יצירות אמנות של המאיה שהתגלו לאחרונה מספרות על עימות קדום
המלך ישב בחשֵכה במשך יותר מ-1,400 שנה. כשהארכאולוגים גילו אותו, חצי מפניו החרותים ביד אמן היו חסרים, אך הכתר עתיר הפרטים וסִמלי השררה עדיין היו שלמים. הוא צפה בעינו האחת אל המנהרה החשוכה שכרו המבקרים החדשים בתוך אחד המבנים הגדולים ביותר בעיר המאיה העתיקה הוֹלמוּל שבצפון מזרח גואטמלה של היום. הירוגליפים שנחקקו לצד הדמות גילו את שמה: אוֹץ’ צַ’אן יוֹפַּאַאט, או “אל הסערה נכנס לרקיע”.
לוח מרהיב, שהתגלה בעיר המאיה העתיקה הוֹלמוּל שבגואטמלה, מסייע לארכאולוגים להבין איך תפקדו מדינות המאיה במהלך המלחמה הארוכה, שהגדירה את ההיסטוריה של תרבות זו במשך יותר מאלף שנים.
המלך הוא הדמות המרכזית בלוח מפוסל שהתגלה לאחרונה ומשלהב את הארכאולוגים החוקרים את תרבות המאיה. פרנסיסקו אֶסְטְרַדָה-בֶּלי מאוניברסיטת בוסטון חפר באנדרטה פירמידה מלבנית שעל המשטח העליון שלה נערכו טקסים, כדי ללמוד על המהלכים הפוליטיים בתקופה סוערת ביותר בהיסטוריה של המאיה. בתוך הפירמידה מצויים שרידי כל הבניינים שעמדו באותו מקום מאות שנים לפני שנבנו עליהם מקדשים גדולים יותר. כשאסטרדה וצוותו חפרו מנהרות דרך המבנים כדי לחקור את שרידי האתרים הקדומים האלה, הם נתקלו בבסיס של גרם מדרגות. בקיץ 2013 הם עלו במעלה המדרגות אל חזיתו של מקדש שגובהו תשעה מטרים, ובדרך פלא לא נהרס. הלוח המרהיב, שרוחבו שמונה מטרים וגובהו שני מטרים, עשוי מטיח מגולף בקפידה, והוא שימש אפריז (frieze), שעיטר את משקוף הכניסה של המקדש.
אבל האפריז הוא יותר מסתם קישוט. זהו מסמך היסטורי, שמסייע לארכאולוגים להבין כיצד מדינות המאיה תפקדו בימי הפיכה. בתקופה שבה נוצר הלוח, בסביבות 590 לספירה, ניצבה הוֹלמוּל במרכזו של עימות, שלדעת חוקרים רבים אפיין את ההיסטוריה של המאיה במשך יותר מאלף שנים: המלחמה בין ממלכות טיקַאל וקַאַאנוּל. המומחים סבורים שהמלך שנראֶה במרכז הלוח הוא מייסד השושלת ששלטה בהוֹלמוּל באותה תקופה מכרעת. אם ההשערה נכונה, תסייע התגלית לענות על כמה שאלות על אודות ממשל המאיה, שלא קיבלו עד כה מענה.
כתוב בטיח
הסיבה למלחמה הממושכת אבדה בנבכי הזמן, אך חוקרים רבים סבורים שהיא קשורה למשאבי עושר. שליטי טיקאל וקאאנול נלחמו ככל הנראה על השליטה בנתיבי סחר למוצרים כגון זכוכית געשית לבניית כלים וכלי נשק, אבני ירקן ליצירת חפצים מקודשים ופולי קקאו ששימשו הן כמטבע והן כמרכיב המרכזי במשקה שוקולד שנשתה במהלך טקסים דתיים. הוֹלמוּל הייתה רק עיר אחת מתוך עשרות או מאות ערים שיצרו רשת מסחר ותיעלו את השגשוג הכלכלי של האזור אל עיר הבירה של הממלכה שאליה השתייכו באותו זמן. עם זאת, בייחוד חשובה הוֹלמוּל לארכאולוגים בזכות עושר המידע שנשמר בחורבותיה – הן לגבי האתר עצמו והן לגבי הפוליטיקה של התקופה.
הניתוח של המקדש ושל האפריז המפואר שלו טרם הסתיים, אך אֶסטרדה-בֶּלי ועמיתיו כבר החלו לחשוף את העלילה שהוא חושף על אודות העיר הוֹלמוּל בתקופה מכרעת בתולדותיה. אחד השימושים של שליטי המאיה לעושר העצום שצברו היה הקמה של מבנים גדולים, שנועדו לרצות את האלים ואת הרוחות של אבות קדמונים חשובים שאפשרו את השפע הזה, ולהבטיח את המשך תמיכתם. המקדש בהוֹלמוּל שירת ככל הנראה מטרה זו בדיוק: עיטורים בצִדי המבנה מזהים אותו כ”בית השושלת המלכותית” – מקום סגידה לאבות המשפחה השלטת.
כדי לסייע בפענוח עושר הסמלים שעל הלוח עצמו, גייס אסטרדה-בלי לעזרתו את קארל טַאוּבֶּה, מומחה לאיקונוגרפיה של המאיה מאוניברסיטת קליפורניה בריוורסייד. טַאוּבֶּה הבחין שהמלך שבמרכז הלוח יושב על פסגתו של אֵל-הר מיתולוגי ששמו וויץ. מערות המצויות על מורדות ההר הזה משמשות מעברים לעולם המתים, וכן מקור לגשם ולרוח. המלך יושב מעל בקע בפסגה, ושני נחשים מנוצים, המייצגים את הרוח מגיחים מזוויות פיו של וויץ. “אני חושב שהם מסמנים כאן את המלך ומשייכים אותו למקום קדוש, אולי למקום מוצא,” אומר טַאוּבֶּה, ומציין ש”הבקע הוא המקום שממנו יוצאים האבות הקדמונים” מעולם המתים. אנשי המאיה האמינו שמתחת לאדמה ומתחת למים מצוי ביתם של המתים, וגם משכנן של ישויות על-טבעיות רעות רבות. מערות שימשו אפוא מעבר בין עולם המתים לעולם החיים.
סביב המלך ניצבות דמויות המייצגות את המוות ואת הלילה. לדברי טַאוּבֶּה, מדובר באלי היגואר של עולם המתים: מכיוון שהיגואר הוא טורף לילי, קבוצות שונות של בני המאיה ייחסו לו מגוון משמעויות. היגואר ייצג את השמש בלילה, בעודה עוברת, כך האמינו, בארצם של המתים. מעניין לציין שבדרך כלל, מלכים ביצירות האמנות של המאיה מוצגים כשהם מקריבים קורבנות לאלים, ואילו בלוח הזה אלי היגואר הם המביאים קורבן למלך. לא ברור מדוע התהפכו כאן התפקידים, אך הדבר גורם למלך אוֹץ’ צַ’אן יוֹפַּאַאט (ומכאן גם למשפחה השלטת) להיראות חשוב.
עם זאת, קבוצה של הירוגליפים בתחתית הלוח מוסיפה תפנית מעניינת לסיפור ההאדרה-העצמית הזה. לדברי אלכסנדר טוֹקוֹבִינין, מומחה לתחריטים מאוניברסיטת הרווארד שתרגם את הכתב העתיק, נכתב שם שהמקדש נבנה לפי הזמנתו של מלך מעיר שכנה גדולה וחזקה יותר, שנקראה בשם נַראנְחוֹ. הכתב מזהה את מלך נַראנְחוֹ בתור מי ששיקם את שושלת המלכות של הוֹלמוּל, אך גם כצמית או שליט הכפוף לשליט העליון של קאאנוּל. לכן, גם אם הציורים מהללים את מקומו של מלך הוֹלמוּל ביקום, הכיתוב מגלה שלמעשה הוא ניצב בתחתית סולם היררכי בעל שלושה שלבים. מלך הוֹלמוּל היה צמית של שליט נראנחו, שהיה בתורו צמית של השליט העליון של קאאנול. “מה שמראה שממלכות המאיה היו קשורות זו לזו,” אומר אסטרדה-בלי, “לא ידענו היכן הוֹלמוּל ממוקמת במפה הגאו-פוליטית של המאיה, עד שהכיתוב הזה גילה הכול.”
מלחמה לנֶצח
המידע בלוח מתווסף לרשימה הולכת ומתארכת של עדויות, הסותרות את התפיסה המסורתית של המאיה כעם שוחר שלום. בשנים 1995 -2000, סיימון מרטין מאוניברסיטת פנסילבניה וניקולאי גְרוֹבֶּה מאוניברסיטת בון שבגרמניה פענחו ומיפו את יחסי הכוחות בממלכת המאיה, כפי שתועדו על גבי מבנים ברחבי הממלכה, מדרום מקסיקו עד לצפון הונדורס. המחקר הראה שמלחמה הייתה עניין שכיח, ושלכל עיר היה מקום בהיררכיה נוקשה. המלכים השונים היו לכאורה עצמאיים, אך למעשה כולם היו כפופים לשושלות טיקאל או קאאנול. “אלה היו ככל הנראה מעצמות-העל של המאיה, ששלטו בהגמוניה על כל ממלכות המאיה האחרות,” מסביר אֶסטרדה-בֶּלי.
