סיקור מקיף

עשור אחרי שנמצאה בחפירות בבית שאן מוזיאון ישראל מציג את ונוס לקהל הרחב

ונוס וארוס רוכב על דולפין. ייחוד הפסל בשימור צבעיו המקוריים

מוזיאון ישראל חשף אתמול לראשונה לציבור פסל שיש נדיר ביופיו של אלת האהבה הרומית ונוס. הפסל התגלה לפני כעשור בחפירות בית שאן העתיקה. ייחודו של הפסל, לדברי אוצרי המוזיאון, הוא בשרידים הרבים שנותרו משכבת הצבע המקורי שכיסתה אותו. במוזיאון מקווים, כי הפסל "ונוס מבית שאן" יהפוך לאחד הפסלים הידועים מסוגו בעולם. במוזיאון ציינו, כי פסל דומה, של אפרודיטה, נמכר לאחרונה במכירה פומבית בכריסטיס לנסיך מקטאר, בסכום שיא של שמונה מיליון ליש"ט.

הפסל, שמתוארך למאה השנייה לספירה, התגלה ב-1993 בחפירות שביצעו בבית המרחץ המזרחי של העיר הארכיאולוגים הפרופ' גדעון פרסטר והפרופ' יורם צפריר מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית. ונוס מופיעה בתנוחה שזיכתה אותה בשם "ונוס הצנועה" (pudica), כשידיה נשלחות כדי להסתיר כביכול את שדיה וערוותה החשופים.

לצדה של ונוס מופיע ארוס, כילד שמנמן, שרוכב על דולפין. הדוגמאות המפורסמות ביותר של פסלים מטיפוס זה, המכונה "ונוס הקפיטולינית", מוצגים כיום במוזיאונים ברומא ובפירנצה. פסל "ונוס מבית שאן" יוצר ככל הנראה בבית המלאכה הגדול לפיסול, שפעל בעיר אפרודיסיאס שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה). משקלו של הפסל כחצי טונה, גובהו 1.6 מטרים וראשו, כפות רגליו וידיו חסרים.

במעבדות המוזיאון ורשות העתיקות עמלו במשך שנים על שחזור הפסל, שנתגלה כשהוא שבור למספר חלקים ובתוך שכבה של טרוורטין, אבן גיר קשה ודחוסה שנוצרה מעל הפסל עם השנים. עבודות השחזור כללו ניקוי, חיבור השברים והעמדת הפסל לצורך התצוגה. ייחודו של הפסל הוא בפיגמנטים האדומים, כחולים וצהובים שנותרו באזורים שונים; על החזה, על תלתלי השיער ועל גבי דמותו של ארוס והדולפין.

דודי מבורך, האוצר הראשי של המוזיאון לתקופות הרומית, הלניסטית והביזנטית, אמר כי מדובר בפסל בעל ההשתמרות הטובה ביותר של הצבע המקורי מהתקופה הרומית, שהתגלה עד כה בחפירות ארכיאולוגיות בעולם. לדבריו, במוזיאון התייעצו עם טובי המומחים בנושא שימור צבעים בשאלה כיצד למנוע את דהייתם. לבסוף הוחלט שלא לכסות את הפיגמנטים בשכבת מגן, אלא להציג את הפסל בתאורה מינימלית.

הפרופ' פרסטר ציין, כי הפסל עמד על מכונו במשך כ-400 שנים, מהן כ-150 שנים שבהן היתה בית שאן תחת שלטון נוצרי. בעיר, שכונתה ניסה-סקיתופוליס בתקופה הרומית, היו שני בתי מרחץ, מקדשים, רחובות מרוצפים ומבני ציבור רבים. בשיאה, במאה הרביעית לספירה, מנתה בית שאן כ-40 אלף תושבים. העיר חרבה כליל ברעידת אדמה שהתרחשה ב-18 בינואר 749.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן