כואב הלב על ביטול התוכנית הרוסית לשיגור בני אדם לירח

כך סיפרו משתתפי פאנל יוצאי תוכנית החלל של ברית המועצות בכנס לציון יובל לספוטניק שהתקיים בבית חיל האוויר ביום רביעי

פאנל ותיקי תוכנית החלל הרוסית. מימין: סמיון ליפקין, איליה אושורב, וציסלב פרומנקו וטל ענבר. צילום: ליאון רוזנבלום
פאנל ותיקי תוכנית החלל הרוסית. מימין: סמיון ליפקין, איליה אושורב, וציסלב פרומנקו וטל ענבר. צילום: ליאון רוזנבלום
במסגרת כנס יובל לספוטניק התקיים פאנל בהשתתפות שלושה מותיקי תוכנית החלל של ברית המועצות שעלו בערוב ימיהם לארץ. הנחה – טל ענבר. הערה: פרט למנחה, כל משתתפי הפאנל דיברו רוסית, והתרגום מסתמך ברובו על התרגום הסימולטני, תוך נסיונות לשפרו)

טל ענבר מציג את המשתתפים בפאנל: "הרשימה של וטרנים מתחום החלל החיים בארץ מקיפה כמעט כל מיזם שהיה בברית המועצות. נמצאים איתנו כאן פרופ' וציסלב פרומנקו עבד כסגן מנהל תאגיד החלל יוז'נוי באוקריאנה. סמיון ליפקין עבד בתאגיד קוזנצוב בפיתוח מנועי טילים. לאשרוב 25 שנים בחברת זווזדה – עבד בפיתוח חליפות חלל. אבקש מכל אחד מהמשתתפים לספר סיפור מעניין אחד מתקופת עבודתו בתוכנית החלל.

הדובר הראשון היה סמיון ליפקין: "שר הבטחון נתן פקודה לסגור את תוכנית מנועי הטילים NK-33 (התוכנית הרוסית לשיגורים מאוישים לירח שנגנזה בהוראת ברז'נייב בשנת 1974). קוזניצוב, שניהל את המקום, פשוט החביא את המנועים בצריף ושירותי הביטחון המקומיים עזרו לו. בשנת 92' כאשר השרים הקודמים התפטרו עם התפרקות ברית המועצות, המנועים הוצאו מהצריף והגיעו למסקנה שאפשר שוב לנסות אותם. אחרי 18 שנה המנועים המשיכו לעבוד בהצלחה. האמריקנים רכשו את המנוע ועשו ניסוי, וראו שהתוצאות היו טובות להפליא – הוא היה מוצלח אפילו ממנועי הטיל סאטורן

ואצ'יסלב פרומנקו: – אינני יכול לא להודות למארגני הכנס עבור מה שהם עשו .שמי פרומנקו ויאצ'יסלב, סגן מנהל תאגיד יוז'ניה באוקריאנה. עבדתי שם מ-1958 עד 1996 אחר כך עליתי לארץ. בקרב הצבא אמרו שקורולוב עובד בשביל טאס – סוכנות הידיעות הרוסית, וצ'לומיי עובד בשביל האסלה, ולכן אפשר לומר שהיו גם אירועים חשובים, גם הישגים גדולים, גם טרגדיות גדולות. זה התחיל מכך שאני בתור מדען צעיר בשנת 1960 נסעתי לבייקונור על מנת להשתתף בשיגור של הטיל הבין יבשתי הראשון R-16 והיה שם כשלון, אסון גדול. המרשל נידלין איבד את חייו באסון הזה והייתי בן 22. ההגעתי למקום הזה והשתתפתי בשיגור הזה. עבדתי במפעל בעיר דנייטרופטרובסק באוקריינה שעסק בייצור בטילים צבאיים ובלווינים לצרכי צבא וההישגים העיקרים בסופו של דבר היו בכך שדווקא במחלקה לחקר החלל שלנו הצלחנו לפתח את הטיל MR-16 או לפי הדגם האמריקני -20SS וטילים נוספים. חלק מטילים אלה קשור לכניסת ברית המועצות לאפגניסטן. לא הרחק מהגבול עם אפגניסטן היה מערך כוננות של 256 טילי SS-18 (שטן). רק תתארו לעצמכם 256 טילים בכל אחד 10 ראשי נפץ במשקל מגה טון אחד, זה עשר ערים כמו הירושימה. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה העוצמה. הרבה עמדות לטילים SS-18 (שטן – היום משגר הלווינים דנייפר) ואפשר לראות את השרידים עד היום לא רחוק מאפגניסטן, וכאשר עמיתים שלנו התחילו לפעול על מנת שהפרשינגים האמריקנים שהיו ממוקמים באפגניסטן לא יאיימו על מערך זה, פלשה ברית המועצות לאפגניסטן. לא רק בגלל שבתוך הפוליטבירו ישבו זקני ברית המועצות והם לא היו חכמים כבר ולא ידעו לנהל את ענייני המדינה, אלא גם בגלל הטילים. סיימתי את עבודתי בדניפרופטרובסק בפרויקט פיתוח טיל הזניט בשיתוף פעולה עם בואינג, נורווגיה ורוסיה – המדובר בטיל לשיגור לווינים מהים (Sea Lounch).

