מדענים מאוניברסיטת קליפורניה גילו כי בעירת דלקים מאובנים מזרימה לאוויר חומרים המגיבים עם משטחים של בניינים וכבישים לקבלת אטומי כלור מחוללי-ערפיח. אחד החומרים המשתתפים בתגובה הוא האוזון, שכידוע בגובה נמוך הוא חומר רעיל, בניגוד לתפקיד החשוב שיש לגז זה בשכבת האוזון
מדענים מאוניברסיטת קליפורניה גילו כי בעירת דלקים מאובנים מזרימה לאוויר חומרים המגיבים עם משטחים של בניינים וכבישים לקבלת אטומי כלור מחוללי-ערפיח.
בתנאים קיצוניים, תגובה כימית בלתי-ידועה זו עשויה לתרום עד כדי כמות של ארבעים חלקים למיליארד של אוזון – כמעט מחצית מהסף החוקי לזיהום אוויר במדינת קליפורניה. תגובה זו לא נכללה עד היום במודלים ממוחשבים המשמשים לחיזוי רמות של זיהום אוויר ויעילות השיטות המשמשות לבקרת רמות של אוזון, שיטות העשויות לעלות מיליארדי דולרים.
אוזון עלול לגרום לשיעול, גירוי בגרון, כאבים בחזה וקוצר-נשימה. חשיפה לחומר זה קשורה למחלות כגון קצרת (אסטמה), דלקת הסמפונות, בעיות בלב ובריאות ולמוות בטרם עת.
” באופן מעשי, תגובה זו כנראה אחראית להרבה פחות מארבעים חלקים למיליארד, אולם הממצאים שלנו מרמזים כי היא עשויה להיות משמעותית. שומה עלינו לנטר את התגובה הזו ולהכלילה במודלים אטמוספריים,” אמרה Barbara Finlayson-Pitts, פרופסור לכימיה והכותבת הראשית של המאמר. “אנו עדיין לא מבינים במלואם מרכיבים חשובים של כימיית האטמוספרה.” כאשר דלקים מאובנים בוערים, תרכובות הקרויות תחמוצות חנקן משתחררות לאוויר. עד עתה, המדענים סברו כי חומרים אלו מורחקים מהאטמוספרה בשל מגעם עם משטחים בסביבה.
אולם, המדענים מאוניברסיטת קליפורניה (UCI) גילו כי כאשר תחמוצות החנקן מגיבות עם חומצת מלח, שמקורה במלח-ים שנישא באוויר, המצויה על בניינים ודרכים, או עם חלקיקים אחרים המצויים באוויר, נוצרים אטומי כלור פעילים ביותר שדווקא מאיצים את היווצרות הערפיח.
חומצת מלח מצויה גם בחומרי-ניקוי המשמשים בבתים. כאשר תרכובות כלור מגיבות בבית עם תחמוצות חנקן שמקורן במתקני שריפה כגון כיריים, התוצאה הינה תגובה כימית המובילה לאיכול חפצים.
