סידור מחסן בבית החולים סנט לואיס בסמוך לעיר העתיקה בירושלים חשף ציורי קיר מרתקים העוסקים בהסטוריה הצלבנית של העיר

הציורים, שצייר מקים בית החולים במאה ה-19, מתארים את האבירים הצלבניים עוטי שיריון ועונדים חרבות, ומציינים, בין השאר, את אילן היוחסין של האבירים הצרפתיים * רשות העתיקות התגייסה למתן טיפול עזרה ראשונה בציורים, וכעת יש צורך בתרומה לשימורם

ציורי קיר העוסקים בהסטוריה הצלבנית של ירושלים, נחשפו לאחרונה במהלך סידור מחסן ע”י נזירות בית החולים סנט לואיס, הסמוך לעיר העתיקה בירושלים. בנוסף, פיצוץ צינור מים במבנה חשף ציורים שהיו חבויים מתחת לטיח והצבע המודרנים.

בעקבות גילוי הציורים מהמחצית השנייה של המאה ה-19, המתארים את התקופה הצלבנית, הגיעו אנשי רשות העתיקות למקום ועזרו לנזירות לנקות את מקצת הציורים ולייצבם כעזרה ראשונה. הציורים עשויים בסגנון האופייני לעיטורי כנסיות מונומנטליים מן המאה ה-19, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ומוטיבים השאולים מעולם האומנות הימי-ביינמית.
הוספיס סנט לואיס – מבנה מרשים בן שתי קומות אשר בנוי בסגנון הרנסאנס והבארוק, ממוקם סמוך למבנה עיריית ירושלים ולכיכר צהל ההומה אדם, מחוץ לחומות העיר העתיקה ומול השער החדש. המקום קרוי על שמו של לואי התשיעי הקדוש (מנהיג מסע הצלב השביעי 1248-54) והוא נחנך בשנת 1896. כיום חלקים מהמבנה אינם פתוחים למבקרים בשל תפקודו כבית חולים ואכסניה לחולים סופניים ולחולים כרוניים.
בית החולים מנוהל על ידי מסדר נזירות רחמניות בשם ‘סנט ג’וזף של ההתגלות’. מסדר זה מטפל בחולים מכל הדתות, הגילאים, והמינים. מלבד מלאכת הקודש הנעשית במקום, המבנה אוצר בתוכו סיפור היסטורי מרתק, ואוצר אומנותי.
יוזם ומקים בית החולים הוא רוזן צרפתי בשם מרי פול אמדה דה-פיילא (Comte Marie Paul Amédée de Piellat), איש רב פעלים, אינטלקטואל ונוצרי אדוק, אשר ביקר מספר פעמים בירושלים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, ואף מצא בה את מותו בשנת 1925.

נוף הקדומים של ארץ הקודש וירושלים בפרט, נחרטו עמוקות באישיותו של דה-פיילא, וחיזקו את אמונתו הנוצרית. דה-פיילא הזדעזע מהנוכחות הקתולית הדלה בירושלים, ונחרד מעליית כוחם של האורתודוקסים ונציגיהם בירושלים – הרוסים. יש לציין כי באותה עת, נלחמו המעצמות הגדולות ביניהן על השליטה וההגמוניה הדתית בירושלים.

הרוזן החליט לעשות מעשה, ובין השנים 1879-1896 הוא הקים את בית החולים, אשר החליף בית חולים קטן וצנוע ברובע הנוצרי בתוך החומות. לימים הוא הקים בסמוך עוד מתחם ענק ומרהיב – נוטרדם דה פרנס, אכסניה שנועדה לשרת את הצליינים הנוצרים ולספק את צורכיהם.

בחירתו של הרוזן את השטח להקמת בית החולים לא הייתה מקרית. דה-פיילא ראה את עצמו כצאצא הצלבנים וכצלבן האחרון. הוא ביקש להמשיך את פועלם של אותם מלכים לטינים, אבירים ואצילים, ששהו בירושלים לפני כתשע מאות שנה לערך. על כן, הוא בחר למקם את בית החולים בשטח ההיסטורי שבו חנה צבאו של הנסיך הנורמני טנקרד, לפני שזה – יחד עם שותפיו למסע הקרב, הבקיע את חומות ירושלים בשנת 1099, וכבש אותה בסערה ואכזריות.

דה פיילא, שהיה גם אומן, עיטר את קירות בית החולים ואת תקרתו בציורי ענק המתארים את האבירים הצלבניים עוטי שיריון ועונדים חרבות.

לצד דמויות ענק אלו, הוא צייר את ההרלדיקה (סמלים/שלטים) של משפחות האבירים הצרפתים, כתב את שמותיהם וציין את אילן היוחסין שלהם. עוד הוא הוסיף את סמלי הערים הצלבניות, סמלי המסדרים הצבאיים ומסדרי הנזירים.

המראה היה מרהיב; אולמות הענק והחדרים האינסופיים של בית החולים מאוירים בהיסטוריה הצלבנית של ירושלים. במלחמת העולם הראשונה (העשור השני של המאה העשרים) היה המבנה בחזקתם של התורכים. אלה, צבעו בשחור את הציורים המרהיבים.

בתום המלחמה חזר הרוזן לבית החולים כשהוא בערוב ימיו. דה פיילא הקדיש את יתרת זמנו לקילוף הצבע השחור ולחשיפתם מחדש של הציורים. ב1925 הוא נפטר בבית החולים. עניין מחודש בציורים האבודים והמכוסים התעורר לאחרונה, כאשר הציורים נחשפו מחדש במלוא הדרם.

ציורים מרהיבים אלו הינם פיסת היסטוריה ומעשה אומנות נדיר. כעת יש צורך בתקציבים לשימורם, חשיפתם ותיעודם. בצד זאת יש לדעת, כי אין כוונה להפוך את המקום לאתר תיירות, על מנת לאפשר את המשך עבודת הקודש הצנועה והשקטה שנעשית במקום.