מה יהיה בסופנו

האם אפשר לחזות אילו שינויים אבולוציוניים יתחוללו בבני האדם בעתיד המאוד רחוק? לא, אבל מעניין לנסות.

מלקולם בראון

האם אפשר לחזות אילו שינויים אבולוציוניים יתחוללו בבני האדם בעתיד המאוד רחוק? לא, אבל מעניין לנסות.

דבר אחד בטוח: אחת החוליות החשובות בסולם האבולוציוני היתה המעבר מיצורים חד-תאיים לרב-תאיים. האם ייתכן, בדומה לתהליך שעבר על התאים, כי בעוד מיליוני שנים יהפוך החד-אדם לרב-אדם – מעין יצור-על אנושי, שמרכיביו ויתרו על הדחפים האינדיווידואליים שלהם ופיתחו זהות משותפת?

מדובר כמובן בספקולציה טהורה, אבל לא בלתי מתקבלת על הדעת. כך עולה ממחקר של מדענים דנים, שהתפרסם באחרונה בכתב העת “.”Nature

החוקרים בחנו את אופן פעולתם של שמרים, מהסוג שבו משתמשים להתפחת בצק. תאי השמרים מנהלים בדרך כלל את חייהם באופן עצמאי. גם כאשר הם גורמים לשינוי בבצק, מתסיסים מיץ ענבים או גורמים לזיהומים פטרייתיים, הם עושים זאת במנותק זה מזה. החוקרים מאוניברסיטת קופנהאגן, בראשותו של ד”ר סונה דנו, הצליחו ליצור קהילת שמרים שבה כל התאים הפרישו במינון עולה ויורד ובאופן מתואם חומר כימי הנקרא ,NADH שנוצר כאשר אורגניזם מפרק סוכר כדי ליצור אנרגיה.

תופעה זו, שבה ריכוזי ה-NADH עולים ויורדים בקצב אחיד, נצפתה בעבר. מה שהצוות של ד”ר דנו עשה הוא למצוא דרך לגרום לעקומת השתנות הריכוזים הזאת להימשך באופן בלתי מוגבל. כדי לעשות זאת הם נעזרו בתיאוריה שזיכתה את הבלגי איליה פריגוג’ין בפרס נובל בכימיה ב-.1977 ד”ר פריגוג’ין הראה שאף על פי שלפי חוקי התרמודינמיקה מרבית התהליכים הפיסיקליים “מידרדרים במורד” – כלומר רמת האי סדר בהם הולכת וגדלה – אפשר ליצור מצב של “טיפוס בעלייה”, לכיוון של הגדלת המורכבות והסדר, במערכות המכונות “פתוחות”. מערכות פתוחות, שאליהן מכוון ד”ר פריגוג’ין, הן כאלה שאליהן נוספת בקביעות אנרגיה ופסולת מסולקת מהן. עצים ובני אדם הם דוגמאות למערכות פתוחות כאלה.

ביישום של ד”ר דנו לרעיון זה, לוקחים שפופרת זכוכית שמכילה תאי שמרים, מוסיפים לה באופן שוטף תאי שמרים חדשים, וכן גלוקוזה וציאניד, ומסלקים ממנה פסולת ונוזלים עודפים. כאשר מגיעים לאיזון בין האנרגיה שמתווספת לבין הפסולת שמסולקת מתקבלות תנודות כימיות קבועות, דמויות תקתוק שעון, הנמשכות כל עוד נשמר האיזון בין הוספת האנרגיה לסילוק הפסולת. תנודות כימיות קולקטיוויות במושבות שמרים, כתבו החוקרים הדנים, “מצביעות על קיומו של נתיב אבולוציוני המוביל מהתנהגות חד-תאית להתנהגות רב-תאית”.

תאי שמרים אינם היצורים היחידים החוצים באופן שגרתי את הגבול בין קיום חד-תאי לקיום רב-תאי. בקטריות חד-תאיות יכולות לגבש מושבות ענק דמויות מרבד, החיות כמעט כמו יצורים רב-תאיים. ראיות לכך שמרבדים כאלה היו קיימים בשנותיו המוקדמות של כדור הארץ נמצאו בסלעים קדומים.

אמבות קרקע – אורגניזמים חד-תאיים מורכבים ביותר – חיות בנפרד זו מזו כאשר יש מזון בשפע, אך בסביבות מדולדלות הן מצטרפות זו אל זו ליצירת נבגים, ובמצבן הקולקטיווי הן יכולות לנוע מהר יחסית, כאשר תחושות של אור וחום מנחות אותן לעבר מלאי מזון.

בין החיות הרב-תאיות העתיקות ביותר, שיש להן מה שנראה כתחושת עצמי, נמצאים הספוגים, שיכולים להתקיים או כתאים עצמאיים הנעים בחופשיות או כצברי ענק של תאים המוחזקים יחד על ידי שלדים העשויים מחלבון ומינרלים, ומכילים צנרת סינון מזון מורכבת. הספוגים, שבעבר סברו כי הם אינם מסוגלים לנוע, זוחלים על משטח במהירות של כמה מילימטרים ביום בחיפוש אחר מזון.

ברמות ארגון גבוהות יותר, חרקים אינדיווידואליים רבים – נמלים ודבורים, למשל – מתפקדים כרכיבים ב”יצור-על” המיוצג על ידי הקן או הכוורת.

גבוה אף יותר בסולם המורכבות נמצאים ציפורים המתקבצות ללהקות, דגים השוחים בכוריאוגרפיה מתואמת ומושלמת, והחולד העירום – חיה קטנה וכמעט עיוורת שחיה במדבריות מזרח אפריקה. כל פרט במושבת החולדים ממלא תפקיד של שן בגלגל שיניים גדול. רק נקבה אחת במושבה ממליטה; לשאר החולדים יש תפקידים ספציפיים: חיפוש אחר מזון, דאגה לגורים, שמירה מפני טורפים וניקיון.

ב-,1932 בספר “עולם חדש אמיץ”, חזה אלדוס האקסלי חברה אנושית שבה מתוכנתים הפרטים טרם לידתם. בין שהשתייכו לדרגת הקיום הגבוהה, “אינטלקטואלים מסוג אלפא-פלוס”, ובין לדרגה הנמוכה, “מפגרים מסוג אפסילון-מינוס”, או לכל אחת מדרגות הביניים, היו לכל אדם מקצוע ותכלית מוגדרים.

אבל בעולם שהקסלי מתאר יש די משאבים כדי לאפשר עתיד שבו בני האדם ימשיכו לפעול בצורה אינדיווידואלית. גם בעולם שלנו יש כיום די משאבים לכך. אבל האם עלול להיווצר מצב שבו יאזלו אמצעי הקיום החיוניים וניאלץ להתפתח לכיוון של “יצור-על”?

ניו יורק טיימס
{הופיע בעיתון הארץ, 7/12/1999{

אתר הידען היה באותה תקופה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