דינוזאורים בשלל צבעים

אולי לא כל הדינוזאורים אבל אלו מהם שעטו נוצות והפכו לאבותיהם של העופות המודרניים התקשטו בצבעים עזים כמו חלק מהעופות של היום

באמצעות פיענוח רמזים מיקרוסקופיים החבויים בתוך המאובנים גילו מדענים כי דינוזאור בעל נוצות שנכחד לפני 150 מיליון שנה עטה מגוון צבעים חזקים מאוד. כך עולה ממחקר של קבוצת חוקרים מאוניברסיטת ייל שהתפרסמה בגליון ה-4 בפברואר של כתב העת סיינס.

שלא כמו מחקרים מסין שפורסמו לאחרונה ואשר מצאו רק שני סוגים של פיגמנטי מלנין במספר מינים של דינוזאורים מנוצים, המחקר החדש מנתח מבנים המקנים לגוף צבעים המכונים מלנוזומים (melanosomes) ממאובן שלם של בעל חיים אחד, דבר שאיפשר לחוקרים לחשוף תבנית צבעים עשירה של בעל חיים שלם.

למעשה ניתוח המלנוזומים שביצע הצוות של ייל היה כה מדוייק עד שהצוות הצליח לשייך צבע לנוצה בודדת של Anchiornis huxleyi – דינוזאור בעל ארבע כנפיים שחי במהלך סוף תקופת היורה בסין. הדינוזאור הציג גוף אפור למדי, ציצת כרבולת בצבע אדום-חום, וכתמים בצבע זה על הפנים, וכן נוצות לבנות על הכנפיים והרגליים, שהכילו גם כתמים שחורים בולטים. לא היה זה תרנגול או דרור, אך היצור היה מכוסה בפלומה, אומר ריצ’ארד פרום, פרופסור לאורניתולוגיה, אקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית בייל ומחבר שותף של המחקר. “הוא היה יצור מרשים ביותר אם היה חי היום”.

“תבנית הצבעים של הגפיים, המזכירים את אלו של תרנגול המבורג המטלא צבעים, תפקדו במיוחד כאמצעי תקשורת ויתכן שהם היו עשויים לסייע להם למשוך בנות זוג” הציע פרום.

אפשר לזקוף את התגלית של השימוש במלנזומים במאובנים שהפכה את כל מה שאנו יודעים על דינוזאורים לג’ייקוב וינטר מהמחלקה לגיאולוגיה וגיאופיסיקה בייל שגילה את המלזונומים הללו במאובנים של דיונון עתיק. המלזונומים הם אברונים בתא המכילים מלנין – פיגמנט הסופג את האור בבעלי חיים, לרבות עופות. עד כה סברו המדענים כי הנקודות הללו הן שאריות של חיידק עתיק. פרום ועמיתיו החליטו לבחון את התיאוריה של וינטר על יצור מנוצה בן 112 מיליון שנה מברזיל ועוף שנכחד לפני 47 מיליון שנה.

וכאמור במחקר האחרון הוחלט גם לבחון את מאובן ה- Anchiornis huxleyi שנחשף לא מכבר בפרובינצית ליאונינג בסין. איזור זה היה מכרה זהב לפלאונתולוגים, ובין היתר סיפק אישושים נרחבים לתיאוריה שפעם היתה שנויה במחלוקת לפיהם העופות של היום הם צאצאים של דינוזאורים תרפודים. לצוות הצטרפו גם חוקרים מאוניברסיטת בייג’ין ומהמוזיאון להסטוריה של הטבע בביג’ינג שבדקו את היצור החשוב בפני עצמו כדינוזאור מנוצה. בין היתר הם זכו למימון של אגודת הנשיונל ג’יאוגרפיק והקרן הלאומית האמריקנית למדע.

הצוות בחן 29 דגימות מהדינוזאור וביצע מדידות מדויקות של מיקום המלנוזומים בתוך הנוצות. חברי הצוות גם ביצעו ניתוחים סטטיסטיים של כמות המלנוזום בהשוואה לכמות האחראית לצבעים בעופות החיים היום, והצליחו להצביע על צבעה של נוצה בודדת בדיוק של 90% וכך יכלו ליצור את כל תבנית הצבעים של היצור הנכחד. החוקרים גם חיזקו את הרעיון לפיו הדינוזאורים פיתחו תחילה נוצות לא לצרכי תעופה אלא למטרות אחרות. בין היתר כדי להציג תבנית צבעים לצורך הסוואה או להפך –”התגנדרות, תכונה לא פחות חשובה מפיתוח יכולת תעופה ושיפור היכולת האווירודינמית,” הוסיפה ג’וליה קלארק, חברה באחת מקבוצות החוקרים.

התגלית החדשה גם מוסיפה תובנה להסטוריה המלאה של האבולוציה של אבולוציית התפתחות” הנוצות בדינוזאורים לפני מקור העופות המודרניים. המחקר מגלה כי תבניות צבעים בנוצות בין היצורים בעלי הנוצות התפתח מוקדם ממה שחשבו עד כה. יתכן גם שהנוצות נוצרו תחילה לצורכי תקשורת.