מוזיקה

כבר הוזכר מספר פעמים הקשר האמיץ שנרקם בין הפילוסופיה היוונית וההלניסטית לבין המוזיקה - האסכולה הפיתגוראית שייחסה למוזיקה ערך מוסרי עליון, האסכולה האפלטונית שעמדה על הזיקה בין המוזיקה לבין טבע האדם ומצבו המוסרי, וכמוה אף האריסטוטלית. הפילוסופיות הללו חדרו ליהודה בימי השלטון הרומאי

בעבר הצבענו על היסוד המשפחתי החשוב המצוי במערכת המוסיקלית של המקדש. תופעה זו היתה מקובלת במצרים ובמסופוטמיה השכנות. עד כדי כך זו התגבשה לקראת הקמת גילדות מוסיקליות בעלות יסוד משפחתי. מסתבר שהיו הרבה תפקידים מוזיקליים

מנבל וכינור, דרך צלצל, חצוצרות וכמובן עד שופרות - לכל כלי היו הוראות מיוחדות בתקופת בית שני

במקדש השני בירושלים הוקרבו, פעמיים ביום, קרבנות לשלום הקיסר ולשלומה של רומא, כנוהג שהתפשט מימי הקיסר אוגוסטוס ואילך – תקופה המקבילה לשלטונו של המלך הורדוס) והיה קשור אמיצות במוסיקה, בדרך שעד אז נחשבה כעבודה זרה

בית המקדש השני התאפיין בליווי מוזיקלי למזמורי ההלל, ובטקסים מוזיקליים שנועדו לעולי הרגל

סדרה זו עוסקת במוזיקה וביסודות ההיסטוריים הארוגים יחדיו במארג המוזיקה הכלית והקולית גם יחד משיבת ציון ועד המאה הרביעית לספירה, כשלצד השאלה: מה שרו, מה ניגנו ובאילו כלים, בולטת ההתיחסות ליסודות הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים ובוודאי שהדתיים והפולחניים פעלו בקדמת הבמה המוזיקלית ובתוכה