ספינת החלל ניצבה בעמק, בדיוק כמו שדווח. לון וג’ני יכלו לראותה מהרכס. לון אמר לבסוף: נמשיך ללכת. נעמיק לחדור אל בין הגבעות. ערוץ שארה יש שם נחל. “וכשהם יגיעו לשארה?”
מאת ג’ורג’ הילמן
ספינת החלל ניצבה בעמק, בדיוק כמו שדווח. לון וג’ני יכלו
לראותה מהרכס. לון אמר לבסוף: נמשיך ללכת. נעמיק לחדור אל בין
הגבעות. ערוץ שארה &#;8211 יש שם נחל.
“וכשהם יגיעו לשארה?”
לון הסתובב לאיטו. עיניה היו חומר נפץ רדום, עשנות אך
לאבוערות. הן לא תבערנה. לעולם. זו היתה דרכה, דרכה של האשה
שקטה וסבלנית, ותמיד לצידו, הולכת בעקבותיו.
היא היתה אשתו. היא יצאה עימו מהעיר הזוהרת, כשהפצצות מהחלל
החלו ליפול, וענני העשק השחורים כיסו את פני השמיים, היא פצעה
את ידיה כשעזרה לו לבנות את בקתת העץ, וכיבסה את הבגדים במי
הנחל ; היא הכתימה את ידיה בדם כשטבחה את החיות שניצודו,
הם לא היו לבדם. אחרים נלמטו אף הם להרים הגדולים, עמוד השדרה
של היבשת. אבל הם התפזרו בין המדרונות והערוצים והסתתרו בבקתות
ומערכות”כשהם יגיעו לשארה…” לון משך בכתפיו.
“אני יודעת. אני יודעת. לא הייתי צריכה לומר את זה. אי אפשר
לחשוב על דבר גדול ומפחיד כל כך.
הוא חשב: כשזה גדול ומפחיד כל כך] המוח פשוט לא מסוגל לקלוט.
אתה ממשיך לעשות את מה שעשית קודם.
הוא הבחין בניצוץ של אור במורד ההר. רק כמה מאות מטר מתחתיו
עניו ננעצו באותו כיוון וראו את הדמויות הנעות לעברם. האור
היה השתקפות. השתקפות קרני השמש על אחד מכלי נשכם המוזרים.
בואי ג’ני!!!
“לבקתה ?”
“לא, לא, נצטרך לעזוב את הבקתה -, הם יגלו אותה תוך יום או
יומיים. “ערוץ שארה…”
הם פנו צפונה. הוא הציץ בפעם האחרונה בספינת החלל שבעמק. היא
היתה מאורכת, גלילית ומבריקה כראי. היא תאמה את ציפיותיו :
דיווחי הרדיו של החודש האחרון הירבו לתאר את הספינות האחרות.
בזה אחר זה פסקו שידורי הרדיו עם נפילתן של הערים.
הם פסעו לאורך הרכס, אך נשמרו להישאר בין צללי העצים. בצל
העצים היה קריר יותר. הם לא רצו, אבל התקדמו בצעדים מהירים.
משמאלו הבחין לון בפיסות שמיים, שהתגלו בין צמרות העצים, ובעמק
הגדול שהשתרע במערב. מידי פעם יכול היה עדיין לראות את
הציידים, המטפסים במעלה ההר, כאילו רצו לנחק את דרך מנוסתם.
לפעמים נשאה הרוח באוזניו את קולם הגרוני.בקצה הצפוני של הרכס
השתפל המדרון. לון וג’ני החלו לרדת מההר. ערוץ שארה, בקע
בהרים, השתרע מימין במרחק של כשני קילומטר. הם שמעו קול נפץ,
שהידהד בין הגבעוח. קול הנפץ בקע מהרכס מאחוריהם, והם ידעו
שהציידים נמצאים בעקבוחיהם.
הם הגיעו לאפיק יבש, לרגלי המדרון. לון קפץ לעבר השני והושיט
את ידו לג’ני. היא מעדה ועיקמה את קרסולה.
“הו, לון”!
“את מוכרחה להמשיך ללבת, ג’ני – את מוכרחה להמשיך;’ ללכת !”
“כן אני יודעת”!
הוא כרך את ידו סביב מותניה ועזר לה לקום. הוא ראה כיצד ‘ היא
מסתירה את כאבה. היא נשכה את שפתיה בכל פעם שרגלה ;הפצועה נגעה
בקרקע, ופרט לכך שמרה על הבעת פנים רגועה. הוא הביט בפניה
בפליאה שקטה. תווי פניה היו עדיין נעימים ועדינים. היא לא
השתנתה בעקבות כל מה שקרה. היא נשארה אוחה. אשה אוהבת ומבינה.
הוא זכר מה היא אמרה לפני כשנה, כשהפולשים הופיעו לראשונה
מהחלל. מטוסים המריאו כנגדם יורים אש.. כמה מספינות החלל
הושמדו. , לון וגיני ראו ספינה אחת שהתפוצצה מעל העיר. היא
הפכה ‘ לכדור אש גדול בשמיים, אפופה בלהבות ותמרות עשן. ג’ני
אמרה : “המסכנים האלה, היצורים המסכנים שנלכדו בלהבות:”
ואז הם נמלטו. מזלם שפר עליהם. לון עבד במפעל למטוסים, והיה לו
מטוס פרטי קטההם טסו מערבה, טסים בשעות הלילה כדי שהגלילים
המבריקים ה יבחינו בהם. הם התחננו לדלק, ולפעמים נאלצו לגנוב,
לבסוף התרסקו בנחיתה בהרים, והשתמשו בשברי המטום להקמת הבקתה
נשמעה עוד יריה, והפעם מקרוב, הוא העז לסובב את ראשו, הציידים
החלו לרדת מהרכם, הם נופפו בזרועותיהם וקראו זה לזה, “לכאן!”
לון הוביל -את,ג’ני לחורשת עצים, ג’ני חשקה את שפתותיה, אך
מגרונה בקעה אנחה: הוא אחז בה בחוזקה והרים אותה. ליבו
הל-בפראות. רגליו כאבו.ג’ני – ג’ני העדינה &#;8211 היתה
כבדההוא מעד, והיא נפלה יחד איתו. הם שכבו שם, לרגלי העץ,
חבוקים ושותקים, והם הביטו זה בעיני זו וידעו שאינם יכולים
להמשיך ללכת. הם שמעו את הצעקות.
היא אמרה : “אני לא מרגישה כלום. מוזר. אני לא כועסת או פוחדת
או שום דבר אחר.”
הם נצמדו זה לזו. הוא נשק ללחייה ושיערה ומחה את הדמעות.
מפניה, ומילמל דברים מבלי ל הדמעות.
“אני שמחה שאנחנו יחד,” אמרה ג’ני. הם שמעו,את ניפוץ הזרדים.
הוא קם לפחע, מתייצב כנגד הצעדים המתקרבים וקופץ את אגרופיו.
עיניו יקדו בפראות. “ארורים תהיו ן ארורים תהיו; ארורים תהיו
”, הוא קרא:
“זו דרכם,” אמרה ג’ני. “הם ציידים. זו דרכם.”
לא היה כעס בקולה
יצור אחד הופיע מבין העצים. הוא עמד שם ונעץ את עיניו בלון:
אחר הביט בג’ני המוטלת על הארץ. הוא נראה מפוחד קצת בעצמו, ואז
הרים את נשקו.
לון נעץ בו מבט ארוך, קולט כל פרט ופרט- היתה זו הפעם ראשונה
בה ראה מקרוב אחד מאותם פולשים מהכוכב הנקרא’ארץ’, שהיה הכוכב
השלישי מהשמש ובעל ירח אחד בלבד הוא חיכה לקול הנפץ, תוהה אם
יוכל לשמוע אותו.
(פורסם ב”עולם המחר” גליון מס’ 1(
עוד בנושא באתר הידען:
