וויאג’ר 1 עזבה את מערכת השמש – עכשיו זה רשמי

לאחר כמה שנים של חשדות, וניתוח מעמיק של נתוני חיישני וויאג’ר שמגיעים בקצב של 160 סיביות לשניה בלבד, הצליחו המדענים לקבוע כי החללית יצאה מההליוספירה כבר לפני שנה

עוד באתר הידען:

• מה נעשה כאשר החייזרים יגיעו?
• ההסטוריה של תוכנית החלל – מבצע ג’מיני

החללית וויאג’ר 1 היא כעת באופן רשמי העצם מעשה ידי אדם הראשון שטס בחלל הבינכוכבי. החללית בת ה-36 נעה כעת במרחק של כ-19 מיליארד קילומטרים מהשמש.

נתונים חדשים ובלתי צפויים מעידים על כך שוויאג’ר 1 נעה מזה כשנה דרך פלסמה, או גז מיונן, המרכיב הבולט ביותר בחלל הבינכוכבי. וויאג’ר נמצאת כעת באיזור מעבר מחוץ לבועת השמש, וכמה מההשפעות של השמש עדיין ניכרות עליה,. ואולם דוח על מצבה שהכין צוות בראשות דון גארנט (Gurnett) מאוניברסיטת איווה, פורסם ביום חמישי בכתב העת סיינס.
“כעת, עם המידע החדש שברשותינו אני מאמין כי זהו הזינוק ההיסטורי של האנושות אל החלל הבין כוכבי” אומר אד סטון, מדען בפרויקט וויאג’ר מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה בפסדינה. “צוות וויאג’ר נדרש לזמן כדי לנתח את התצפיות ולמצוא את ההגיון שבהם, אך אנו יכולים כבר לענות על השאלה שכולנו נשאלים – האם אנו כבר בחלל הבינכוכבי והתשובה כן, אנחנו שם.”

וויאג’ר 1 גילתה לראשונה את הלחץ ההולך וגובר של החלל הבינכוכבי על ההליוספירה – בועת החלקיקים הטעונים המקיפה את השמש ומגיעה מעבר לכוכבי הלכת החיצוניים בשנת 2004. המדענים הגבירו מאז את החיפושים אחר עדויות נוספות לצאתה של החללית לתווך הבינוכוכבי כשהם יודעים שניתוח ופירוש הנתונים עשוי לקחת חודשים או אף שנים.

לוויאג’ר 1 אין חיישן פלסמה פעיל ולכן המדענים נדרשים למספר דרכים כדי למדוד את סביבת הפלסמה ולהגיע לקביעה באשר למיקומה. פליטת מסת העטרה – התפרצויות גדולות של רוח השמש ושדות מגנטיות, שהתפרצו מהשמש במארס 2012 סיפקו למדענים את הנתונים הנדרשים. כאשר מתנה בלתי צפויה זו מהשמש הגיעה בסופו של דבר למיקומה של וויאג’ר 1, 13 חודשים מאוחר יותר ב- אפריל 2013, הפלסמה סביב החלית החלה לרעוד כמו מיתרי כינור. ב-9 באפריל גילה מכשיר על החללית את התנועה. גובה התנודה סייע למדענים לקבוע את צפיפות הפלסמה. התנודה הספציפית העידה על כך שהחללית רחצה בפלסמה בריכוז של פי 40 ממה שפגשה בשכבות החיצוניות של ההליוספירה. צפיפות מסוג זה צפויה רק בחלל הבינכוכבי.

הצוות המדעי העוקב אחר גלי הפלסמה בחן את הנתונים וגילה כי סדרות קודמות של רעידות קלות יותר התרחשו באוקטובר ובנובמבר 2012. באמצעות השלכת מדידות צפיפות הפלסמה מאירועים אלה קבעו חברי הצוות כי וויאג’ר 1 נכנסה לחלל הבינכוכבי באוגוסט 2012.

אנשי מרכז הבקרה של פרויקט וויאג’ר עדיין מקבל נתונים מוויאג’ר 1 ומוויאג’ר 2 כל יום. מכיוון שהאותות שמשדרות החלליות כבר חלשים מאוד, ומשודרים בעוצמה של כ-23 ואט – בערך עוצמתה של הנורה שבמקרר, עד שהם מגיעים לכדור הארץ, נשארת להם עוצמה בשיעור של מיליארדית-מיליארדית הוואט. הנתונים של וויאג’ר 1 מתורגמים לקצב של 160סיביות לשניה, ונדרשים להם תחנות עם צלחות בקוטר של 34-70 מטרים ברשת החלל העמוק של נאס”א. לאותות, הנעים במהירות האור, נדרשות 17 שעות כדי להגיע מוואיג’ר 1 לכדור הארץ. רק לאחר שהנתונים משודרים ל-JPL ומעובדים בידי הצוותים המדעיים, ניתן לפרסמם לציבור.

סרטון של נאס”א מאתמול (ה’) המתאר את צאתה של וויאיג’ר 1 לחלל הבינכוכבי

לידיעה באתר נאס”א

עוד בנושא באתר הידען:

• וויאג’ר 1 קרובה לצאת לחלל הבינכוכבי (יולי 2013)
• וויאג’ר 1 השאירה מאחור את רוח השמש (2010)

ועוד סרטון – הקשיבו לקולות שהקליטה וויאג’ר 1 בחלל הבין כוכבי