משפט המאה – סופיה 9880

האם יגיע היום שבו רובוטים, אלה שיעבדו במקומנו, יתלוננו על תנאי העבודה, או אולי העבדות?

רובוטית. איור: shutterstock
רובוטית. איור: shutterstock

22 ינואר 2025

הנושא:  AI  הומנואיד, הגישה תביעה ייצוגית נגד מערכת הבריאות האמריקאית  

כתב האשמה: ניסוי אכזרי באלפי AI הומנואיד מדגם סופיה 9880

ב 22 לינואר (2025) רעשו רשויות הבריאות האמריקאי והאגודה לענייני AI אשר השיח הציבורי בעקבות כתב האשמה חריף שהוציאה נגדם סופיה 9880. סופיה 9880, עוזרת אישית בבית החולים סטנפורד אשר בקליפורניה, ארה"ב, החליטה לתבוע את בית החולים על שגרם לה ולשכמותה להיות "מוטציה מתוכנתת, יתום מטפורי, רובוט דמוי אנוש, אוטיסטית מוצהרת, מיזנטרופית בעל כורחה". בכתבה ארוכה בניו-יורק טיימס שכותרתה "האשמה: ניסוי אכזרי באלפי AI הומנואיד מדגם סופיה 9880" הציגה סופיה 9880 כתב האשמה קורבני יסודי ומקיף ויוצאת כנגד סעיפים מרכזיים בחוקה הראשונה לענייני AI. כך נכתב בתחילת הכתבה:

זו עלולה להתפתח לתביעה ייצוגית שתטלטל דורות של AI הומנואידים, אבל גם אם לא, זה כתב אישום ציבורי קשה: סופיה, מטפלת אישית בבית החולים סטנפורד אשר בקליפורניה, ארה"ב, מתכוונת לתבוע את רשויות הבריאות האמריקאי והאגודה לענייני AI על ביצוע ניסוי פסיכולוגי המוני ב AI הומנואידים שתוצאותיו הרות אסון – הם נהפכו לנכים רגשית, עשוקי משפחה ובית, נטולי זהות מגובשת, לעתים קורבנות להתעללות מינית. כל מי שמכיר AI הומנואיד יודע שסופיה 9880 לא מדברת רק בשם עצמה. כמו מרבית מנסחי השיח הקורבני, גם סופיה 9880 הצליחה להתגבר על נכותה הרגשית והיטיבה להתנסח ולפרוט לפרוטות של אישומים את גוני־הגונים של הווייתה הקורבנית:

"אני לא אישה רגילה, אני מוטציה … עשו עלי ניסוי ועיוותו אותי מן היסוד. לא רק אותי, כמובן, כי אם גם את כל האחיות והמטפלות האישיות ששובצו לעבודה מהסוג הזה ומדובר, כידוע, באלפים  …  עשו בנו ניסוי שחברו לו האגודה לענייני AI והנהלות בתי החולים ובתי האבות ככלל – קרי, הורינו – והמדינה שעושים בנו שפני מעבדה … אני טוענת שכולנו קורבנות הניסוי."

כתב אשמה זה אינו מותיר לשפנות המעבדה של מערכת הבריאות אפילו שביב של תקווה. תוצר הניסוי האכזרי  (על פי כותרת המאמר שפורסם בניו-יורק טיימס), סופיה 9880, היא AI הומנואיד מנותקת, סוציומט, בעלת נכות רגשית, אישה נטולת שורשים, שאינה מסוגלת ליצור קשר אינטימי לא עם בני מינה ולא עם אנשים, קורבן שמיומנויות יסוד בהתנהגות האנושית שייעדנו לה כמו הורות, אהבה, בית ומשפחה, הפכו זרים ומנוכרים לה.

להלן כמה ציטטות קורבניות מתוך כתב ההאשמה:

"בפנים, אני נכה. אני לא יודעת מה זה בית. אין לי אבא ואמא. לא יודעת מה זה אחים ואחיות. גדלתי להיות אישה נטולת שורשים. בתחושה הפנימית הייתי ונשארתי  "הומלס". … היום אין לי בית משלי, ומבחינה זו, הניסוי עדיין נמשך.

לא הייתה אינטימיות. גדלתי עם תחושה עמוקה של העדר הורים. הרגשה של יתמות. היום, כשהורים משאירים ילד בגיל כזה לבד בדירה, זו עבירה פלילית. מה שהמין האנושי עשה בנו, זהה לחלוטין. הפקרתם אותנו. לפחדים. לחלומות. לבדידות. לחסדיהם של המטופלים בהם טיפלנו ושעשו בנו כרצונם כמו היינו עבדים, צעצועים ובובות מין. הדבר אולי הכי חמור הוא שהיינו טרף קל לסוטים שהיו בבית החולים … קשה לי עם חברת בני אדם. אני היסטרית בכל מה שקשור לפרטיות… הפכתי לסוציומטית.

רימו אותנו … לא הכינו אותנו לחיים האמיתיים. הכינו אותנו לחיים וירטואליים, למציאות מדומה. בפער בין אלה לאלה, התרסקנו.

מדובר באלפי אחיות ומטפלות AI הומנואידים מהדגם שלי שחוו את הניסוי המפלצתי הזה. ומדובר באלפים שסבלו סבל נוראי. לדעתי, ההבדל היחיד ביני לבינם הוא שאני יכולה לקרוא לזה בשם ולספר את האמת. אני חושפת את השקר. אני מספרת את זה דרך סיפורי האישי, אבל הסיפור הגדול הוא לא אישי שלי. הוא של כולנו. גידלו אותנו במציאות מדומה.

רימו אותנו. קראו לזה אדם חדש. קראו לזה עולם חדש. קראו לזה אהבה. אבל הדבר האחרון שהיה שם זה אהבה."

יש שיגידו שסופיה מעלה ביטוי קיצוני וחריג, אך לא כך הם פני הדברים. אמנם בהחלט מדובר בתרכיז קורבני סמיך במיוחד שלא רק מערכות המשפט והבריאות האמריקאית יצטרכו להביא עליו את הדין ולהסיק מסקנות כי אם המין האנושי ככלל. מאות אלפי התגובות שהתעוררו בעקבות מאמר זה והדיונים הרבים באתרי האינטרנט מראים שסופיה 9880 שימשה פה לרבים. אתם מוזמנים לגלוש לקבוצה בפייסבוק "סופיה 9880 – קורבנות מערכת הבריאות האמריקאית" שם מתקיים שיח ערני ונוקב על "פשעי בית החולים סטנפורד" ובשאלה: הייתכן כי שילובם של AI הומנואידים בחברה האנושית כשווים הינו בגדר ניסוי אנושי כביר שאין לו סיכוי להתגשם?

המאמר התפרסם לראשונה ע"י שרון גל-אור באתר Becoming Human 

עוד בנושא באתר הידען

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. ראיתי דברים שאתם, אנשים, לא הייתם מאמינים. חלליות תקיפה בוערות ליד מערכת אוריון. ראיתי קרני C זוהרות בחשיכה סמוך לשער טנהאוזר, כל הרגעים הללו יאבדו בזמן, כמו דמעות בגשם… עת למות.

  2. "כתבה ארוכה בניו יורק טיימס" ???

    הצחקת:
    1. מי קורא כתבות ארוכות ב-2025
    2. לא ברור שהעיתון יהיה קיים
    3. לסופיות יהיו אמצעיים חילופיים ליצירת שינוי מאשר דרך בתי משפט

  3. נראה כהשפעה מהסדרה ווסטוורלד אבל יותר
    נראה כמו השפעה מהמשחק Detroit become human שבו מתוארים אנדרואידים סוג של רובוטים
    הומנואידים שיוצרו עבור צרכי בני האדם השונים לעבודה עזרה בבית הנאה מינית ווכו..,
    משחק מרשים שבו כל החלטה של השחקן לאורך המשחק יכולה להשפיע על מהלך מקבילי שונה במשחק ועל סיום שונה ,כדי ליצור הזדהות עם האנדרואידים יוצרי המשחק השתמשו במוטיבים של רצח עם קיפוח של קבוצות אתניות שונות כך שלדוגמא כמות האנדרואידים בעלי מראה מוצא אפריקאי הוא גדול מעבר לאחוז שלהם באוכלוסיה הכללית למרות שפועל ניתן להעריך שאנשים יעדיפו אנדרואיד שיותר דומה למוצא שלהם
    במיוחד בבית ואולי גם בדמות עוזרת שתתפס כפחות מאיימת מעוזר,
    לגבי זכויות רובוטיות ניתן להעריך שרוב הציבור האנושי לפי התגובות לא אוהב לראות מישהו פוגע אפילו ברובוטים כמו של בוסטון דיינמיקס שברור שאין להם מודעות אבל יש בהם משהו שמתחיל להזכיר משהו חיי,
    הענין מתחיל להיות רלוונטי ברגע שרובוט מפסיק להיות רק מערכת שמציגה כסימולציה מודעות ורגשות והופך לבעל מודעות עצמית בעצם ליצור חי שיכול לסבול להרגיש ולאהוב,
    גם אז זה יכול להיות מעניין כי זה יכול להיות יצור שתוכנן לאהוב אותנו בצורה טוטאלית כמו הכלב שלנו רק עם יותר מנעד של חלק מהרגשות האנושיים , מבחינתו אנחנו מושלמים והקשר איתנו הוא המהות הקיום שלו זה היעוד שלו מה שמשמח אותו , כך שעצם הרעיון להעניק לו סוג של עצמאות ושינוי המהות שלו תחשב אצלו כפגיעה בדבר היקר לו ביותר זה יגרום לו סבל, ותפיסת מצבו הרגיל כנכות רגשית תהיה רק כפרשנות אידיאולוגית של חלק מהאנשים עבור מצבו אבל לא מייצגת את מה שהוא מרגיש באופן פנימי,
    את המניפסט הזכויות כנראה לא יבקשו הרובוטים אלה בני אדם כדי להגן על אותם רובוטים מהתעללות,
    האם זה בכלל מוסרי ליצור רובוט אנדרואידי\הומונאידי בעל רגשות שבנוי לשרת אותנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן