמעט סיכוי למטוס דו-מנועי שכבה לו מנוע.

    שוב, הרעיון טוב, אבל זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נשמע.

  5. כדי להגדיל את סיכויי השרידות בחלל לטיסות בין פלנטריות
    רצוי במקום חללית אחת לשלוח במבנה קרוב יחסית, 3 חלליות
    חללית 1 לצוות עם המיגון הנדרש בנוחות יחסית
    חללית 2 אספקת מזון, ואוויר עודף
    חללית 3 ציוד טכני

    תהיה אפשרות לצוות לעבור מחללית לחללית
    כל אחת מהחלליות תוכלנה לשמש מקלט לצוות במקרה של תקלה

  6. הקטע של Mars Climate Orbiter מצחיק אותי כל פעם מחדש
    המון חכמה וידע – לא מספיק שכל ישר

  7. אני אוהב את הכתבות באתר אבל התרגום של הכתבה הזאת פשוט קשה לקריאה.. או לתקן או להוריד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן