המוח החולם: מתי אנחנו חולמים ולמה

נהוג לחשוב שחלומות מתרחשים רק במהלך שלב שינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות (שלב הידוע בשם שנת REM), אך ממצאים חדשים מראים שהמוח לא מפסיק לחשוב גם במהלך שינה עמוקה

מאת אתי בן סימון וד"ר חגי שרון, המרכז לתפקודי המוח ת"א. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת גלילאו

מתוך כתב העת למדע פופולרי "גליליאו", גיליון מספר 185 פברואר2014

נהוג לחשוב שחלומות מתרחשים רק במהלך שלב שינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות (שלב הידוע בשם שנת REM), אך ממצאים חדשים מראים שהמוח לא מפסיק לחשוב גם במהלך שינה עמוקה (שלבי Non – REM), בעיקר בחלקים המאוחרים יותר של השינה. במאמר זה נסקור את מצבי החלימה הללו ואת ההבדלים ביניהם, נתהה מהי החשיבות המשוערת של חלימה בכלל, והאם ייתכן ויש לה קשר לחשיבה המתרחשת בעירות. חלומות נעימים!

"ויתרתי על הניסיון לגלות איך ואיפה חלומות REM מתחילים, מפני שלא הצלחתי למצוא נקודה שבה החלימה נפסקת" חוקר החלימה דייויד פוקס מתוך הספר "הנפש בלילה".

חלומות ריתקו את המין האנושי מאז שחר האנושות. זאת עובדה לא מפתיעה בהתחשב במצב המוזר בו מתרחשת חלימה. אבדן הכרה עד כדי ניתוק חושי כמעט מוחלט מהסביבה החיצונית, תסריט לילי שנגלה רק לנו, אך עם זאת סופו לא ידוע מראש והסצנות בו מתחלפות מהר מכדי שנוכל להבינן. בעוד שבעירות אנחנו רגילים לקבל אינפורמציה מהסביבה ולתכנן את מעשינו, בחלום אנחנו "מוצנחים" לתוך 'מציאות' שברוב המקרים איננה בשליטתנו, מוזרה ,לא מוכרת ולעיתים בעלת חוקים אחרים מהמציאות של עולם העירות . מצב זה כנראה הוביל לתפיסה של החלום כמסר מן האלים, תפיסה שרווחה במשך אלפי שנים עד להצעתם של הסברים מדעיים יותר לתופעת החלום במהלך המאה ה- 19.

הממצא שתרם יותר מכל לבחינה מדעית של תופעת החלום היה ללא ספק גילוי שלב השינה המתאפיין על ידי תנועות עיניים מהירות (REM ,ראו תרשים מס' 1) בשנת 1953.יוג'ין אסרינסקי, בהנחייתו של חוקר השינה נתניאל קלייטמן מאוניברסיטת שיקגו,עקב לראשונה אחרי תנועות עיניים של נבדקים במשך לילה שלם ,כאשר בנו משמש פעמים רבות כשפן ניסויים ולאחר מספר רב של נבדקים גם בתו של קלייטמן צורפה למערך. היום מדהים לחשוב שקיומו של שלב שינה זה לא תואר קודם לכן. הרי כל מי שראה מעודו אדם אחר ישן יכול להבחין בתנועות העיניים המהירות המלוות שלב REM, בעיקר בתינוקות ובילדים. לכן ,באופן עקרוני, הקשר של שלב זה לשנת חלום יכול היה להיות מאופיין על ידי אנשי העת העתיקה באותה מידה שאופיין בשנות החמישים של המאה הקודמת. ייתכן והגישה הרווחת במשך מאות שנים, בתחילה זו הפופולארית שראה בחלום עניין של ה"נפש" ולא של הגוף ובהמשך של המדע שראה בשינה "מנוחה מוחלטת" של המוח שאינה תהליך מורכב אלא מצב סטטי, מנעה מאנשים ומדענים כאחד מלאפיין תופעה שנמצאת ממש מתחת לאפם. בכל אופן, תגליתם של אסרינסקי וקלייטמן כי תנועות עיניים מהירות מייצגות שנת חלום, סיפקה בפעם הראשונה בתולדות חקר השינה, סממן אובייקטיבי ומדיד חיצונית שמאפשר לדעת אם הנבדק/ת חולמ/ת במקום להסתפק רק בעירור הנבדקים ובדיווח סובייקטיבי. אינספור מחקרים מאז הוכיחו שיקיצה של נבדקים בשלב REM תוביל לדיווח על חלום ביותר מ 80% מהמקרים. ממצאים אלו הובילו לתפיסה הנפוצה ששנת REM שקולה לחלימה וכי לא תיתכן חלימה בשלבי שינה אחרים. בהתאם, נבדקים שנשאלו האם חלמו כאשר העירו אותם משלבי שינה שאינם REM (Non-REM, NREM) דיווחו על חלומות רק ב8% מהמקרים.
נקודת מפנה בדוגמה שחלימה מתרחשת רק במהלך שנת REM הגיעה רק בשנות ה- 70, כאשר חוקרים שינו את השאלה שהם מפנים לנבדקים מיד לאחר שהעירו אותם משנתם. במקום לשאול האם חלמת חלום? החוקרים שאלו: האם חלפה במוחך מחשבה לפני שהערתי אותך? באופן מפתיע, שינוי נוסח השאלה הוביל לזינוק בדיווחי חלימה בשלבי NREM ליותר מ 50% מהמקרים. מדוע היה צורך בשינוי השאלה על מנת להגיע לממצאים אלו? כדי לנסות לענות על שאלה זו נפנה להתמקד בתכונות המבדילות בין חלימה בזמן REM ובזמן NREM ואולי נצליח להרחיב את מה שאנו נוטים להגדיר כחלום.

מאפייני חלימת REM ו NREM

ניתן להגדיר חלום באופן כללי כחוויה מודעת בזמן ניתוק מהסביבה החיצונית (בזמן שינה) המלווה בהזיות חושיות בעלות תחושה של התרחשות מציאותית, ובדרך כלל נוטה להתפתח כעלילה. ניסויים טיפוסיים בתחום חקר החלום מלווים את שנת הלילה של הנבדק/ת בשילוב דימות אלקטרופיזיולוגי כלשהוא (למשל EEG ראו תמונה מס' 1) ובהתאם לשאלת המחקר מעירים את הנבדקים בשלבים שונים של השינה ואוספים דיווחים מפורטים על עלילת החלום. כדי לנסות לכמת את חווית החלום באופן שיאפשר השוואה בין נבדקים ישנם שאלונים מוסכמים הבודקים מספר צירים בעלילת החלום. לדוגמא רמת המעורבות של החולמ/ת בעלילה והשליטה שלו/ה באירועים שהתרחשו, סוג הרגשות שנחוו, מספר האנשים בחלום ואפילו קיום פעילות לא אתית בחלום. דיווחים אלו עוברים ניתוח מילולי, מספרי ותוכני ומושווים לרוחב מספר רב של נבדקים או לעיתים לאורך שנים באותם נבדקים.
ממחקרים אלו עולה שעלילת החלום איננה תמיד מוזרה או בלתי צפויה כמו שנוטים לחשוב ובהרבה מהמקרים משקפת קווי אופי או עיסוקים בולטים של האדם החולם. כ- 70% מהחלומות נוטים לכלול דמות מוכרת , להתרחש במקומות יום יומיים (בעיקר בתוך בית או חדר ופחות במקום העבודה) ומרביתם יעסקו בנושאים הקשורים למשפחה, חברים ופעילויות מוכרות. וכמו שניסח את זה חוקר החלומות האמריקאי, קלווין הול , "ילדים חולמים על הוריהם בזמן שהוריהם חולמים עליהם, ובעלים חולמים על נשותיהם בזמן שאלו חולמות עליהם". רק במיעוט המקרים (כ 20%) החלום לא יכלול אנשים מוכרים או יכלול פעילויות יוצאות דופן. דמויות מפורסמות או ציבוריות מופיעות בפחות מ1% מהחלומות, עובדה שמתכתבת עם הממצא העקבי שאירועי אקטואליה כמעט ולא חודרים אל החלום. לעומת זאת ניתן לומר באופן כמעט גורף כי החלום נועד בעיקר עבור מי שחולמ/ת אותו שכן ב 95% מהדיווחים הדמות העיקרית בחלום הינה החולמים בעצמם. עובדה זו מתכתבת עם ספרות מחקרית חדשה על תופעת החלימה בהקיץ (ראו מהפכת המוח הנח) ,בה גם התגלה שבמרבית המקרים הנבדקים נוטים להרהר בעיקר על עצמם ועל מעלליהם. גם ציר הזמן שנראה כי הוא משובש לעיתים בחלום, נותר נאמן למקור וחלומות שנחוו כעלילות ארוכות במיוחד אכן נמצאו במחקרים כמתרחשים בשלבי חלימה ארוכים. אז מה בכל זאת כל כך שונה בחלומות?

כיוון שלאורך השנים נעשו מחקרים רבים יותר על חלימת REM קיים מידע מפורט יותר על מאפייני החלימה הבולטים בשלב זה והפעילות המוחית המלווה אותה ולכן נתחיל איתה.

מאפייני חלימת REM

הזיות חושיות
עלילת החלום מלווה כמעט תמיד במראות, בצלילים ובתנועה. ריח וטעם נמצאים בפחות מ 1% מסך החלומות (עובדה סבירה בהתחשב בכך שדי קשה לדמיין ריח..). מעניין לציין כי אנשים שהתעוורו לפני גיל 5-6 אינם רואים מראות בחלומותיהם ובהתאם מדווחים על יותר תחושות של מגע, ריח וטעם במהלך החלום. עיוורון אחרי גיל 6 מאפשר דמיון תמונות בחלום מה שמרמז על תקופה קריטית לפיתוח המערכת הראייתית במוח ובכללה היכולת הגבוהה להפשטה ודמיון הדרושה בחלום. אגב, כאשר התגלתה לראשונה שנת REM עלתה המחשבה שתנועות העיניים משקפות צפייה ב"סרט" שהוא החלום, סברה שיש להודות שהיא די אינטואיטיבית, אולם מחקרים בעיוורים מלידתם שגם הם מדגימים תנועות עיניים מהירות בשלב REM הפריכו טענה זו.
הדינאמיקה החושית הענפה בזמן חלום נתמכת על ידי מחקרי מוח, המראים פעילות משמעותית באזורי ראייה, שמיעה, ותכנון תנועה בזמן שנת REM (ראו תמונה מס' 2). התחושה המציאותית כל כך של החלום בעצם נובעת מכך שבזמן החלום אנו משתמשים באותם אזורים איתם אנו 'רואים' וחשים את העולם גם בעירות. לדוגמא, לראות בית בחלום יפעיל את מרבית המנגנונים שיופעלו גם כאשר אנו רואים בית בעירות. נוסף על אזורי תפיסה ועיבוד חושי ראשוני, גם אזור של אינטגרציה חושית שנמצא בצומת בין האונה האחורית (אוקסיפיטלית) ,הקודקודית (פריאטלית) והצדעית (טמפורלית) (איזור TPJ) הוכח כחיוני במיוחד לחלימה (מכל סוג) ופגיעות בו מובילות להעדר מוחלט של חלימה למרות שנת REM תקינה (ראו תמונה 3).

הפחתה ביכולת בחירה מודעת או רפלקציה עצמית

עלילת החלום בד"כ נוטה להתפתח מעצמה והיכולת שלנו לנווט אותה היא שולית ביותר (יוצא מן הכלל בנקודה זו הוא המקרה המרתק של חלום צלול בו נבדקים מנוסים מצליחים להיות מודעים לכך שהם חולמים וכך לשלוט במידה מסוימת במהלך החלום , ראו עוד פרטים בנספח א'). דרך טובה לבדוק אם אנחנו בחלום היא לנסות לשאול את עצמנו "איך הגעתי לכאן?" בעוד שבעירות זו שאלה שקל לענות עליה בזמן חלום תופתעו לגלות כמה מעט מידע יש לכם על התפניות בעלילה. גם היכולת להטלת ספק מופחתת מאוד בזמן חלום ותרחישים שהיינו מטילים בהם ספק בזמן ערות (למשל לשוחח עם אנשים שנפטרו) מעוררים מעט תמיהה,אם בכלל, במהלך החלום. מציאות החלום נחווית כמציאות האמיתית והחולמים אינם מטילים ספק בעלילה ,מוזרה ככל שתהיה. מבחינת פעילות המוח אפשר להסביר תופעה זו ע"י ירידה בפעילות של רשתות התכנון והבקרה בזמן REM (ראו תמונה 2) שאחראיות בין היתר לבחינה לוגית של מאורעות ולרפלקציה עצמית.

עלייה בביטוי רגשי
מרבית החלומות בשלב REM מלווים בחוויה רגשית בולטת, לרוב קיצונית יותר מבחינת עוצמות וגילויי הרגש מאשר בזמן ערות, במיוחד בחלומות הארוכים יותר המתרחשים לקראת היקיצה. מחקרים מראים שמעל שני שליש מהרגשות המופיעים בחלום הם בדרך כלל מהספקטרום השלילי (כגון פחד חרדה או כעס) ורק כ 20% מלווים ברגש חיובי. מעניין לציין שפעילות מינית מופיעה רק בכ- 10% מהחלומות ואינה שכיחה כפי שנוטים לחשוב. מבחינת פעילות המוח, מחקרי דימות תפקודי מראים פעילות ענפה באזורים המעורבים בעיבוד רגשי בזמן חלימת REM (ראו תמונה 2) כאשר בחלק מהאזורים הפעילות אף גבוהה יותר מאשר בעירות.
שכחת החלום
מאפיין בולט של רוב חלומות REM הוא שאנחנו שוכחים אותם. למעט מקרים בו התעוררנו במהלך החלום (אם בגלל העלילה או בגלל מדענית סקרנית) רוב הסיכויים שלא נזכור דבר מעלילת החלום. חשוב לציין שכולנו חולמים, בין אם אנחנו זוכרים את החלום ובין אם לא, ועובדה זו הוכחה מאות פעמים במחקרי מעבדה. כמו כן נמצא שאנשים הנוטים לזכור חלומות הם כאלה שנוטים יותר לחלימה בהקיץ במהלך העירות. אפשר לנסות לשפר את שכחת החלום ע"י ניהול יומן חלום. בעת היקיצה, לפני כל פעולה אחרת, ניתן לרשום או להקליט את מה שאנו זוכרים מהחלום. פעולה זו נוטה לעזור לאורך זמן ביכולת לזכור פרטים מעלילת החלום אך עם הפסקת הרישום מהר מאוד שכחת החלום חוזרת.

לאורך השנים כמה תיאוריות ניסו להסביר מדוע המוח טורח לייצר עלילות מורכבות רק כדי לזנוח אותן עם היקיצה. אין לכך תשובה סופית עדיין, אך ניתן לשער שמכיוון שהמערך של הנוירוטרנסמיטרים (השליחים העצביים) במוח שונה מאוד במהלך שנת REM לעומת העירות, איננו מסוגלים לייצר זיכרונות בשלב שינה זה. כמו כן, חוסר היכולת שלנו לקבע את עלילת החלום לסממן חיצוני כלשהו בסביבה גם הוא מקשה על יכולתנו לייצר זיכרון מעלילת החלום. תהיה הסיבה אשר תהיה, מרבית חלומות הלילה שלנו נשארים על הכר, מה שגורם להם להיות אפילו יותר מסתוריים בעינינו.

מאפייני חלימת NREM

מחקרים בנושא חלימת NREM מגלים קווי דמיון לחלימת REM אך בו זמנית גם תכונות ייחודיות לחלימה בשלבים אלו. שנת NREM מכילה מספר שלבים בהם אפשר למצוא מגוון רחב יותר של חלומות. ניתן לחלק שנת NREM באופן גס לשינה קלה (שלבים 1 ו 2) ושינה עמוקה (שלב 3) (ראו תרשים 1). מחשבות או חלומות ניתן למצוא בכל השלבים הללו אם כי הסיכוי גדול יותר ככל שהשינה מתמשכת ומתקרבת לערות.
בתחילת השינה ,בשלב מספר 1, קיימת תופעה הידועה בשם "תמונות היפנגוגיות". תופעה זו מאופיינת בתמונות מנטליות קצרות שבדרך כלל מושפעות מהפעילות של היום שעתה הסתיים, ז"א מושפעת מזיכרונות אפיזודיים (זיכרון אירועי – היכולת לזכור ולקטלג אירועים שקרו לאדם באופן מפורש, כלומר מילולי וגלוי ולא חבוי או תת הכרתי). לדוגמה אם נבדקים שיחקו במשחק וידאו מסוים במשך כמה שעות באותו יום, למשל משחק הטטריס, הם ידווחו על תמונות של אבנים נופלות במהלך הכניסה לשינה. למרות הקשר הברור לפעילות היום מקטעים אלו הם ייצוג ואינם העתק מדויק של המאורעות כפי שאנו זוכרים אותם. למשל במחקר הטטריס הנבדקים מעולם לא דיווחו כי ישבו במעבדה וצפו בעצמם משחקים טטריס או שהאבנים הנופלות הופיעו על צג מחשב. העובדה כי חלימה אינה משקפת את אירועי היום שעברו באופן מדויק (אם בכלל) היא עקבית ומשותפת לכל סוגי החלימה המוכרים לנו.

עם זאת, חלימה בשלב 1 היא הקרובה ביותר לאירועי היום שעבר, מכל שלבי החלימה השונים והינה תופעה יציבה ומדווחת אצל למעלה מ 60% מהנבדקים. חלימה זו נוטה להיות סטטית יותר, קצרה באופן מובהק מחלומות REM ופחות עלילתית. למרות זאת גם בשלב זה ניתן למצוא דיווחים על חלומות בעלי עלילה קצרה הכוללים את החולמ/ת או דמויות מוכרות אחרות. חלומות אלו לא יכללו בדרך כלל חוויות רגשיות, יהיו דומים יותר למציאות הרגילה ויכללו בעיקר מקטעים ויזואליים. מעניין לציין שמחסור סלקטיבי בשנת REM (כלומר מעירים את הנבדקים כל פעם שהם נכנס לשנת REM ללא הפרעה לשלבי השינה האחרים) גורם לתופעת התמונות ההיפנוגוגיות להפוך תדירות יותר וליצור הזיות ויזואליות קצרות אפילו בערות. עובדה זו מרמזת על קשר אפשרי בין תופעה זו לבין חלימת REM . באופן דומה גם שלב זה כולל שינוי בתנועות העיניים, אך בשונה מתנועות העיניים המהירות המלוות שלב REM בשלב מספר 1 תנועות העיניים הן איטיות ומעגליות ובמקרים רבים סימן פיזיולוגי זה מבשר על התחלת השינה.

