אותו הים

ספינת המחקר “מסבר” (Mesbar), ששטה באביב שעבר לרוחבו של ים סוף, נשאה ציוד מחקר אוקינוגרפי ומדענים ממדינות שונות, ובהן ירדן וישראל, המשתפים פעולה בחקר זרמי המים בים האדום

ספינת המחקר “מסבר” (Mesbar), ששטה באביב שעבר לרוחבו של ים סוף, נשאה ציוד מחקר אוקינוגרפי ומדענים ממדינות שונות, ובהן ירדן וישראל, המשתפים פעולה בחקר זרמי המים בים האדום. המחקר הזה – המתבצע במסגרת התוכנית “מדע למען שלום וביטחון” של נאט”ו – נועד להשיג הבנה טובה יותר של תהליכי זרימה וערבול באוקיינוסים.

תיעוד מדויק של תנועת המים במפרץ אילת-עקבה עשוי לסייע למוסדות האחראים על איכות הסביבה בירדן ובישראל לפתח תוכניות חירום למקרים של שפיכת נפט למים והתפשטות זיהומים. בנוסף לכך, הבנה טובה יותר של תהליכים אלה תתרום ליכולת חיזוי טובה יותר של מערכת האקלים. על סיפונה של “מסבר” עבדו יחד ד”ר חזי גילדור מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה במכון ויצמן למדע, ד”ר ריאד מנסרה מהתחנה למדע ימי בעקבה, ד”ר סטיבן מוניסמית מאוניברסיטת סטנפורד, פרופ' אמציה גנין מהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת ומהאוניברסיטה העברית, ומספר תלמידי מחקר.

במחקר חדש נוסף של ד”ר גילדור, בשיתוף עם ד”ר אריק פרדג' מהמכללה הטכנולוגית בירושלים, כבר התברר, להפתעת המדענים, שחומר שצף כמו שמן על פני המים יכול, בתנאים מסוימים, להישאר קרוב לאתר השפיכה למשך מספר ימים, ולא להתפזר באופן אחיד על כל פני גוף המים. ד”ר גילדור מדד את הזרמים במפרץ על-ידי נתונים המתקבלים משני מכשירי מכ”ם בתדרים גבוהים הפועלים בחוף אילת – אותם הציב והתאים במיוחד למשימה זו. בעזרת הזרמים הנמדדים חושבו המסלולים שלאורכם היו נעים “חלקיקים” לו היו מפוזרים במים.

בחינת המסלולים והמרחקים בין חלקיקים שונים הראתה, שלקבוצות מסוימות של חלקיקים יש נטייה להישאר קרובים זה לזה, וכי מחסומים שנוצרים בזרם מפרידים בין קבוצות שונות, ומונעים התקרבות בין חלקיקים מקבוצות שונות. על-אף העובדה שבדרך כלל קשה מאד לבצע ניסויים מדעיים בגופים גדולים של מים, סדרה של צילומי אוויר שצולמו אחרי אירוע נדיר של גשם חזק אישרה את מהימנות החישובים: בתמונות, כתמים חומים ברורים צובעים את המים
הכחולים – סימן לאדמה שנסחפה מהרי המדבר מסביב למפרץ והתאספה באזורים החזויים במודל. אל שתי תחנות המכ”ם הפועלות בצד הישראלי תצטרף בקרוב תחנה חדשה, המוקמת בצד הירדני של המפרץ. המדענים מקווים שתחנה זו תגדיל במידה רבה את דיוק הנתונים ושטח הכיסוי, ותאפשר בכך הבנה מדויקת וטובה יותר של התהליכים המתחוללים בראש מפרץ אילת.

“מפרץ אילת”, אומר ד”ר גילדור, “מהווה הזדמנות מחקר יוצאת דופן. על-אף שהוא קטן יחסית, הוא עמוק למדי, ובמימיו מתחוללות הרבה תופעות האופייניות לים הגדול. בשל צורתו המוארכת והצרה, כל נקודה בו קרובה יחסית אל החוף, דבר שמאפשר לנו להציב ציוד מדידה ולבצע מדידות ברזולוציה גבוהה יותר בהשוואה לאפשרויות הקיימות למדידה בים הפתוח”.

מחקר שלישי עוסק בתופעה נוספת המתחוללת במפרץ (שבדרך כלל אפשר לצפות בה רק במקומות הרבה פחות נגישים, כמו הים מסביב לאנטארקטיקה), הקרויה זרם צפיפות. היא מתחוללת כאשר אוויר קר זורם מיבשה קרובה ומקרר את השכבה העליונה של מי הים, דבר שעושה אותה צפופה וכבדה יותר משכבת המים שמתחתיה. המים הצפופים והכבדים האלה שוקעים ו”ממלאים” את השכבות העמוקות של הים. זרמי צפיפות מתחוללים ברצועות צרות של ים קרוב ליבשה, אבל הם מניעים זרמי ים חשובים, המשפיעים במידה משמעותית על דפוסי אקלים עולמיים.

מפרץ אילת אמנם קרוב יותר לקו המשווה מאזורים אחרים שבהם מתחוללת התופעה הזאת, אבל קיימים בו כל התנאים ליצירת זרמי צפיפות: מיצר באב אל מנדב, “שומר הסף” בכניסה לים האדום, חוסם את זרימת המים העמוקים והקרים בעומק האוקינוס ההודי אל תוך המפרץ. מצד שני, גוף המים הארוך והצר של ים סוף מוקף במדבר שבו הטמפרטורות בלילות החורף צונחות עד לאפס מעלות צלסיוס, מה שגורם לקירור פני המים. ד”ר גילדור וחברי קבוצת המחקר שהוא עומד בראשה במכון ויצמן למדע מצאו, שפעימות של זרימות צפיפות מתחוללות לעיתים קרובות ליד חוף אילת בחורף, ותורמות לעירבוב האנכי של מפרץ אילת. תצפיות אלה שימשו אותם ליצירת מודלים ממוחשבים של זרמי צפיפות.

“מפרץ אילת-עקבה מהווה מעבדה טבעית, ושיתוף הפעולה בין מדענים משני צדדיו חיוני לביצוע מחקר במימיו”, אומר ד”ר גילדור. “אין קו הפרדה במרכזו, והמים לא מכירים בגבולות מדיניים. כדי להבין אותו באמת, אנחנו חייבים לעבוד יחד ולחקור את המפרץ בשלמותו”.