כיצד תכנית לאומית מקיפה תמשוך מומחי המחקר חזרה ותבטיח את עוצמת ישראל העתידית, רגע לפני שהמדענים ייחטפו על ידי מדינות אחרות המחזרות אחריהן
מאת: משה הראל ,מייסד וסמנכ"ל טכנולוגיות BlueGreen Water Technologies
הקיצוצים הדרמטיים בתקציבי המדע והמחקר בארצות הברית, ביוזמת ממשלו של הנשיא טראמפ, מכים גלים עמוקים באקדמיה האמריקאית – אך עבור ישראל, טמון בהם פוטנציאל יוצא דופן. לראשונה זה עשורים, חוקרות וחוקרים ישראלים מובילים, שביססו את עתידם מעבר לים, בוחנים מחדש את המשך דרכם. זהו רגע נדיר שבו ניתן להפנות את מבטם חזרה הביתה – אם רק נדע לפעול בתבונה ובעיתוי הנכון.
כתבה שפורסמה לאחרונה בכתב העת Nature מציינת בפירוש כי מודל העליונות המדעית של ארה"ב – שנבנה בעמל רב על שיתופי פעולה בין ממשל, תעשייה ואקדמיה – נמצא כיום תחת איום ממשי. צמצום תקציבי מחקר, ופגיעה בתשתיות מדעיות עלולים להביא לקריסה של המעמד המדעי האמריקאי כפי שאנחנו מכירים אותו. בתוך כך, אוניברסיטאות ומכוני מחקר מתקשים להחזיק סגל, סטודנטים וציוד יקר ערך – תהליך שעשוי לדרדר את המערכת כולה.
הידלדלות התמיכה הפדרלית במדע בארה"ב יוצרת תזוזה גלובלית של כוחות – וכאן בדיוק טמונה ההזדמנות של ישראל. החוקרים הישראלים שנמצאים בחזית המחקר העולמי, פתוחים כעת לאפשרות של חזרה. עלינו להציע להם תשתית של שייכות, השקעה ותחושת שליחות.
זה הזמן לשוב ולחלום בגדול. בתחילת שנות ה־90, בתוך מציאות כלכלית מורכבת, הפגינו ראש הממשלה יצחק רבין ושר האוצר אברהם (בייגה) שוחט תבונה וחזון כשהובילו מהלך לאומי לקליטת גלי העלייה מברית המועצות לשעבר. הקליטה הממוקדת של מדענים ואנשי אקדמיה הייתה לא רק ביטוי של סולידריות – אלא מהלך אסטרטגי שהניח את אחת מאבני היסוד להיווצרות ההייטק הישראלי כמו שאנחנו מכירים אותו היום. הם הבינו אז, כפי שעלינו להבין כעת – שמדע איננו מותרות, אלא מנוע עוצמתי לצמיחה כלכלית, טכנולוגית וחברתית.
ישראל כבר הוכיחה בעבר את יכולתה להשקיע נכון בטווח הארוך ולהפוך חזון למציאות מדינית, ביטחונית וכלכלית. השקעות עקביות במחקר ופיתוח בתחום הביטחוני, למשל, הולידו מערכות פורצות דרך כמו כיפת ברזל או החץ – אשר לא רק מגינות על העורף אלא הפכו לנכסי ייצוא אסטרטגיים. גם בתחום המים, חזון ההתפלה שהחל רק לפני שני עשורים הפך את ישראל ממדינה מוכת בצורת למובילה עולמית בחדשנות וניהול מקורות מים. הדוגמאות הללו ממחישות כיצד תכנון ממלכתי מושכל מביא לתשואה ממשית תוך זמן קצר – בידע, בביטחון, בתעסוקה ולא פחות חשוב – בתדמית בינלאומית.
ניתן לנצל את חלון ההזדמנות הזה, מדובר באנשים פטריוטים עם מומחיות בינלאומית בתחומי הבינה המלאכותית, האנרגיה, הרפואה והאקלים שמחפשים יותר מאשר שכר – הם מחפשים משמעות, תחושת שייכות וחזון. ישראל יכולה להציע את כל אלה, אך עליה להיערך לכך ברצינות.
מדובר במהלך לאומי שצריך להתחיל בדרג המדיני הגבוה ביותר. תכנית לאומית חכמה, רחבת היקף ונחושה לקליטת מדענים ישראלים חוזרים – תכנית שתכלול תקנים חדשים במוסדות האקדמיה, תמריצים כלכליים מותאמים, השקעה בתשתיות מחקר, שיתופי פעולה עם תעשיות מתקדמות, והפניית משאבים ייעודיים לחממות טכנולוגיות – עשויה להניב תשואה אסטרטגית ממעלה ראשונה.
החזרת המוחות לא תעצים רק את עולם ההשכלה הגבוהה. היא תספק דחיפה משמעותית למערכת הביטחון, לתעשיות העילית ולמגזר הציבורי. היא תעמיק את בסיס הידע בתחומים קריטיים – ותניח את היסודות להבטחת מקומה של ישראל בחזית הבמה העולמית גם בעשורים הבאים.
בעשור האחרון הידרדרה ישראל בדירוגים הבינלאומיים של השקעה ציבורית במחקר ופיתוח. אך דווקא מתוך השפל הזה עשויה לצמוח קפיצת המדרגה הבאה – אם נדע לזהות את ההזדמנות, ולא נעמוד מנגד.
זהו רגע היסטורי, והוא לא יחזור. תחרות גלובלית על מוחות האדם כבר מתחוללת סביבנו. אם נתמהמה – המדענים הישראלים ימצאו את דרכם לאירופה, לקנדה או לאוסטרליה. אך אם נפעל – נוכל להחזירם ארצה, לטובת הדור הבא של ידע, חדשנות, ועצמאות כלכלית ותרבותית.
מנהיגות אמת נבחנת ביכולת לראות מעבר לאופק – ולפעול כשהרגע קורא.
זה הרגע. עכשיו.
עוד בנושא באתר הידען:
