יוסי מרט. האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, 192 עמ', 42 שקלים
עקיבא פלכסר
לקורא הישראלי עניין רב בים התיכון, בנגלות ובצפונות בו. הרודוטוס הגדיר את מצרים כמתנת הנילוס, ובפרפרזה על המשפט הזה ניתן לומר שישראל היא מתנת הים. רוב הסלעים של ישראל הם מתנת הים: הם נוצרו בים, ואחר כך הורמו והוסעו אל ראש ההר, כפי שהכתיר זאת פרופ' יוסי מרט בכותרת ספרו המרתק “הים בראש ההר”.
הספר אינו סתם עוד ספר על הגיאולוגיה של הים התיכון. ייחודו ותרומתו הם בעיקר בשני היבטים: הקשר ההדדי ויחסי הגומלין בין התהליכים הגיאולוגיים לתהליכים האקלימיים, והשינויים הגיאוגרפיים במנהרת הזמן הגיאולוגי ובעקבותיהם השינויים האקלימיים.
הספר פותח בפרק על אוקיינוס ואקלים, ומספר על התכונות הכימיות והפיסיקליות של מי הים. לקרינת השמש, הרוחות וזרמי הים המעצבים את האקלים על פני כדור הארץ יחסי גומלין הדוקים, ולגורמים אלה קשר הדוק למבנה הגיאולוגי של כדור הארץ ולדמותו הגיאוגרפית, לחלוקת ים-יבשה, מיקום היבשות והקשר ביניהן, ומציאותן או אי הימצאותן של חסימות לזרימה חופשית של מי הים. האובדן של אנרגיית החום בשל קרינה תלוי אף הוא לא מעט ביחסי ים-יבשה וכמויות הקרחונים.
יחסי ים-יבשה בפרספקטיווה גיאולוגית לאורך ציר הזמן הם בעיה מעניינת ובעלת השלכות רבות. היבשות, או ליתר דיוק הלוחות בכדור הארץ, נמצאות במחול אין-סופי ומורכב. היבשות נעות, מתקרבות זו לזו, מתרחקות זו מזו או מחליקות זו לצד זו, כעין רפסודות באגם גועש.
המחבר מסביר בקצרה בפרקים ב' וג' את מנגנון המחול, ומספר על הדינמו הפנימי של כדור הארץ המחולל אותו. בדורנו אנו מרבים לדבר על מחזור חומרים ועל פרגמנטציה של מעצמות-על (ברית המועצות למשל). הטבע הקדים את האדם במעשים אלה. פרופ' מרט מביא תיאור קצר אך ברור של תהליכי המחזור הקיימים בכדור הארץ: אוקיינוסים נפתחים, קרום סלעי חדש נוצר בפתיחה זו ובמקומות אחרים. בשוליים מתחוללים “קרבות” בין לוח יבשתי ללוח ימי. במפגש שכזה הלוח הימי צונח מטה, עובר התכה, מאבד את זהותו ולימים מגיח בזהות חדשה לכדור הארץ.
בעצם קיימת בכדור הארץ תופעת “קניבליזם”: הוא “אוכל” את עצמו, או ליתר דיוק מאכל ומעכל חלקי קרום של עצמו. תהליכים מחזוריים אלה התרחשו מאז הולדתו, אולם המחזורים האחרונים רלוונטיים להולדתו של אבי הים-התיכון, הלא הוא אוקיינוס טתיס.
לידת הטתיס קשורה בגוש יבשה ענק (סופר-קונטיננט) או על-יבשת, הפאנגיאה, שעברה פרגמנטציה חזקה. איור 15 בספר מתאר זאת בצורה מוחשית. גושי היבשות נחלקים ליבשת צפונית (לאוראסיה) וליבשת דרומית (גונדבנה), ביניהם נולד אוקיינוס משווני ענק, הלוא הוא האוקיינוס טתיס. “מהלך חייו” של האוקיינוס הזה שזור בתהפוכות רבות והוא הטביע את חותמו במבנה ובנוף של ישראל, הים בראש ההר.
החידוש בספר זה הוא כאמור הדגשת הפן האקלימי: השפעות הגומלין בין התפתחות הטתיס לאקלים כדור הארץ, ובה בעת טביעת האצבע של מחזורי האקלים על הסלעים ש”נולדו” מתוך האוקיינוס הזה.
רה מעניינת על הכחדת החיים הקטסטרופלית שאירעה בתהליך צמצומו וסגירתו של הטתיס. הכחדה זו ידועה יותר בשמה “הכחדת הדינוזאורים”. למעשה, סוגים ומינים רבים של בעלי חיים וצמחים נכחדו אז, אבל הדינוזאורים, בהיותם יצורים גדולים ומושכים את העין, זכו ששמם יוטבע על הכחדה זו.
המחבר מביא את שתי ההשקפות הקשורות בהסבר לתופעה: פגיעת גוף שמיימי אדיר או התפרצות וולקנית סוערת במיוחד. שני הדברים התרחשו בשלהי תקופת הקרטיקון (לפני 65 מיליון שנה), אך האירוע של פגיעת האסטרואיד בכדור הארץ נחשב לאחראי העיקרי.
פרופ' מרט מעלה את השאלה אם לא היו נסיבות מקלות: כלומר, האם לא היתה כעין הכנה מוקדמת של המערך הגיאולוגי והביולוגי לקראת האירוע. השאלה סבוכה ואין לה פתרון ברור, אולם הדוגמה של שקית הסוכר המתמלאת לאטה ובהדרגתיות, ולפתע מטה את כף המאזניים, היא דוגמה נאה ומאלפת (עמ' 52).
התפתחותו הגיאולוגית של הים התיכון המזרחי הוא פרשה מורכבת ומעניינת. מספר ההסברים הוא פחות או יותר כמספר החוקרים. בפרק ה', הקשת הסורית ואגן קפריסין, לומד הקורא על תהליכי בקיעה, פתיחה ויצירת אגן ימי חדש לפני כ-180 מיליון שנה. קרקעית האגן משובצת בסלעים געשיים, בדומה למה שנוצר היום ברכסים המרכז אוקייניים. אולם מבט באיור 17, בעמ' 72, מעורר תמיהה, שכן אותם סלעים שבונים את תשתית האגן החדש (שכבת הבזלת) קיימים כבר מתחת לשכבת הגרניט גם בישראל וגם בקפריסין. האיור ממחיש תהליך מתיחה (אמנם חסרים החצים המראים זאת) וקריעת שכבת הגרניט, אך אינו מדגיש היווצרות קרום אוקייני חדש, שאולי באמת לא נוצר והתפתח דיו. ואולי “שכבת הבזלת” המסומנת בתרשים אינה עשויה מקשה אחת?
פרק בעל עניין יוצא דופן הוא הפרק העוסק בהתייבשותו של הים התיכון. מצר גיברלטר נסגר לפני כ-5 מיליון שנה ואספקת המים מהאוקיינוס האטלנטי נפסקה. כמויות המים המתוקים הנשפכים מהנהרות לים התיכון קטנה יותר מקצב ההתאדות שעשוי להגיע ל-1-2 מ' בשנה.
וכך, בזמן קצר יחסית, התאדו מי הים התיכון והותירו שכבת מלח עבה ביותר. הקורא צריך לעצום את העיניים לרגע קט, ולתאר לעצמו את מראה הנוף של הים-התיכון היבש. בור ענק יבש, ובשוליו רכסי הרים אדירים. הרי האלפים או הרי הטאורוס התנשאו אלפי מטרים (פי שניים מגובהם היום) מעל תהומות עמוקים, וקניונים אדירים נשפכים אל קרקעית הבור. כך הם נהר הרון, נהר הפו, ובעיקר הגדיל לעשות הנילוס, שהיה גדול פי כמה וכמה מהגרנד-קניון של אריזונה. המחקרים הגיאולוגיים והגיאופיסיים מוכיחים שגם נחלי הקישון והבשור שלנו יצרו קניונים מדהימים ומרשימים.
שיבת הים עם פתיחת מצר גיברלטר קוראת אף היא דרור לדמיון: הברז נפתח והאמבטיה מתמלאת במפלים אדירים ובקול שאון. למרבה הפלא, תיאור כזה חוזר על עצמו שנית בסיפור המבול, כאשר מצר בוספורוס נפתח והים השחור, שהיה אגם מים מתוקים מצומצם יחסית בשטחו ובנפחו, מתמלא במי הים התיכון. זהו תיאור דרמטי של פריצת מעיינות רבה (“ברזי הבוספורוס”), שהעלו את מפלס הים-השחור והציפו את משכנות האדם הניאוליתי בשוליו. המים גברו, גאו ועלו כמתואר בצורה נפלאה בסיפור המבול בתנ”ך ובעלילות גלגמש.
נושא זה בא לידי ביטוי בספר בפרק מיוחד על הים השחור, שכנו של הים התיכון. עליות וירידות במפלס הים התיכון ובאוקיינוסים העולמיים חלו בזמן תהפוכות אקלימיות שהתרחשו בתקופה גיאולוגית צעירה, הרביעון, לפני שני מיליון שנה ועד ימינו אלה. כאשר מפלס הים ירד ב-120 מ', התפשטה רצועת החוף ממערב לתל אביב עד למרחק של כ-15 ק”מ. דומה שהיום יש להתגעגע לתקופה כזאת, בעיקר בארץ צפופת אוכלוסין כשלנו. אפשרויות ההתפשטות והבנייה ממש מרקיעות שחקים.
המחבר מקדיש פרק מיוחד למצבו הגיאולוגי של חוף הים-התיכון בישראל בימינו: הסעת חולות, בניית מארינות והסכנות האורבות בבנייתן. הנמל של הורדוס בקיסריה הוא מושא למחקרים רבים. האם יש כאן פגיעה של רעידת אדמה או שמא תכנון כושל?
יפה עשה המחבר כאשר בחר את הים התיכון לנושא ספרו זה. הוא אמנם שריד בלבד של אוקיינוס ענק, אוקיינוס טתיס, אולם הוא ללא ספק שריד מפואר, עתיר תהפוכות גיאולוגיות ועשיר במורשת היסטורית ותרבותית.
פרופ' עקיבא פלכסר מלמד בחוג לגיאופיסיקה באוניברסיטת תל אביב