גם בהמשך השינה, בשלב מספר 2 ,החלומות נוטים להיות פחות מוזרים ויותר מוכרים בהשוואה לחלומות המתרחשים בשלבREM . יש בהם פחות אינטראקציות חברתיות וכמו חלומות מהשלב הקודם הם גם פחות נוטים לערב דמויות שאינן החולמ/ת. בתום שלב 2 השינה מעמיקה ומתחיל שלב 3 ,הידוע כשלב השינה העמוקה. שלב זה משתנה באורכו לאורך הלילה בדומה לשלב REM. אך בעוד ששלבי REM הם קצרים בתחילת הלילה וארוכים יותר לקראת הערות, השינה העמוקה ארוכה יותר בתחילת הלילה ומתקצרת לקראת הבוקר.
בתחילת הלילה, כששלב השינה העמוקה הוא הארוך ביותר, הסיכוי לחלימה הוא נמוך יחסית וככל שהלילה ממשיך הסיכוי לחלומות עולה. חשוב לציין שהתעוררות משינה עמוקה מלווה בדרך כלל בפגיעה זמנית בתפקודים כללים (תפיסה, תנועה וכיו"ב), תופעה הידועה בשם אינרציית שינה (ראו נספח ב'). עובדה זו עלולה להשפיע על היכולת של הנבדקים לזכור או לדווח על החלומות שלהם. למרות זאת, כ60% מהיקיצות בשלב השינה העמוקה מלוות בדיווח על חלומות. דיווחים אלו דומים במאפיינים רבים לחלימת REM (לדוגמא בזירת ההתרחשות או במעורבות העצמי) אך הם בד"כ קצרים יותר ופחות מורכבים מאשר חלומות REM. כמו כן, בדומה לשלב 2 חלומות אלו נוטים לערב פחות רגשות או דמויות שאינן החולמ/ת (למשל קהל או דמויות לא מוכרות הנפוצים יחסית בחלימת REM).
מחקרים על חלימת NREM הוסיפו וגילו כי בתחום הרגשות העולים בחלומות, ישנה נטייה קלה לעבר רגשות חיובים בחלומות NREM ונטייה הפוכה, לעבר רגשות שליליים, בחלומות REM (כפי שהוזכר לעיל). כמו כן, רמת האינטראקציה החברתית גבוהה יותר בחלומות REM (שנוטים להכיל יותר דמויות לא מוכרות) בהשוואה לחלומות NREM. גם בשאלה מהו מקור הזיכרון העיקרי במגוון החלומות השונים חוקרים מצאו כי הוא בעיקר אפיזודי (ז"א נלקח מחוויות היום יום של החולמ/ת) בחלומות NREM בעוד חלומות REM נשענים יותר על זיכרון כללי שאינו קשור באופן ישיר לחוויות היום שעבר.
באופן כללי ניתן לומר שחלימת NREM מזכירה יותר תהליכי חשיבה לעומת חלימת REM. יש בה פחות עיוות של המציאות, פחות הזיות, תפיסה יותר מופשטת של הדברים ולאו דווקא חושית, וציר זמן שהוא יותר מפורק ופחות רציף (הציר העלילתי פחות מורגש). ניתן לשער שחלימה מסוג זה תפעיל מנגנונים דומים לחלימה בהקיץ ,השכיחה בשעות היום, ובעצם תיצור רצף בין סגנונות המחשבה הנפוצים בזמן ערות ובזמן שינה. הבדלים אלו הם בעיקר איכותיים ויכולים להצביע על סוג הפעילות המוחית שמתרחשת בסוגי החלימה השונים. ידוע למשל שבזמן REM יש הפעלה גלובלית רחבה של מרכזים רבים במוח היכולה לתמוך ב'עלילות' מורכבות ומפותחות יותר בעוד שבשלבי שינה אחרים ההפעלה התפקודית היא ממוקדת יותר ואינה 'מגייסת' רשתות נוספות.
עם זאת יש לציין שבכ 30% מהמקרים לא ניתן להבדיל כלל בין חלומות NREM ל REM, באף פרמטר מהרבים שהוזכרו כאן. חלומות אלו יתרחשו בעיקר לקראת העירות, בה החלימה מכל שלב נמצאת בשיאה. במילים אחרות, ככל שהמוח הולך ו"מתעורר" עם קרבתה של שעת היקיצה, הולכת ועולה תדירות החלומות ו"גולשת" יותר ויותר משלב ה-REM לשלבי השינה האחרים. ככל שהשינה מתמשכת החלומות מכל שלב הופכים ארוכים יותר, דירוג החיות שלהם (vividness) או המציאותיות שלהם עולה והם נוטים יותר לערב זיכרונות מזמנים רחוקים (למשל מתקופת הילדות).
בנוגע לתהייה שהעלנו קודם, מדוע דיווח על חלימת NREM עלה בעקבות שינוי השאלה, אפשר כעת לשער את התשובה. לרובנו יש ניסיון די עשיר במה מאפיין חלומות, המבוסס בעיקר על חלומות REM, וייתכן כי אופי החלימה השונה של שלבי NREM אינו מה שאנו רגילים לקרוא לו חלום. לכן כששאלו את הנבדקים האם הם חלמו הם ענו בשלילה למרות שייתכן כי היו עסוקים בפעילות מנטאלית ענפה לפני היקיצה.

אציין בקצרה כי קיים דיון ער בין חוקרי חלימה האם חלימת REM ו NREM פועלים במנגנון מוחי דומה או האם מדובר במנגנוני פעולה שונים. אלו התומכים במנגנון אחד מנסים להראות ששנת REM היא המנגנון המוחי הראשי שמאפשר חלימה וחלימה בשלבים אחרים בעצם מתרחשת סמוך לשלב REM או מפעילה באופן זמני מנגנוני REM. לעומת זאת מחקרים אחרים מראים כי חלימה יכולה להיעלם לגמרי במקרים של פגיעות מוח ספציפיות (ראו תמונה מס' 3) למרות ששנת REM וכל המופעים המוחיים שלה תקינים לחלוטין. דיון זה רחב מכדי לפרט אותו במאמר זה אך אסכם ואומר שבין אם מדובר במנגנון אחד או שניים ישנה תמימות דעים כיום בין חוקרי החלימה כי חלומות יכולים להתרחש בכל שלב משלבי השינה. עובדה זו מרמזת כי החלימה היא חלק חשוב מאוד מפעילות המוח. בהמשך ננסה לתת חלק מהתשובות המנומקות שהמדע מספק לשאלה מדוע אנו חולמים, עד אז- חלומות נעימים!

תודות:
ברצוננו להודות לניר להב מאוניברסיטת בר אילן על הערותיו המועילות, לרותם לוץ על השתתפותה במחקר ולפרופ' תלמה הנדלר ,ראש המרכז לתפקודי המוח, על תמיכתה.
לקריאה נוספת:
• הנפש בלילה – המדע החדש החוקר איך ולמה אנו חולמים/ אנדריאה רוק. הוצאת עם עובד.
• Yuval Nir et al.\ Dreaming and the brain: from phenomenology to neurophysiology, Trends In Cognitive Sciences 2009
• פסיכולוגיה של החלומות / צבי גיורא. הוצאת האוניברסיטה המשודרת.
• Hobson J.Allan et al.\ THE COGNITIVE NEUROSCIENCEOF SLEEP: NEURONAL SYSTEMS, CONSCIOUSNESS AND LEARNING. Nature Reviews 2002

נספח א' : על חלימה צלולה

חלום צלול הוא חלום בו החולמים מודעים לעובדה כי הם בחלום. מרבית האנשים חוו חלום צלול לפחות פעם או פעמיים בחייהם אבל רק מיעוט מדווחים על חלום צלול יותר מפעם בשבוע. בהרבה מהמקרים חלום צלול מאפשר שליטה מסוימת בעלילת החלום. עצם הידיעה ש"זה רק חלום" מאפשרת חופש פעולה ויכולת לנווט את עלילת החלום בניגוד לחלומות רגילים בהם העלילה מתרחשת כמו מעצמה. כיוון שתנועות העיניים פעילות במהלך שנת REM , ניתן להשתמש בתנועות עיניים רצוניות כדרך 'לסמן' לחוקרים את הכניסה לחלום צלול. ואכן, מחקרים רבים הראו שחולמים צלולים יכולים לשלוט בתנועות העיניים שלהם ועל ידי איתות מוסכם מראש (למשל חמש תנועות של העיניים מצד לצד) לסמן לחוקרים על הכניסה לחלום צלול. הקלטה בו זמנית של אותות אלקטרופיזיולוגים (בעזרת EEG ראו תרשים מס' 1) אכן העידה על פעילות חשמלית שאופייניות לביצוע מטלה זו בעירות. מבחינת פעילות המוח, מחקרי דימות ספורים שנעשו בנושא מראים פעילות מוגברת באונות המצחיות והקודקודיות בזמן חלימה צלולה שיכולים להסביר את המודעות המוגברת הקיימת במהלך חלום צלול. מחקרים גם מראים שניתן להגביר את תדירות החלומות הצלולים בעזרת תרגול (ראו הפנייה בקריאה נוספת) וייתכן כי לשיטה זו יש פוטנציאל קליני בטיפול בהפרעות המלוות בסיוטים חוזרים ונשנים כמו למשל הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

נספח ב' : אינרציית שינה
במהלך שינה עמוקה (שלב 3 , ראו תרשים מס' 1) פעילות המוח פוחתת במגוון רחב של אזורים, יחסית לעירות. כתוצאה מכך הרבה מהאזורים שאנו זקוקים להם להתמצאות, לריכוז או לתפקוד קוגניטיבי פעילים באופן נמוך מהרגיל. לפיכך יקיצה משינה עמוקה היא חוויה מעט מבלבלת, המובילה לחוסר התמצאות והעדר ריכוז ולוקח זמן 'להתאושש' ממנה. תופעה זו ידועה בשם אינרציית שינה (בעברית: התמדת השינה), שכן השינה כמו מתמידה מעט לתוך העירות ולוקח לה זמן להתפוגג. מחקרים מראים פגיעה בתפקוד הנבדקים מיד לאחר היקיצה משינה המתבטאת בהתארכות בזמני תגובה, בחוסר דיוק מוטורי ובמצב רוח ירוד. אינרציית שינה יכולה להתרחש בעקבות יקיצה מכל שלב שינה (לעיתים אף משנת צהריים), אך היא משמעותית יותר ביקיצה משינה עמוקה. משך התגובה משתנה בהתאם לשלב ממנו הנבדקים התעוררו והשעה של היום, אך הוא בדרך כלל לא עולה על כמחצית השעה. קפאין יכול לזרז את היעלמות אינרציית השינה ידי שינויים בקולטנים ספציפיים במוח הרגישים לעייפות.

למה אנחנו חולמים?

מאת אתי בן סימון וד"ר חגי שרון, המרכז לתפקודי המוח ת"א והפקולטה לרפואה אוניברסיטת ת"א

מתוך כתב העת למדע פופולרי "גליליאו", גיליון מספר 186 מארס 2014

ראינו כי המוח מסוגל לחלום במרבית שעות הלילה. סקרנו את שלבי השינה השונים ואת החלומות האפשריים בכל שלב, וראינו כי חלומות מתקיימים גם מחוץ לשנת REM. ממחקרים אחרונים עולה כי גם בעירות, חלימה בהקיץ תופסת חלק נכבד מפעילות המוח. מדוע חלימה כל כך חשובה לפעילות המוח? חלק זה מוקדש לכמה תיאוריות מובילות, שמנסות לענות על השאלה המרתקת למה אנחנו חולמים.

שאלת חשיבות החלום נחקרה רבות וניתן למצוא מספר רב של תיאוריות בנושא. חשוב לציין שתיאוריות על חלימה עומדות בפני אתגר לא פשוט שכן תופעת החלום היא תופעה מורכבת ורבת סתירות: יש בה מאפיינים אינדיבידואלים (דמויות מוכרות או עיסוקים בולטים) כמו גם אוניברסאליים-סטריאוטיפים (לדוגמא חלומות רדיפה או תעופה נוטים לחזור בקרב הרבה נבדקים ואפילו ייצוגים ספציפיים כמו שיניים נושרות, עירום מביך במקומות ציבוריים ועוד) ;היא מערבת מנגנונים גופניים (כמו שינוי בטמפ' הגוף ובקצב הלב) ומוחיים נרחבים ובאופן כללי היא אי של מודעות עצמית בתוך מצב כללי של חוסר מודעות לסביבה. אם נוסיף על כך את העובדה כי אנו חולקים שנת REM עם כלל היונקים קל לראות כי אנו עומדים בפני אתגר לא פשוט. התגלית המוקדמת יותר של חלימה בשנת REM הובילה לכך שחלק לא מבוטל מהתיאוריות שמות דגש על חלימה זו בבואן להסביר את תופעת החלום בכללותה. יתרה מזאת, חלק מהתיאוריות מתבססות על פעילות מנגנון ספציפי שפעיל רק בשלב REM כחלק מההסבר שלהן על פעילות החלימה. ננסה להתמקד בשש תיאוריות מדעיות עיקריות בנושא חלימה, בטענות התומכות בכל תיאוריה ובאלו שלא והאם זו תיאוריה המדגישה את שלב REM בבואה להסביר חלימה או מאפשרת חלימה גם בשלבים אחרים.

התיאוריה הפסיכו-דינמית
תיאוריה זו היא אולי התיאוריה המדעית הותיקה והמוכרת ביותר בנושא תפקיד החלום. מפתחה הוא הפסיכיאטר הידוע זיגמונד פרויד שאת דרכו ממשיך היום הפסיכולוג מארק סולמס מיוניברסיטי קולג' לונדון. לפי תיאוריה זו חלומות מייצגים הגשמה של רצונות לא מודעים של החולמ/ת המוסווים מאיתנו ע"י מנגנוני צנזורה פנימית ולכן באים לידי ביטוי כעלילה מוזרה ולא הגיונית. אותו מנגנון צנזורה מסביר גם את שכחת החלום ולכן משמעות החלום תתגלה רק ע"י ניסיונות לשחזר ולהבין מה עומד מאחורי עלילת החלום. חשיבותה של החלימה על פי תיאוריה זו, היא ייצוג דחפים מדוכאים ועל ידי כך מתן אפשרות לתת מודע "לפרוק" חרדות, בדומה לעקרון הפסיכואנליטי של הצפת חרדות. תיאוריה זו שמה אם כן דגש משמעותי על תוכן החלום ומשמעותו בפן האישי ,כחלק לא מודע של העצמי הספציפי, ולכן כושלת מעט בהסברים על עלילות חלום אוניברסאליות כמו גם על התפקיד הביולוגי המשוער של שנת REM ביונקים שאינם בני אדם (האם פרות סובלות מתסביך אדיפוס?). מצד שני תיאוריה זו כלל אינה מגבילה את החלימה רק לשלב REM (ואף החלה לפני גילוי שלב זה) ומדגישה את תוכן החלום מעל ומעבר למנגנון הפיזיולוגי האפשרי המייצר אותו. בהתאם, מארק סולמס היה בין המדענים הראשונים שהרחיבו את פעילות החלימה לשלבים נוספים בשינה והראה כי פעילות באזורים שונים שאינם חיוניים לשלב REM הכרחיים לקיום תופעת החלום באופן כללי (ראו תמונה 3).

