עד הרגע האחרון שררה תחושה בקרב הציבור ברחבי העולם המערבי כי ברית המועצות מבשלת איזושהי הפתעה
18.7.1999
מאת: אבי בליזובסקי
עד הרגע האחרון שררה תחושה בקרב הציבור ברחבי העולם המערבי כי ברית המועצות מבשלת איזושהי הפתעה. במאמר המערכת של “הארץ” מה-21 ביולי '69 שאל הפתיח שלו התייחסנו בפרק הראשון כותבים חברי צוות המערכת דאז כי מסעה של החללית הסובייטית לונה 15 סביב הירח עדיין לוטה בערפל.
המומחים מעלים ניחושים ומרובם משתמע שנתמעטו מאוד סיכוייהסובייטים להפקיע מידי האמריקאים את כתר הראשוניות. אך עד הרגע האחרון ימשיכו לא מומחים רבים להאמין כי הסובייטים מכינים הפתעה.
ובכן הפתעה לא היתה שם, והאמריקנים יכלו בלב שקט לאמר באנו, ראינו, ניצחנו. אף קוסמונאוט סובייטי (מונח שבינתיים פס מן העולם) לא עבר את קו גובה 500 הקילומטרים.
בדיעבד הרוסים דווקא ניצחו בקרב על החלל בצורה אחרת לחלוטין. הם הציבו מעבדות חלל שבהן שהו קוסמונאוטים חודשים ארוכים בתנאי החלל, בניגוד לאמריקנים שטסו במעבורת, סובבו שבוע או במקרה הטוב שבועיים במסלול נמוך סביב כדור הארץ וחזרו. עובדה שעד לפני זמן קצר, האמריקנים שילמו מאות מיליוני דולרים לקופתה המדולדלת של רוסיה כדי לשתף אסטרונאוטים אמריקנים בשהות הארוכה על תחנת החלל מיר.
בכל אופן סיפור המירוץ לירח הוא המשך סיפורו של מירוץ החימוש הבין מעצמתי. הרוסים הכינו הפתעה לאמריקנים. ג'ים שפטר, , מחברו של הספר “הירוץ: הסיפור הבלתי מצונזר כיצד אמריקה ניצחה את רוסיה בדרך לירח” כתב במאמר בירחון “מדע פופולארי” כי היה זה מהנדס טילים אלמוני – ליאו סאדוב ששמו הוסתר מעיני הציבור, אשר ניהל את התחרות מול האמריקנים כמשחק שחמט בהשתמשו במעט המדענים הגרמנים שנשארו לאחר שוורנר פון בראון לקח את רובם לארה”ב והפך לאחד מראשי תוכנית החל שם.
בעוד האמריקנים גילו את תוכניותיהם לציבור עוד בשנת ' 55 פעלו הרוסים בשקט. מעט לפני שהאמריקנים היו אמורים לשגר לווין לחלל עשו זאת הרוסים עם ספוטניק – כדור פשוט שהכיל משדר. שידע רק לצפצף. אבל זה לא הפריע לפרוודה להוכיח בזאת בכותרתו הראשית את נצחון הסוציאליזם הסובייטי. הטיל שהאמריקנים שלחו – ואמגרד התפוצץ כמה מטרים מעל כן השיגור ב-5 בדצמבר 1957 וכך גם הטיל הבא בינואר .1958 רק הנסיון הבא – ב31 בינואר '58 הצליח כאשר הטיל יופיטר C שוגר ושחרר את לווין אקספלורר, שאגב גם גילה את חגורת הקרינה המקיפה את כדור הארץ.
גם לרוסים היו כשלונות, טילים אחדים ובהם אחד מאויש התפוצצו על כן השיגור או בדרך לחלל. לאמריקנים היתה בעיה בטיל רדסטון שבתוכו ישבה שימפנזה ולכן פון בראון סרב לשלוח את אלן שפרד בטיל הבא. שוב ניצלו הרוסים הזדמנות וב12 באפריל 1961 הם שיגרו את גאגרין, והדבר הביא את
הנשיא קנדי להבטיח חד משמעית שעד סוף העשור ישוגר אדם לירח ויחזור בשלום. לשם, הוא סבר הרוסים לא יצליחו להגיע לפני האמריקנים.
מספרו של מאיר כהן מסתורי החלל, עולה כי שאר שנות השישים הוקדשו הן על ידי האמריקנים והן על ידי הרוסים לשיפור טכניקות הטיסה בחלל – בעיקר התחברותו ועבודה בתנאי חלל. הוארך משך זמן שהיית האסטרונאוטים והקוסמונאוטים בחלל. לרוסים היו את חלליות ווסטוק (לאדם אחד) וווסחוד (לשלושה). הריחוף הראשון בחלל היה שלהם – סרגיי ליאונידוב (ווסחוד ,2 מארס 1965) . מאז עבר היתרון לאמריקנים שביצעו את פרוייקט מרקורי (אסטרונואטים בודדים למסלול סביב כדור הארץ) ולאחר מכן ג'מיני – חלליות ובהן זוג אסטרונואטים אשר ביצעו תמרוני התחברות בחלל מול חלליות לא מאוישות. הרוסים שיגרו חלליות לא מאוישות אל הירח אך רק לונה 9 הצליחה בכך. טיל גדול רב שלבי שיועד לניסוי שיגור לירח התפוצץ על כן השיגור בשנת .1969 עד היום לא ברור אם היו עליו קוסמונאוטים אם לאו. בכל אופן מטוסי הריגול או אולי לוויני הריגול האמריקנים הראשונים צילמו את הריסותיו המפויחות בבייקונור שבקזחסטן.
מבצע אפולו החל בשנת 1967 באסון, כאשר אפולו 1 נשרפה בכן השיגור כאשר בסך הכל היה מדובר בניסוי שבמהלכו הטיל אפילו לא היה אמור להמריא. שלושת האסטרונאוטים שהיו בחללית נספו. באותה שנה נספה גם הקוסמונאוט ולאדימיר קומארוב. החללית הראשונה שאכן שוגרה היתה אפולו 8 אשרהקיפה את הירח וצילמה לראשונה את כדור הארץ ממסלול הירח. הדבר עורר את התחושה של רבים שכל בני האדם נמצאים בספינה שבירה אחת, והדבר עורר את התנועות למען איכות הסביבה. אחר כך באה אפולו 9 שבה נבחנו מערכות רכב הנחיתה, אפולו 10 שהאסטרונואטים שלה ירדו ברכב הנחיתה עד 15 ק”מ מעל לפני השטח של הירח וחזרו אל החללית המקיפה את הירח. ולבסוף ב-16 ביולי 1969 המריאו ניל ארמסטרונג, באז אלדרין ומייקל קולינס אל הירח. קולינס נשאר להקיף את הירח ולהמתין לשניים האחרים שירדו אל הירח. באחד הפרקים הבאים בסדרה נרחיב על התקלה שגרמה כמעט למותם בירח, אך בסופו של דבר הם חזרו בשלום וההבטחה של קנדי בוצעה בידי נאס”א.
