החוקרת גם בחנה את האופן שבו דיאוקסינים הנמצאים באפר פחם שמקורו בפסולת שעברה שריפה מושפעים ע”י טיפולי קירור וחימום שונים, זאת על מנת למצוא שיטות אפשריות לטיהור האפר
[תרגום מאת ד”ר משה נחמני]
דיאוקסינים נוצרים במהירות רבה יותר, בטמפרטורות נמוכות יותר ובתנאים שלא נודעו עד עכשיו. תוצאה זו עלולה להשפיע על האופן שבו בונים בעתיד את ציוד הדיגום לאיתור חומרים אלו, את מערכות הסינון לזרם הגז במשרפות פסולת ואת האופן שבו מטפלים באפר פחם המתקבל משריפת פסולת.
דיאוקסינים נוצרים במהירות רבה יותר, בטמפרטורות נמוכות יותר ובתנאים שלא נודעו עד עכשיו. תוצאה זו עלולה להשפיע על האופן שבו בונים בעתיד את ציוד הדיגום לאיתור חומרים אלו, את מערכות הסינון לזרם הגז במשרפות פסולת ואת האופן שבו מטפלים באפר פחם המתקבל משריפת פסולת. אלו הן חלק ממסקנות עבודת הדוקטור של החוקרת Eva Weidemann מאוניברסיטתUmeå בשבדיה.
דיאוקסינים (Dioxins, ויקיפדיה) הוא השם המשותף עבור קבוצה מוגדרת של מולקולות אורגניות מוכלרות אשר חלק מהן מפגינות יכולת של שיבוש הורמונים ובעלות תכונות קרצינוגניות. דיאוקסינים עשויים להיווצר במהלך השריפה של פסולת, בזמן שהגז הולך ומתקרר. “כאשר אתה שורף פסולת, ההיווצרות של כמות מסוימת של דיאוקסין היא בלתי-נמנעת, אולם בזכות מערכות מודרניות לטיהור גזי הארובה, כמות הפליטות היוצאות מהארובות מצומצמת. הדיאוקסינים מסוננים מגזי הפליטה ובסופו של דבר מגיעים לאפר הפחם,” מסבירה החוקרת.
היווצרות הדיאוקסינים ידועה עוד מאז שנות השמונים, אולם במחקר שלה מראה המדענית כי חומרים רעילים אלו עשויים להיווצר גם בתנאים שלא נצפו בעבר. בין יתר הממצאים שלה, היא מציגה היווצרות של דיאוקסינים בתוך המסננים של גזי הפליטה במפעל המיועד לשריפת פסולת. “המטרה הייעודית של המסננים היא להרחיק את הדיאוקסינים מגזי הפליטה, אולם אני מצאתי כי במקום זאת הם דווקא נוצרים שם. אומנם, כמות הפליטה של הדיאוקסינים הנפלטים מהמפעל נמוכה מהסף החוקי, אולם עצם ההיווצרות של החומר הרעיל הזה היא בשורה רעה. איתרנו מספר פרמטרים האחראים להיווצרות החומר ומספר מנגנונים אפשריים. התקווה שלי היא שהתוצאות שלנו תוכלנה לתרום לפיתוחם של מסננים יעילים יותר,” מסבירה החוקרת הראשית.
בעיה נוספת שאליה התייחסה החוקרת במסגרת עבודת המחקר שלה היא שדיאוקסינים עלולים להיווצר בתוך ציוד הדיגום המשמש במהלך דיגום בטמפרטורות גבוהות. הפתרון של החוקרת הוא להשתמש בקירור יעיל יותר במהלך השלבים הקריטיים, מה שימנע את ההיווצרות של הדיאוקסינים.
החוקרת גם בחנה את האופן שבו דיאוקסינים הנמצאים באפר פחם שמקורו בפסולת שעברה שריפה מושפעים ע”י טיפולי קירור וחימום שונים, זאת על מנת למצוא שיטות אפשריות לטיהור האפר. הגם שהתוצאות עדיין לא סופיות, הן מספקות את חלקי התצרף שיוכלו לסייע לחוקרים בעתיד. “אם נוכל למצוא שיטה יעילה לטיהור אפר הפחם, זו תהיה תועלת סביבתית מבחינת דיאוקסין וגם מבחינות נוספות כגון מחזור,” מסבירה החוקרת.
על אף הנוכחות של דיאוקסינים, שריפת פסולת מהווה אפשרות טובה לניצול האנרגיה האצורה בפסולת אשר אינה ניתנת לאחסון או למחזור. בתהליך זה מצמצמים את המשקל ואת הנפח של הפסולת תוך הרחקתם של חיידקים וריחות בלתי נעימים. בנוסף, השריפה מהווה שיטה ידידותית יותר לסביבה בהשוואה למטמנות פסולת. גז המתאן הנוצר במהלך השריפה מהווה גז חממה פחות מזיק מאשר הגז פחמן דו-חמצני הנוצר בתהליכים אחרים. בעיית הזיהום שנמצאה בשנות ה-80 וה-90 כמעט ולא קיימת כיום, זאת בזכות מסננים מתקדמים ומערכות טיהור יעילות יותר, יחד עם ביקורת שגרתית של הפליטות.