תיאוריית ויסות מצב הרוח
תיאוריה זו, בדומה לתיאוריה הקודמת, שמה דגש על הפעילות הרגשית המתרחשת בזמן חלימה. תיאוריה זו טוענת כי מטרת החלימה היא שיפור המצב הרגשי של החולם על ידי הטמעה של חוויות רגשיות חדשות ועיבודן עם חוויות רגשיות מהעבר הרחוק. הטמעה זו נעשית באופן שמשמר את העצמי ומווסת חוויות שעלולות להיות הרסניות לתפישת העצמי. לדוגמה, חלומות של נפגעי טראומה נוטים לעלות באוב תחושות עזות של פחד, אשר מתובלים בחלק מפרטי הטראומה. בשלב מסוים זיכרון הטראומה נקשר לתחושות מופשטות יותר של פחד וחוסר אונים (למשל ללכת לאיבוד ביער), וכן תחושות שרחוקות יותר מחיי החולם. כך בהדרגה החלומות חוזרים לדפוסים הרגילים שלהם, זיכרון הטראומה מעובד ונטמע בסבך הזיכרונות הרגשיים של החולם, והמטען הרגשי של הטראומה מופחת. שלב זה עוזר למתֵן את חוויות הטראומה והרגשות השליליים המלווים אותה, ולפיכך מסייע בתהליך ההתאוששות. מנגנון מוחי שיכול לתמוך בהפחתת המטען הרגשי של הטראומה קשור בהיעדר פעילות נוירוטרנסמיטרים מסוימים בזמן שנת REM, שמתווכים חוויה רגשית בזמן עירות. לפיכך העלאת הזיכרון הטראומטי ללא המטען הרגשי המלווה אותו בעירות, יכול לסייע בוויסות רגשי של זיכרון הטראומה בזמן שנת REM.

תמיכה בתיאוריה זו מגיעה ממחקרים שבהם נבדק מצב רוחם של הנבדקים לפני השינה, חלומותיהם לאורך הלילה ומצב רוחם עם היקיצה. מהתוצאות עולה כי במקרים של מצב רוח שלילי לפני השינה החלימה הופכת חיובית יותר לאורך הלילה (שלילית בתחילת הלילה וחיובית לקראת הבוקר) ומצב הרוח משתפר עם היקיצה. כמו כן, מחקרים של מניעת שינה מראים פעילות רגשית מוגברת ופחות מווסתת בנבדקים שלא ישנו לעומת אלו שכן – עובדה המעידה על חשיבות השינה לוויסות רגשי תקין. גם בתחום הקליני ידוע כי במרבית מהפרעות החרדה והדיכאון יש עדויות להפרעות שינה; בדיכאון למשל יש עדויות רבות לשנת REM משובשת, מה שיכול להסביר את הפגיעה בוויסות המצב הרגשי. חסרונה של תיאוריה זו קשור למיקודה רק בחלימת REM ובחוסר יכולתה להציע הסבר כללי על חשיבות החלימה מעבר למנגנונים הספציפיים של חלימת REM.
תיאוריית הפעלת גזע המוח
הדגש בתיאוריה זו היא החשיבות האבולוציונית של שנת חלום ומובילה כיום הוא ג'רום סיגל מאוניברסיטת קליפורניה (UCLA). המוח פעיל יותר בשנת REM והתעוררות משלב זה מאפשרת חזרה מהירה יותר לפעילות מאשר התעוררות משינה עמוקה (בגלל תופעת אינרציית השינה שהוזכרה קודם). התעוררות במצב פעיל יכולה להוות יתרון אבולוציוני גדול ולכן שרדה והשתלטה לאורך השנים בעזרת מנגנון הברירה הטבעית. בקבוצת המונותרמים, שהם קבוצה של יונקים שמטילה ביצים ונחשבת לקבוצת מעבר בין זוחלים ליונקים (הברווזן, פלטפוס, הוא חלק מקבוצה זו), שנת REM מפעילה בעיקר את גזע המוח ולא אזורים גבוהים יותר בקליפת המוח כמו שאנו רואים ביונקים אחרים. עובדה זו יכולה לתמוך בכך שהמטרה הראשונית של שנת REM הייתה להוות מידה מסוימת של פעילות בתוך מצב כללי של חוסר פעילות.

תמיכה נוספת לתיאוריה זו מגיעה מהיונקים הימיים (למשל דולפינים או לווייתנים, ראו תמונה מס' 1). כיוון שיונקים אלו צריכים להגיח מפני המים על מנת לנשום חמצן הם חייבים להיות בתנועה מתמדת 24 שעות ביממה. עובדה זו גרמה לכך שדפוס השינה שלהם הוא מאוד מעניין, הם ישנים המיספרה אחת כל פעם, כאשר המחצית השמאלית של המוח פעילה מחצית ימין נמצאת בשינה עמוקה ולהפך. ליונקים אלו כמעט ואין שנת REM דבר התומך בהנחה ששנת REM התפתחה כדי לאפשר למוח להיות פעיל בזמן שינה; כיוון שיונקים אלו פעילים כל שעות היממה לא היה להם 'צורך' לפתח שנת REM. תמיכה נוספת בתיאוריה זו מגיעה מהתזמון של שנת REM ,שנמצאת בשיאה בזמן שטמפרטורת הגוף והמוח נמצאות בשפל (בדרך סביב 4-5 לפנות בוקר), עובדה התומכת ברעיון ששנת REM 'מעירה' את המוח בשלבים הכי פחות פעילים שלו. מצד שני, גם חלימת REM וגם חלימת NREM הן תופעות שמתגברות ומתארכות לקראת העירות כאשר לחץ השינה פוחת והמוח הופך פעיל יותר. האם עובדה זו מצביעה על כך שהחלומות התגברו על מנת להעיר את המוח או שמא המוח הולך ומתעורר ולכן מתגברת תופעת החלימה? אין די בתופעה זו להסביר שהחלימה היא הסיבה ולא התוצאה של פעילות המוח. חיסרון משמעותי נוסף של תיאוריה זו היא שאינה מסבירה מדוע שנת REM מופיעה רק אצל חלק מבעלי החיים (בעיקר יונקים ועופות), כלום אין צורך להגן גם על חיות אחרות בזמן שינה? עם זאת, חשוב לציין שתיאוריה זו אינה בהכרח עומדת בסתירה לתיאוריות אחרות שהוזכרו כאן שכן תפקודים נוספים של שנת REM יכלו להתווסף בהמשך האבולוציה של היונקים ו'לרכב' בעצם על התפקיד הראשוני המשוער של הפעלת גזע המוח.

תיאוריית AIM או החלום כתוצאה של פעילות המוח
תיאוריה נוספת ששמה דגש על הפעילות בגזע המוח בבואה להסביר חלימה היא תיאוריית AIM שמפתחה הוא חוקר השינה הידוע מאוניברסיטת הרווארד, הפסיכיאטר ג'ון אלן הובסון (Hobson). לפי תיאוריה זו ישנם שלושה צירים שמרכיבים יחד את החוויה המודעת. ציר אחד מתייחס לאקטיבציה (כמה המוח יחסית פעיל) ציר שני למודולציה (אילו נוירוטרנסמיטרים משפיעים על פעילות המוח) וציר שלישי למידע (האם המוח מקבל מידע בעיקר מהסביבה החיצונית או הפנימית). לפי מודל זה שלב REM מאופיין בכניסה של מידע פנימי, במוח יחסית פעיל ובמודולציה של נוירוטרנסמיטרים מסוימים בלבד לעומת מצב העירות בו המוח אומנם פעיל כמעט כמו בחלום אבל כניסת המידע היא גם חיצונית וגם פנימית ומערך הנוירוטרנסמיטרים עשיר בהרבה.

לפי תיאוריה זו החלום נובע ממצב ספציפי של פעילות המוח והוא נתפס כניסיון לפרש פעילות אקראית יחסית שמגיעה מגזע המוח עקב הפעלתו בשלב REM. בעצם אפשר לומר שתיאוריה זו טוענת שהחלום הוא מעין סיפור שמומצא על ידי החלקים ה'גבוהים' יותר בקליפת המוח בניסיון להסביר פעילות אקראית שמגיעה מאזורים 'נמוכים' יותר (מגזע המוח). לפיכך תופעת החלום בכללותה נוטה להתרחש בגלל המצב המיוחד של המוח באותו שלב (מוח פעיל עם מערך נוירוטרנסמיטרים מסוים וללא כניסה של מידע חיצוני) ולכן לתוכן החלום אין משמעות מיוחדת או רלוונטית באופן אישי. מבחינת התפקיד האפשרי של חלום באופן כללי (ללא קשר מיוחד לתוכנו) הובסון משער כי תפקידו 'לאמן' את המוח ביצירה של עולמות וירטואלים ודפוסי פעולה שהחולמ/ת עלול/ה להיתקל בהם בעירות. האימון עוזר להפעיל מעגלים מוחיים שעלולים להיות חיוניים להישרדות כך שבין אם אנחנו זוכרים את עלילת החלום ובין אם לא פעילותו מתרחשת באופן לא מודע ועדיין יכולה לסייע להישרדותו של החולמ/ת. תשובה זו שוב מקרבת אותנו לחשיבה על החלום מבחינה אבולציונית ,כתורמת להישרדותו של היצור החולם ויכולה להסביר מדוע עוברים ותינוקות מבלים מרבית מזמנם בשנת REM (תינוקות מבלים כמחצית משנתם בשנת חלום לעומת כרבע כאשר הם מתבגרים). חיסרון בולט של תיאוריה זו קשור בחוסר יכולתה להסביר חלימה בשלבי NREM ,שלב בו אין הפעלה של גזע המוח, ובהתמקדותה בפיזיולוגיה הספציפית של שנת REM בבואה להסביר חלימה.

תיאורית ההגברה האסוציאטיבית

לפי תיאוריה זו העלילה הקופצנית של החלום והמהירות בה הסיטואציות מתחלפות עלולות להיות יותר מאשר מקור לשעשוע או פליאה לגבי מוחנו החולם. לפי מודל זה ההגברה ביכולת האסוציאטיבית היא תפקידה העיקרי של החלימה. תוכן החלומות עשיר במקטעי זיכרון שאינם קשורים עוד לזמן או המיקום הראשוני שלהם, בדרך זו המוח מצליח לייצר באופן פעיל הקשרים חדשים שבעירות אינם אפשריים (למשל לשחק עם כדור גולף, לחשוב כמה זה מזכיר קרחת ולפתע לשתות תה עם סבא בחצר..).

השערה זו יכולה להסביר את המוזרות של עלילת החלום, ומדוע ישנו שיעור גבוה יותר של אסוציאציות מקוריות לאחר יקיצה משנת REM בהשוואה ליקיצה משנת NREM שהחלומות בה נוטים להיות פחות מוזרים. ההגברה ביצירתיות באה לידי ביטוי גם במחקר נוסף שבו נבדקה היכולת לבצע מטלה מתמטית כאשר הייתה אפשרות לגלות קיצור דרך משמעותי בביצוע המטלה (ללא ידיעת הנבדקים). המחקר הראה באופן מובהק כי פי 2 מהנבדקים שנתנו להם לישון הצליחו לגלות את קיצור הדרך לעומת נבדקים שהושארו ערים (בין אם בשעות היום או בשעות הלילה) מה שמחזק את חשיבות השינה ליצירת הקשרים חדשים. החיסרון בתיאוריה זו הוא שאינה מבחינה בפרמטרים שונים של החלום כתורמים להגברת היכולת האסוציאטיבית. במרבית המחקרים שהוזכרו לעיל לא נבדקו מדדים של תוכן החלום כלל. בדיקה זו יכלה לאשש טוב יותר את חשיבות שנת REM עצמה להגברת האסוציאטיביות לעומת שינוי כללי של רמת הקישוריות בין רשתות שעלולה להתרחש בשינה ללא קשר ספציפי למדדי חלימה. עם זאת, מעניין לציין שתיאוריה זו מקשרת את תפקיד החלימה לתפקיד המשוער של תופעת החלימה בהקיץ שהוזכרה לעיל (ראו גם מהפכת המוח הנח), עליו נעשו מחקרים רבים לאחרונה. מחקרים אלו גם מראים כי אנשים שנוטים לחלום בהקיץ מגלים יכולת יצירתית גבוהה יותר. סך כל תוצאות אלו תומכות בחשיבות האסוציאציות לפעילות הלמידה במוח, שנראה כי לעולם אינה ישנה. אם משלבים רעיון זה יחד עם תיאורית הויסות הרגשי שהוזכרה לעיל ניתן לשער שהחלימה מסייעת בלמידה של אסוציאציות חדשות שחלקן יכולות לווסת את מצב הרוח של החולמים כמו גם לפתח דרכי התמודדות חדשות. על ידי הפעלה של סיטואציות אלו באופן מדומה (ללא הסכנה של ביצוען במציאות) ניתן 'לבחור' דרכי פעולה מתאימות ולשמר אותם על פני אחרות.