טל ענבר: כיצד חשת כשביטלו את תוכנית הירח?

פרומנקו: "היתה תחושה איומה, תחושת אבל. כל אלה שפיתחו את הטיל הזה עברו למחלקה של מנועי ה-TRD ואנחנו בעצם לא ידענו, אף אחד מאיתנו לא ידע, פרט לכמה בודדים שהמנועים לא חוסלו ונשמרים אצלנו בצריף במקום נידח והמנועים נשארו שם מספר שנים. לאחר מכן כפי שסיפרתי פתחו אותם ושלחו לבדיקות ועכשיו יש מתחרים למנועים הללו גם כן ברוסיה, כנראה עדיין לא הוחלט מי ישתתף במיזם הזה

איליה אושרוב: "עבדתי בחברת חלל ייחודית בעולם מכיוון שאצל האמריקנים, המחקרים בתחום חליפות החלל הללו מפוזרים בין כל מיני מכונים ובברית המועצות הם היו ממוקדים במקום אחד. החברה הזו עוסקת עד עצם היום הזה בייצור מערכות ואספקת מערכות חיים לטייסים ואסטרונאוטים וגם אמצעי הצלה של טייסים ואסטרונאוטים. החברה מצליחה ביותר בנושא. הזה. החברה היום היא בעלת חליפת חלל חצי קשיחה המוצלחת ביותר המיועדת ליציאה של הקוסמונאוטים לחלל הפתוח, ויש לחליפה הזו יתרונות רבים והיא עולה על דגמים רבים מתוצרת ארה"ב ועכשיו משתמשים בה גם אסטרונאוטים אמריקנים בתחנתה חלל, מכיוון שהחליפה יותר בטוחה ומאפשרת גם עבודה יותר שימושית. שיגור הספוטניק הראשון לא היה משחק או צעצוע שבפעם הראשונה יצאנו לחלל הפתוח. הלווין הכריז על תחילת עידן חדש בחיי האנושות. מכיוון שהלווין נתן דחיפה כל כך חזקה להתפתחות המדע והטכנולוגיה שאנחנו חווים עד עצם היום בכל תחומי החיים. לדאבוני, הערכים הרוחניים לא התפתחו באותו קצב כמו ההתפתחות המדעית וחבל מאוד שכך.

"אני התמחיתי בפיתוח של חליפות החלל. בהתחלה פיתחנו חליפות גמישות – חליפות הצלה והשתמשו בהם בתוך החלליות בעת השיגור ובעת החזרה לכדור הארץ. הקוסמונאוטים הראשונים –גאגרין ואלו שבאו אחריו טסו באותן החליפות. הקוסמונואטים של היום מורידים את החליפות בתוך החללית ומלבישים אותם רק בעת הצורך. עסקתי בפיתוח החליפה החשובה ליציאה בחלל הפיתוח ORLAN DMA – היום אני עדיין בקשר עם החברה, בשותפות של חברה אחת שעובדת ליד נאס"א וליד הסוכנות האירופית על בסיס החליפה שפיתחנו ואני אישית, גם השתתפתי בפיתוח מערכות תוך חלליות, מכיוין שהחליפה היא חלק מכל המערכת שפיתחנו. חלק מהציוד פותח בתאגיד אנרגיה אבל היו לנו מערכות שלנו ששולבו בתוך המערכות הסוביטיות והרוסיות ופרי שיתוף הפעולה עם סוכנויות החלל שלארה"ב ואירופה עיצבנו חליפת חלל חדישה. כשאנחנו רואים בטלויזיה יציאות לחלל פתוח אני רואה במו עיניי את פרי עבודתי. עבדתי בתור מתכנן בדרגה עליונה, ניסו להעביר אותי להנהלה, ואף פעם לא הסכמתי כי עבודת הפיתוח הייתה קשורה – היו החיים שלי ותמיד שאפתי ליצור ולהיות מעורב בתהליך הייצור ולא לנהל."

טל ענבר מוסיף כי האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית זרקו את אחת מחליפות החלל מתחנת החלל בסוף החיים שלה הכניסו לתוכה משדר רדיו. היא הפכה למעין לווין קטן. חשבו שהיא תחזיק יומיים והיא החזיקה חודשיים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. מעניין מה עושים כל המוחות האדירים הללו שבנו את ההסטוריה החללית שלנו בחמישים השנים האחרונות. האם גם הם, כמו חליפות חלל ישנות, נזרקים לאיזה פינה? או שכמו אותו מנוע טילים ישן שהוצא אחרי 18 שנה מהמחסנים, גם הם מקבלים הזדמנויות להמשיך ולתמוך במיזמים גדולים וחשובים שמתבצעים היום?

  2. אישית גם אני מצטער שהרוסים ביטלו שיגור אדם לירח,
    אולי אם היו ממשיכים זה היה מוציא את האמריקאים מהתרדמה העמוקה שלהם להמשך כיבוש הירח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן