הפרכת שישה מיתוסים אודות הדינוזאורים

פרופ’ ניק לונגריץ’, מומחה לדינוזאורים מנפץ את המיתוסים ובהם למשל – כי הם היו גדולים, שכולם היו מכוסים קשקשים ושהם היו הורים רעים

מאת: ניק לונגריץ’ מרצה בכיר לפלאונטולוגיה, מאוניברסיטת באת’

כאשר התגלתה עצם הדינוזאור הראשונה בשנת 1676, חשבו שמדובר בעצם של פיל או אולי של נפילים. למעלה ממאה שנים מאוחר יותר, מדענים הבינו כי מאובנים אלה באו מיצור שהם כינו מגלוזאורוס, שנראה כסוג של לטאה מגודלת ומוצקה. בשנת 1842, האנטומאי המוביל ריצ’רד אוון זיהה את המגלוזאורוס כחלק מקבוצה חדשה לגמרי של בעלי חיים שהוא כינה בשם Dinosauria, או “לטאות איומות”.

מאז תוארו כ-700 מינים שונים של דינוזאורים וכל חודש מתגלה עוד אחד. ההבנות שלנו אודות הדינוזאורים גם הן השתנו באופן קיצוני. הדינוזאורים שאנו מכירים היום שונים מאלה שהופיעו בספרים שאולי קראתם כילדים.

מיתוס 1: דינוזאורים היו גדולים

השם דינוזאור נוטה לעורר דימויים של בעלי חיים ענקים – ובוודאי רבים היו מאוד גדולים. אורכו של טירנוזאורוס רקס היה בסביבות 12 מטר והוא שקל יותר מחמש טונות בערך בגודל של פיל, והוא כנראה לא היה אפילו הטורף הגדול ביותר. עם זאת, הזארופודים, דינוזאורים אוכלי עשב, גדלו לממדים אימתניים ארגנטינוזאורוס העצום מוכר רק בזכות כמה עצמות, אבל אורכו נאמד ב-30 מטר ומשקלו 80 טון. הוא היה גדול יותר מכל היונקים היבשתיים החיים כיום, וגם אלו הימיים, מלבד כמה סוגי לווייתנים. הדינוזאורים היו ייחודיים בהקשר זה. שום קבוצה אחרת של חיות יבשות לפני עידן הדינוזאורים או לאחריו לא הצליחו להגיע לממדים כאלה.

אבל לא כל הדינוזאורים היו ענקים. פרוטוצרטופס, הדינוזאור הקרני היה בגודל של כבשה. Velociraptor היה בגודל של גולדן רטריבר והיה צורך להגדילם בסרטי פארק היורה כדי להפוך אותם למפחידים יותר. בשנים האחרונות אנו עדים להתפוצצות בגילוי מינים קטנים כגון Raptor Hesperonychus שגודלו כגודל של חתול, Tianyulong-אוכל צמחים בגודל ארנב, ואת Parvicursor זולל החרקים בגודל שליו. המינים הקטנים היו כנראה נפוצים יותר מאשר בני הדודים הענקים שלהם. פשוט העצמות המסיביות של רקס נוטות יותר לשתמר והן הרבה יותר קלות לזיהוי.

מיתוס 2: עורם של כל הדינוזאורים היה מכוסה בקשקשים

כאשר התגלו דינוזאורים לראשונה, היה ברור כי הם היו קשורים לתנינים וללטאות, ולכן הם מכוסים קשקשים כמותם. דינוזאורים רבים – כולל duckbills, דינוזאורים קרניים, זארופודים, ודינוזאורים משוריינים שימרו הופעה כזו. אולם בשנות השבעים של המאה ה-20 החלו פליאונטולוגים לתהות האם חלק מדינוזאורים עטו נוצות, כמו העופות – קרובי משפחתן.
בזמנו זו נחשבה השערה פרועה, אך בשנת 1997 התגלה דינוזאור טורף קטן בשם סינוזאורופטריקס שלא היה מכוסה קשקשים, אלא במעטה רך, מטושטש. מאז, התגלו נוצות על אורניתופודים אוכלי עשב, heterodontosaurs בעל הניבים, ומשפחות רבות של דינוזאורים טורפים כולל Tyrannosauridae- כלומר רקס כנראה היה מכוסה בנוצות ולא קשקשים.

מיתוס 3: צבעם של הדינוזאורים היה ירקרק וחום

ציירים מוקדמים שציירו דינוזאורים העדיפו צבעים אפרוריים, עם בעלי חיים מונוטוניים העוטים גוונים של אפור, ירוק וחום. אם עידן המזוזואיקון באמת היה קודר, לא פלא שהם נכחדו. אבל במציאות הצבעים היו הרבה יותר תוססים, אפילו צעקניים. מחקרים של קשקשי ונוצות דינוזאורים חשפו עקבות של מלנין, אותו פיגמנט המקנה צבע לקשקשי הלטאה, נוצות הציפור והשיער של היונקים. ניתוח מראה כי הדינוזאורים באו במגוון רחב של צבעים כולל שחור, לבן, וכתום. לכמה מהגנדרנים היה אפילו ברק ססגוני לנוצות שלהם.
כמו כן, היו גם דינוזאורים רבים שהיו להם חברבורות ופסים, בטן לבנה וגב כהה ועוד. חלק מהדפוסים האלה כנראה התפתחו לצרכי הסוואה, כדי לעזור לדינוזאורים להסתתר מפני טורפים ונטרפים. אבל צבעים בהירים ודפוסים בולטים שירתו גם למשיכת בני זוג פוטנציאליים, כזנב טווס.

מיתוס 4: הדינוזאורים היו הורים רעים

רוב נקבות הזוחלים פשוט קוברות את ביציהן וממשיכות לדרכן, כשהן משאירות את צאצאיהן לדאוג לעצמם כמיטב יכולתם. הורות ללא קשר מסוג זה מסוכנת. צבת ים חייבת להטיל אלף ביצים במהלך חייה כדי שכמה מהצאצאים ישרדו ויגדלו. פעם חשבו שגם הדינוזאורים השתמשו באותה אסטרטגיה. כעת אנו יודעים שזה לא נכון.

רבים מקרובי המשפחה החיים של הדינוזאורים – ציפורים ותנינים – משגיחים על הביצים ועל הגוזלים, ולכן סביר להניח שהדינוזאורים עשו זאת גם הם. לאחרונה נמצאה עדות לכך כאשר התגלה מאובן של דינוזאור יושב על גבי מקבץ ביצים. זה היה שמו Oviraptor, או “גנב ביצים”. אבל ככל שנמצאו יותר שלדים של היצור הזה התגלה כי היו לו ציפורניים, והוא ישב על הביצים כציפור מהורהרת. מתברר ש-Oviraptor לא אכל את הביצים אלא שמר עליהן.

מיתוס 5: הדינוזאורים נידונו לכליה

במשך זמן רב הואשמה הכחדת הדינוזאורים בכשלונות של הדינוזאורים עצמם להסתגל לסביבה המשתנה. במציאות, הדינוזאורים היו מגוונים במשך למעלה מ-100 מיליון שנים ומאובניהם נמצאו בצפון ודרום אמריקה, אסיה, אירופה, אפריקה, ואפילו באנטארקטיקה.

למרות הטענה שחלק מהמגוון הזה היה בירידה, המאובנים מראים כי דינוזאורים נותרו חזון נפרץ, נפוץ ומגוון עד לפני 66 מיליון שנים, כאשר אסטרואיד פגע בכדור הארץ במקום שבו שוכנת היום מקסיקו. רסיסים מן הפגיעה חסמו את קרני השמש וכדור הארץ צלל לתוך החושך. היעלמותם של הדינוזאורים לא היתה נגזרת ממשהו שקשור בהם. זו הייתה תאונה קוסמית. אם האסטרואיד היה סוטה בשבריר של שבריר של מעלה, הדינוזאורים היו עדיין ממלאים את פני כדור הארץ – ואנחנו לא היינו קיימים.

מיתוס 6: כל הדינוזאורים נכחדו

האסטרואיד חיסל כמעט את כל הדינוזאורים, טי-רקס, טריצרטופס ושאר קרוביהם נעלמו, אבל קומץ דינוזאורים מנוצים קטנים, כנראה פחות מעשרה מינים שרדו. אלו הציפורים, בעלי חיים קטנים, דודנים מעופפים של טי-רקס ושל ה- Velociraptor וצאצאים ישירים של הדינוזאורים הטורפים. לא רק שהם שרדו הם אפילו שגשגו והתפתחו לכעשרת אלפים מינים של ציפורים.

לכתבה באתר The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

• מחקר נוסף של ניק לונגרידג’ – היונקים כמעט נכחדו יחד עם הדינוזאורים
• מה הרג את הדינוזאורים?
• דינוזאורים בשלל צבעים