מדידות עדכניות יתנו מיפוי מדויק של קרקעית אגם ווסטוק, המשתרע מתחת ללוחות הקרח של אנטאקרטיקה. אם יימצאו מיקרואורגניזמים בסביבה עוינת זו, יהיה זה רמז לכך שחיים יכולים להתקיים בעולמות אחרים שאינם נוחים לחיים כפי שאנו מכירים אותם
מיכל סחף, גלילאו
בערך במרכז אנטארקטיקה נמצא אגם של מים מתוקים נוזליים, קבור תחת שכבת קרח שעובייה שלושה עד ארבעה קילומטרים. האגם, שנקרא ווסטוק (Vostok) על שם תחנת מחקר רוסית שהוקמה במקום בשנת 1957, נתגלה ב-1996 וזוהה באמצעים סייסמיים ובאמצעות רדאר חודר-קרח שמיפה את היבשת מכלי טיס ומן החלל.
באנטארקטיקה קיימים כמה עשרות אגמים כאלה, ואגם ווסטוק גדול מהאחרים באופן משמעותי. המים נשארים במצב צבירה נוזלי בזכות הלחץ הרב השורר בעומק זה, והחום הגיאותרמי שמקורו במרכז כדור הארץ החודר דרך שכבת הסלעים שבבסיס היבשת. שכבת הקרח מבודדת את המים מהטמפרטורה הנמוכה השוררת על פני השטח. לשם השוואה, בתחנת המחקר ווסטוק נמדדה בשנת 1983 הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה על פני כדור הארץ: 89- מעלות צלסיוס.
אלה תנאים לא-ידידותיים לחיים. המים נמצאים בלחץ רב מאוד, ומכילים חמצן בריכוז של עד פי 50 לעומת אגמים רגילים על פני הארץ. זוהי סביבה קרה, מנותקת מאוויר צח ומקרינת שמש ודלה במקורות מזון. סביבה זו מזכירה במקצת את הסביבה הקיימת, ככל הנראה, בירח “אירופה” – לוויינו מכוסה-הקרח של כוכב הלכת צדק.
רמז לחיים אחרים
אם יימצאו מיקרואורגניזמים בסביבה עוינת זו, יהיה זה רמז לכך שחיים יכולים להתקיים בעולמות אחרים שאינם נוחים לחיים כפי שאנו מכירים אותם. ייתכן שחום ומינרלים ממקור גיאותרמי מסייעים ליצורים חיים להתקיים שם. בזכות מעטה הקרח שלו, האגם נשאר מבודד משאר העולם במשך מאות אלפי ואף מיליוני שנים.
אם התקיימו בעבר תנאים שונים באנטארקטיקה, אשר בהם שיגשגו יצורים זעירים שאינם מוכרים עוד כיום, או אם קיימים יצורים חיים המסוגלים להתקיים בתנאים קיצוניים אלה – ייתכן שניתן יהיה למצוא אותם במימי האגם. אפשר גם שימצאו בו חיים בני אלפי שנים שמקורם בפני השטח, אשר הגיעו למימי האגם בתהליך הדרגתי של סחיפת קרח לעומק.
לא לפגוע ביבשת
במסגרת המחקרים המבוצעים באנטארקטיקה נתגלו מיקרואורגניזמים בקרח שנמצא מעט מעל לפני האגם. כרגע לא מתוכננת חדירה למימי האגם; קיימת הסכנה שמחקר בלתי-זהיר יפגע ביבשת המיוחדת במינה הזו, ויזהם את המים והקרח העתיקים במיקרואורגניזמים מהעולם המודרני. תרחיש אחר, בלתי-סביר אך חביב על אוהדי הרעיונות האפוקליפטיים, הוא שמחקר בעומק האגם יביא לפני השטח מיקרואורגניזם גורם-מחלות, אשר כנגדו לא תוכל האנושות להתמודד.
מיפוי האגם נעשה על ידי Lamont-Doherty Earth Observatory של אוניברסיטת קולומביה בשיתוף עם אונ' טוקיו, והתבצע באמצעים מגוונים, בהם רדאר חודר-קרח הסורק את היבשת מגבוה, ומיפוי גרוויטציוני באמצעות כלי טיס החולפים מעל היבשת. התפתחות אחרונה במחקר העוסק באגם ווסטוק מגלה, כי האגם מורכב למעשה משני אגנים, המופרדים חלקית על-ידי רכס המגביל את מעבר המים ביניהם.
הבדלים בין האגנים
מכך נובע, כי ייתכן ששני האגנים הם בעלי הרכב כימי שונה ואוכלוסייה ביולוגית נפרדת, בעיקר בקרקעית. קיימים הבדלים בתנועת הקרח ביחס לאגנים, וכן בדפוסי הפשרתו וקפיאתו-מחדש. נראה כי האגן הצפוני מכיל קרח וסלעים אשר הגיעו אליו מפני השטח עם תזוזת הקרח, בעוד האגן הדרומי מבודד יותר, ומשמר סחופת ומשקעים אשר התהוו בטרם כיסתה שכבת הקרח את היבשת.