“השאלה [בתקופה זו] הייתה מי מבין שתי הממלכות תעמוד במרכז,” אומר מרטין. עד אמצע המאה השישית, נראה שידה של טיקאל הייתה על העליונה. הקשר החזק עם עיר-המדינה טֶאוֹטיהוּאָקָן במרכז מקסיקו עזר לטיקאל להרחיב את טווח השפעתה מזרחה, אל חצי האי יוּקַטַן ואל אזור פֶּטֶן שבצפון גואטמלה. העיר טֶאוֹטיהוּאָקָן קרסה בערך בשנת 550, וב-562 נחלה טיקאל תבוסה מוחצת בקרב וכתוצאה מכך לא נבנו בעיר מבנים גדולים במשך יותר מ-130 שנה. במהלך תקופה זו, החלו שליטי קאאנוּל להרחיב את טווח שלטונם באזור. אחת מן הערים שעליהן השתלטה אז שושלת קאאנוּל הייתה הוֹלמוּל.
לדברי אֶסטרדה-בֶּלי, העובדה ששושלת הוֹלמוּל “הוחזרה לשלטון,” כפי שמרמז הכיתוב על הלוח, מלמדת שהעיר נכבשה קודם לכן על ידי טיקאל, כנראה בסביבות המאה החמישית לספירה, והמשפחה השלטת הורדה מכס המלכות. כשממלכת קאאנוּל כבשה את העיר מחדש, היא החזירה את הסדר הישן על כנו. טוקובינין מפרש את הדברים בדרך אחרת: הוא סבור ששליטי נראנחו העבירו את הנאמנות שלהם מטיקאל לקאאנוּל, והביאו אִתם את הוֹלמוּל. כך או אחרת, המיקום האסטרטגי של הוֹלמוּל, בין בירת קאאנוּל בצפון ובין העיר טיקאל במערב, עשה אותה לנכס חשוב.
מלך הוֹלמוּל אמנם היה כפוף לאדון קאאנול, אבל במובנים מסוימים הוא היה חופשי לעשות כרצונו. שלא כמו האימפריות של רומא או של מצרים, ששלטו באופן ישיר בארצות שכבשו, העדיפו מעצמות המאיה לתת לרשויות המקומיות להמשיך ולשלוט, כל עוד העלו להן מס. לדברי מרטין, “הן רצו ליצור קשרי כפיפות. אין ספק שרווחים כלכליים עניינו אותן, אך הן לא התעניינו במיוחד בהקמת חילות מצב ובהרחבת הטריטוריה שלהן-עצמן. במובן זה, מדובר בתמונה מבוזרת מאוד.”
מעצמת-על או אימפריה?
האופי המבוזר של ממשל המאיה עומד בלב ויכוח בשאלה, אם מדינות טיקאל וקאאנול היו מעצמות-על או אימפריות. על פי מרטין, השטחים הגאוגרפיים בשליטתן היו קטנים מדי, תחום המאיה כולו היה כגודלה של ניו מקסיקו, והשליטה שלהן בממלכות הכפופות לא הייתה יציבה דיה כדי להשוותן לאימפריות של אירופה, של אפריקה ושל אסיה. מרטין מעדיף את המונח “מעצמת-על” בשביל המדינות הקטנות וחסרות היציבות האלה. אֶסטרדה-בֶּלי חולק עליו: הוא סבור שאנדרטאות כמו הלוח בהוֹלמוּל מבהירות את יחסי הכוחות בין הערים, וכעת קל יותר לומר שהיו למאיה אימפריות. “הגיע הזמן להחליף את הפרדיגמה,” הוא מתעקש, “המאיה נראית יותר כמו תרבות שבזמן מסוים עמד בראשה מלך אחד, כמו לדוגמה, קאאנול בתקופה המדוברת כאן, כך שהיא דומה מאוד לכמה מן הציביליזציות הגדולות של העולם הישן.”
לקביעה אם קאאנוּל וטיקאל היו מעצמות-על או אימפריות יש חשיבות להבנה כיצד הן תפקדו ביום-יום, ומדוע יצאו למלחמה לעתים קרובות כל כך. בשני המקרים, סביר להניח שהוֹלמוּל שילמה מס כלשהו לנראנחו, וזו העלתה בתורה מס לשליט קאאנול. מה שלא ברור מן העדויות הארכאולוגיות הוא מה הוֹלמוּל קיבלה בתמורה.
“היה כאן משהו שהמתיק את הגלולה,” סבור מרטין. לדעתו, ייתכן שהאליטות של הוֹלמוּל קיבלו מתנות אקזוטיות והוזמנו להשתתף במשתים ולנהל טקסים בבירת קאאנוּל, כאמצעי לעודד אותם לשתף פעולה עם השאיפות של קאאנול.
לדייוויד פרידל מאוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס יש השקפה אחרת על מערכת היחסים הזאת. הוא סבור שהמסים ששליטי קאאנול דרשו מן הממלכות הנתינות שלהם יצרו קשר כלכלי חד-צדדי רובו. “המשאבים, ובכללם סחורות ולוחמים בעבור הקרבות הבלתי-פוסקים, זרמו כולם לכיוון ערי הבירה של שתי מעצמות-העל,” הוא אומר. “אין ספק שזה היה ניצול.”
פרידל, שהשתתף בניהול חפירות בעיר אחת שהייתה כפופה לקאאנול, סבור שמדינות המאיה היו דומות, במובנים רבים, למדינות אחרות ברחבי העולם שהקימו אנדרטאות לתפארת מנהיגיהן, הפירמידות במצרים, למשל, או שערי הניצחון ברומא. “הם אהבו את האסתטיקה של הכוח,” הוא אומר. “זה מצוי בכל התרבויות. הלוח הזה משמש דוגמה מצוינת, והם קברו אותו כי הוא היה יפה והם רצו לשמר אותו ואת זכרו.” ייתכן שהלוח מהוֹלמוּל נקבר כדי לא להרגיז את האלים ואת האבות הקדמונים שהופיעו בו כשנבנתה מעליו אנדרטה גדולה עוד יותר. בדרך זו יכלו שליטי הוֹלמוּל להמשיך לבנות מבנים רבי מידות חדשים ועדיין לשמר, במובן מסוים, את המבנים הישנים.
לדברי פרידל, הוא מקבל את רוב הפרשנויות של מרטין ושל גְרוּבֶּה ללוח החדש, אך ככל שהארכאולוגים לומדים עוד על ההיסטוריה של מדינות המאיה, הן נראות יותר ויותר כמו אימפריות. ייתכן שהפתרון לחילוקי הדעות יבוא, בין השאר, מהמשך החפירה במקדש הקבור של הוֹלמוּל. אֶסטרדה-בֶּלי מתכנן להמשיך את חפירת המנהרה סביב שאר חלקי הבניין, לחקור שני חדרים שהתגלו לאחרונה בתוך המקדש ולחשוף את קירותיו החיצוניים. הלוח, גדול ככל שיהיה, כיסה רק את החלק העליון של צד אחד של המבנה. ייתכן שיש עוד עיטורים רבים על האנדרטה, שיספקו מידע נוסף על גורלה של הוֹלמוּל במהלך הגאות והשפל של הקרב בן מאות השנים בין המדינות העתיקות האלה.
בקיצור
חפירה ארכאולוגית בעיר המאיה העתיקה הוֹלמוּל, בגואטמלה, גילתה לוח מעוטר ומפורט שמבהיר פרק חשוב בתולדות המאיה. נראה שהלוח מציג את מייסד שושלת השלטון של הוֹלמוּל, עיר שעמדה בלב עימות חריף בין שתי מעצמות-על. העיטור העשיר בסמלים ובכיתובים מכיל רמזים שהחוקרים חיפשו זה זמן רב, על הממשל בארצות המאיה במהלך תקופה חשובה זו.
על המחבר
זק זוריץ’ (Zorich) הוא כתב עצמאי מקולורדו, ועורך בכתב העת Archaeology.
מידע נוסף
Remote Sensing and GIS Analysis of a Maya City and Its Landscape: Holmul, Guatemala. Francisco Estrada-Belli and Magaly Koch in Remote Sensing in Archaeology. Edited by James Wiseman and Farouk El-Baz. Springer, 2007.
המאמר התפרסם באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
זה תמיד כך שבני אדם ממציאים סוגים שונים של מעמדות רק כדי לנצל, לדרוך ולהתקדם על חשבון האחר? הרי ברור שדרך זו מקוממת ותיכחד בטווח הארוך.
מישהו יכול להמציא שיטה אחרת שבה כולם יוצאים מרוויחים מבלי לפגוע בזולת או בסביבה?