סיקור מקיף

השפעת האדם כטורף-על גם בים וגם ביבשה משפיעה על הניצודים

החוקר הראשי: "בהעדיפו את בעלי החיים הבוגרים מחסל המין האנושי את קרן הפנסיה שלו במקום רק לאכול מהריבית"

ציורי קיר פרה הסטורים המתארים מסע צייד, ליד בופל שבהודו. צילום: shutterstock
ציורי קיר פרה הסטורים המתארים מסע צייד, במערה ליד בופאל שבהודו. צילום: shutterstock

״האדם הוא טורף-על (super-predator) יחודי״ כך קובעים חוקרים שמפרסמים את ממצאיהם במאמר בכתב העת סיינס שכותרתו ״פרטי פעילות הצייד חסר המעצורים והשפעתה על הניצודים״.

במאמר מציינים החוקרים את הפעילות האנושית ההרסנית בכל הסביבות האקולוגיות. בים: האדם מוציא מהמערכת דגים במהירות גדולה פי 14 מכל הטורפים הימיים גם יחד. וביבשה אנשים הורגים טורפי-על כמו דובים, זאבים, אריות, נמרים וטיגריסים בקצב גדול פי 9 מהקצב הטבעי.

לדברי החוקרים: ״התצפית המרשימה ביותר״ היא שהאדם מתמקד בעיקר בהרג בוגרים. הרג חיות בוגרות, גדולות ובריאות היא פעילות הפוכה לכל מה שמתקיים בטבע, שכן בטבע מי שניצוד הם צעירים, חולים וחלשים, כך מתקיים בטבע מאזן שבו הטורפים ״שומרים ומתחזקים אוכלוסיית נטרפים בריאה.

מאזן זה מופר בגסות בפעילות ההרג של האדם, המתאפשר בגלל ההתקדמות הטכנולוגית שנתנה בידי האדם כלי הרג שניתן להפעילם בזול, בקלות ובסיכון מזערי, שכן לעומת כל טורף אחר שמסתכן בפגיעות, פציעות ואפילו מוות, ״הטורף האנושי״ שמשתמש בכדורים ברשתות וחכות – בטוח. הטורף האנושי בטוח ואינו מוגבל ע"י ייסורי מצפון שנובעים מעקבות אינסטינקטיביות.

במקום אחר כתבתי כי אחת הבעיות המרכזיות של המין האנושי היא התפתחות טכנולוגית המקדימה את ה״אינסטנקטים התרבותיים״ בעשרות אלפי שנים, מצב שבו האינסטינקטים והתרבות אינם מסוגלים להפעיל עכבות שבעבר היו מונעות פעיליות שליליות – א. ר.

הריגת פרטים בוגרים גורמת להכחדה ובה במידה יוצרת דחף (אבולוציוני) לכוון של פרטים קטנים (כך בדגים), מצב שמשבש את המערכת הסביבתית ופוגע בשרשרת המזון.

כדי להסביר את התוצאות הקשות של פגיעה בפרטים בוגרים משתמש פרופ' טום ריכר (מכותבי המחקר) בהיקש מהעולם הכלכלי. בהגדירו את הבוגרים באוכלוסית חיות בתור ״ההון של מערכת הרביה״ ובהשוותו הון זה לקרן הפנסיה של האדם, אומר החוקר כי: ״אנחנו אוכלים את הקרן במקום לאכול רק מהריבית״.

הנטיה להרוג חיות בוגרות נוגדת את בסיס הקיום הביולוגי שכן כאשר טורף פוגע בחיות פוריות נפגעים כישורי הרבייה והתרבותה של האוכלוסייה כולה.

ד׳׳ר כריס קרבון Dr Chris Carbone מהחברה הזואולוגית בלונדון ( Zoological Society of London,) שחקר את יחסי טורף נטרף מסביר כי יש בעיה יסודית והיא ״צפיפות אוכלוסית הטורף האנושי לעומת הנטרף ״,
לדבריו: ״אנחנו מתקיימים בצפיפות גבוהה בהרבה מזו של טורף טבעי״, שכן אם, לדוגמה, 100 זברות ״תומכות״ באריה אחד, הרי במקרה האנושי אנחנו רבים מאות מונים מטרפנו מה שמשבש את ״השיטה״, וכך גם אם לא היינו צייד יעיל (טכנולוגית) עדיין היינו גורמים לנזק גדול למערכת האקולוגית בגלל התפוצצות האוכלוסייה האנושית.
ואני הרי טוען כבר זמן רב כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסייה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסייה האנושית למען הסביבה.

לעומת רוב המינים שקיימים מיליוני שנים ושהאנושיות משמידה, המין האנושי צעיר מאוד. מין שקיים (רק) כ-200,000 שנים ושבעשרות אלפי השנים האחרונות עסוק בהשמדה עצמית תוך כדי השמדת הסביבה אינו מין מוצלח. זאת למרות תכונות מיוחדות ויחודיות, האם ייתכן כי אחת מאתן תכונות ייחודיות, תכונה שקבורה אי-שם במעמקי הגנטיקה האנושית היא הנטייה להתאבדות?
אם באמת חבויה תכונה כזאת אולי ניתן להטותה ולכוונה כך שהסביבה הטבעית לא תפגע?

למאמר המדעי

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן