למה חשוב לנו שאחרים יבינו אותנו\ שני וידרגורן

בני אדם מתנהלים בחברה. לולא ההבנה שלנו את האחר ולהיפך, לא היינו מצליחים, כנראה, לשרוד. בחברה בת ימינו, בה כל אחד מתמקצע בעיסוק משלו הצורך שלנו באחרים עוד יותר מורגש

הוויכוח היה בין כוחות לא שווים – מצד אחד אדם בוגר, ומנגד – ילדה בת שנתיים. בכל זאת הוויכוח היה תקוע. היא חזרה ואמרה שהיא לא רוצה שום חולצה מהחולצות המקופלות בארון. “רק את החולצה הכתומה. רק את הכתומה”. שום חולצה כתומה לא הופיעה באורח פלא בארון. לבסוף, באיזו הברקה פתאומית, נמצאה החולצה הכתומה באיזור הכביסה, חולצה שנלבשה יום קודם, ממתינה לכביסה. “זאת החולצה שהתכוונת אליה?” “כן! זאת החולצה שהתכוונתי אליה”. בהרגשת ניצחון פלאית היא חזרה שוב ושוב על המשפט הזה ונרגעה “זאת החולצה שהתכוונתי אליה. זה מה שהתכוונתי אליו. זאת החולצה שהתכוונתי אליה”. למרות שמציאת החולצה לא הייתה שימושית בעליל, מפה כבר היה אפשר להתקדם.

נראה היה שתחושת ההבנה של הכוונה שלה, שינתה את המצב, גם אם התוצאות הממשיות לא השתפרו עבורה במאום. החולצה שהיא רצתה מלוכלכת והיא תיאלץ ללבוש חולצה אחרת. אבל ההבנה וההכרה ברצון שלה עשה את כל ההבדל. זה לא קורה רק לילדים. גם על מבוגרים תחושת ההבנה משפיעה בצורה עמוקה ומשמעותית. למה חשוב לנו שאחרים יבינו אותנו?

בני אדם מתנהלים בחברה. לולא ההבנה שלנו את האחר ולהיפך, לא היינו מצליחים, כנראה, לשרוד. בחברה בת ימינו, בה כל אחד מתמקצע בעיסוק משלו הצורך שלנו באחרים עוד יותר מורגש – אנחנו זקוקים למישהו אחר שיגדל עבורנו את האוכל שלנו, יבנה לנו בית שיתאים למגורים, או ישלם על עמל כפינו. וגם ללא הצורך בהבנה סבירה של צרכינו על ידי אחרים, נראה שאנחנו ממשיכים לשלוח מסרים לעולם מתוך תקווה לזכות בהבנה מאחרים. קבוצות תמיכה אמיתיות או וירטואליות משגשגות. אנחנו כותבים בלוגים, מאמרים, מצייצים בטוויטר או מספרים על מעללינו בפייסבוק. אנחנו משקיעים מאמץ של מחשבה ושל זמן בניסוח הנכון של מסרים על מנת שאחרים יבינו אותנו. נכון, לעיתים המסרים שלנו נושאים ערך כלכלי, למשל עבור העוסקים בשיווק מוצר או בהוראה. אבל לעיתים קרובות המסרים הללו פשוט אומרים “תראו אותי…”.

לכן נראה שהצורך שלנו שאדם אחר יבין את צרכינו איננו פרקטי בלבד. זהו צורך קדום וראשוני. תינוקות אנושיים נולדים חסרי אונים לחלוטין, והם תלויים בכך שהמטפלים בהם יבינו את הצרכים שלהם במידה כזו שתאפשר, ותסייע להם, לשרוד. בפסיכולוגיה, ישנה קבוצת תיאוריות אשר מתייחסות לצורך של תינוק באובייקט אחר כאל בסיס להבנת האישיות. בראשן עומדת תיאוריות יחסי האובייקט של מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית שחיה עוד בזמנו של פרויד, אשר מתייחסת לנפש האדם על בסיס היחסים שהוא יוצר עם סביבתו. מלאני קליין הניחה כנראה את התשתית לקבוצת תיאוריות פסיכולוגיות העוסקות בעיקר ביחסים עם האחר, ובצורך האנושי “שיבינו אותנו”. מתוך ההסתכלות הזו על יחסים ראשוניים, התפתחה גישה המתייחסת ליחסים בינאישיים בתוך פסיכותרפיה כאל דרך לטיפול נפשי.

אם פרויד והגישות הפסיכואנליטיות שהן פיתוח ישיר של דבריו התמקדו בהבנה של אדם אחד, הגישה האינטרסובייקטיבית בפסיכולוגיה מתייחסת למפגש בין הפסיכולוג למטופל כאל תהליך משתנה ותלוי בין שני סובייקטים. בתוך המפגש הזה ישנה הבנה של מי שעומד מולי, והבנה זו משמעותית ביותר. בגישה פסיכולוגית זו, האינטראקציה הבין אישית היא זו שתתרום לתהליך הריפוי והסיוע של האדם אשר מגיע להיוועץ בפסיכולוג. עיקר הבירור של סוגיות טיפוליות בגישה זו מצופה להתרחש בתוך מפגש בין שני אנשים, שני סובייקטים, תוך הבנת התחושות והחוויות אשר חשים הן המטפל והן המטופל במפגש. מתוך ההבנה הזו אמורה להתרחש צמיחה – וריפוי.

רוברט סטולורו, אחד ההוגים בני זמננו של גישה זו, חבר ומייסד במכון לפסיכואנליזה בת זמננו בלוס אנג’לס, מתאר עד כמה חשובה החוויה של הבנה להתפתחות. לפי כתביו, מפגשים חוזרים ונשנים בין ילדים ואלו שמטפלים בהם הופכים לתבניות קבועות אשר מעצבות את מערך התגובות הרגשיות שלהם, ובהמשך, את מערכות היחסים שלהם. חוויה של העדר הבנה או כיוונון לרגשות (malattunement) חוזרת ונשנה, מצבים בהם תחושותיהם ורגשותיהם של ילדים מבוטלים, נדחים, או נלעגים בצורה עקבית יכולים להוביל לקשיים רגשיים על פי סטולורו. כלומר טיפוח וטיפול איכותי בילד או פעוט אין פירושו רק אספקת מזון, ביטחון, חום והיגיינה בסיסית, אלא גם, ולא פחות חשוב מצרכים פיזיים, הבנה של הרגשות והכוונות שלהם.

אם כך הצורך להיות מובנים עשוי להיות חלק מתהליך ההתפתחות הפיזי והרגשי. אבל הצורך הזה איננו נעלם עם סיום ההתפתחות. תחושה של הבנה על ידי אדם אחר התגלתה כמשפיעה על הרווחה הנפשית והפיזית, כך לפי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת וירג’יניה. אלו חקרו את הנושא בעזרת 128 סטודנטים אשר מילאו יומן יומי במשך 13 ימים מחייהם, ודיווחו כיצד היום שלהם עבר, איך הם חשו מבחינה גופנית וגם עד כמה מובנים על ידי אחרים הם חשו באותו יום. נמצא קשר מובהק בין סיפוק מהיום שעבר לבין תחושת הבנה בקרב אחרים, ופחות סימפטומים גופניים המבטאים תחושת חולי. ממצא זה היה חזק יותר בקרב אנשים אשר מתייחסים לקשרים החברתיים שלהם כאל אספקט חשוב בחייהם (הערה על שאלונים במדע בכלל: מידע המופק משאלון ניתן גם לפרש באופן הפוך – יום טוב הוא יום שבו ארגיש מובנת. ובכל זאת יש קשר בין השניים).

אם כך הבנה של אחרים גורמת לנו להרגשה טובה. ניתן להעלות כמה סברות לסיבות לכך. ראשית, אם אנחנו מובנים על ידי אחרים אנחנו כנראה בכיוון הנכון – הן במעשים שלנו, והן מבחינה חברתית. אם מה שאנחנו עושים מובן על ידי אנשים אחרים, יש סיכוי טוב שהוא יוביל להסכמה עם הצעדים שלנו – וזה כשלעצמו מהווה עידוד או חיזוק חיובי – יצאנו צודקים. גם אם לא תהיה הסכמה בנוגע לרגשות או למעשים שלנו, הבנה שלהם מהווה בסיס לתחושת חשיבות, לכך שרואים אותנו בעולם ושגם אם טעינו (וטעות היא לרוב מתסכלת)הרגשות האלו לגיטימיים. מתוך טעות המהווה נפילה שטומנת בחובה תסכול או עצב, אפשר להשתקם ביתר קלות, אם נותנים לנו יד שמסייעת לקום, על כנפי ההבנה.

מקורות:
מחקר היומן
Janetta Lun, Selin Kesebir, Shigehiro Oishi (2008) On feeling understood and feeling well: The role of interdependence. Journal of Research in Personality, 42, 1623–1628

בלוג של רוברט סטולורו

פוסט בבלוג של רוברט סטולרו בו הוא מתייחס להבנה ולאופי

לבלוג של שני וידרגורן