תיאורית הלמידה וההתפתחות
ישנן מספר תיאוריות המדגישות את החשיבות של שנת חלום ללמידה והתפתחות. אחת שמה דגש על האפשרות שתהליכי גיבוש זיכרון מתרחשים בעיקר בזמן חלימה בעוד האחרת שמה דגש על תהליכים כללים יותר של חיווט המוח שחיוניים להתפתחות באופן כללי כמו התפתחות הליכה,ראייה שפה וכו'.

לפי תיאורית גיבוש הזיכרון החלימה היא חיונית לקיבוע (קונסולידציה) זיכרונות. כשאנו לומדים מידע חדש הוא נשמר בתחילה בזיכרון קצר טווח (כמו למשל לזכור מספר טלפון לכמה רגעים או לנסות ללמוד מידע נוסף כמה דקות לפני מבחן..) שהוא זיכרון יחסית רגיש עם קיבולת מוגבלת. רק לאחר תקופה מסוימת ובמידה והזיכרון רלוונטי הוא יעבור 'קידוד' לזיכרון ארוך טווח שיכול לשמש אותנו כמעט לאורך כל חיינו. חשוב לציין שהבחירה של הזיכרונות שעוברים גיבוש במהלך השינה עושה רושם של תהליך מתוכנן ולא של תהליך אקראי. במחקרים רבים על שינה ולמידה נמצא שזיכרונות רגשיים, או כאלו הקשורים במיוחד למטלה הנבדקת בניסוי, נזכרו יותר לאחר שינה לעומת זיכרונות נייטרלים או לא רלוונטיים למטלה.

תיאוריה זו טוענת שתהליך קיבוע הזיכרונות השונים מתרחש בעיקר בשלב REM. בהתאם, מחקרים רבים מראים שיפור ביכולת הלמידה של מידע חדש בעקבות שנת לילה (לעומת משך זמן דומה אך ללא שינה), כאשר כמות שנת החלום נמצאה בהתאמה ליכולת השיפור. בנוסף, מחקרי דימות תפקודי מראים הפעלה של אזורים רלוונטיים ללימוד המטלה בזמן שנת REM. חשוב לציין כי תיאוריה זו אינה מגבילה את השיפור ללמידה רק לשנת REM ומחקרים מראים שמטלות שונות יראו שיפור בעקבות שלבי שינה שונים (לדוגמא שיפור בזכירת זוגות מילים נצפה באופן עקבי בהתאמה לכמות השינה בשלב 3, בעיקר בתחילת הלילה). החיסרון במחקרים אלו הוא ההתמקדות בעיקר בכמות השינה בכל שלב בדרך כלל ללא דיווחי חלום או קישור הממצאים באופן ישיר לתכני החלומות של הנבדקים. מעבר לכך החלום לעיתים מוצג כתוצר לוואי של תהליכי גיבוש הזיכרונות השונים שמסיבה כלשהיא אנחנו מודעים לתכניו. עם זאת, לאור הידע הקיים היום לגבי חלימת REM ו NREM (כפי שאני מקווה שאתם כבר שולטים בו בשלב זה) תיאוריה זו מחדדת כי ייתכן שזיכרונות רגשיים או תפיסתיים יגובשו יותר בשלב REM לעומת זיכרונות אפיזודיים אשר יגובשו בעיקר בשנת NREM. הקישור בין שנת REM לגיבוש זיכרונות רגשיים מתכתב עם תיאורית הויסות הרגשי שהוזכרה קודם, שכן תהליך גיבוש זה יכול להוות חלק עיקרי מתהליך ויסות הרגשות ומצב הרוח שמתרחש בחלימה.

באופן דומה תיאוריית ההתפתחות מניחה כי שנת REM חיונית לעיצוב הקשרים והחיבורים בפעילות המוח הקשורה יותר לתפיסה חושית ולתנועה. תמיכה בתיאוריה זו מגיעה מהעובדה כי אפשר למצוא התאמה בין כמות שנת החלום לבין חוסר הבשלות של המוח בלידה. ככל שיונקים ממין מסוים נולדים עם מוח פחות מפותח (עדיין לא הולכים, מוצאים מזון לבד וכיו"ב ) כך כמות שנת ה REM תהיה גבוהה יותר. בנוסף ידוע כי שנת החלום באדם הולכת ופוחתת ככל שהוא גדל (כפי שהוזכר לעיל) עובדה שתרמה למחשבה כי שנת חלום חשובה בעיקר להתפתחות המוח. אפשר לסכם את שתי תיאוריות הללו לכדי אמירה ששנת חלום תורמת ללמידה, בין אם היא קשורה לתפקידים לא מודעים כמו הליכה או ראייה, ובין אם לתהליכים מודעים יותר כמו גיבוש זיכרון.
לסיכום , ניתן לומר ששינה איננה מצב סטטי של המוח אלא תהליך מורכב ומאורגן אשר במסגרתו משתנה פעילות המוח במגוון רשתות. פעילות זו יכולה לייצב זיכרונות ורגשות, לקדם למידה מסוגים שונים ואף לפתח יצירתיות. תחת הסתכלות זו לא קשה לייצר רצף מחשבתי בין חלימה לערות : בעירות פעילות המוח משתנה באופן פעיל בעזרת הסביבה החיצונית. בלילה, כשאנו מנותקים מהסביבה החיצונית (מצב אוף ליין), המוח מתפנה להפנים את כל שלמד ואף לייצר תכנים משלו בצורת חלום. למרות ששנת REM נתפסה ,החל מגילויה, כשלב החלום העיקרי, בחינה מתמשכת ומעמיקה יותר של הדברים מגלה כי ברגע שהמוח מתעורר מעט מתחילה חלימה, ללא קשר לשלב השינה בו אנו נמצאים. התסריטים הליליים של כל אחד ואחת מאיתנו כנראה ימשיכו לסקרן אותנו בשנים הקרובות בעוד חקר תפקודי המוח יתקדם לעבר הבנה טובה יותר של מנגנוני החלימה השונים שהוזכרו כאן ותפקידם בבריאות ובחולי. במובן מסוים, ניתן לחשוב על חלימה כעוד סגנון חשיבה שלמרות שאינו תמיד נמצא בשליטתנו ללא ספק תורם להתפתחותנו. לא פלא אם כך שהחלום הוא חלק משמעותי בפעילות המוח לאורך רוב שנת הלילה. אם נוסיף לכך את העובדה שמחקרים מצביעים כי אנחנו חולמים בהקיץ גם במשך רוב שעות היום נגיע למסקנה שמרבית הזמן המוח שלנו בעצם חי בחלום…
חלומות נעימים!

לקריאה נוספת:
• אנדריאה רוק: הנפש בלילה – המדע החדש החוקר איך ולמה אנו חולמים תרגום יוסי מילוא. הוצאת עם עובד. 2007
• Yuval Nir et al.\ Dreaming and the brain: from phenomenology to neurophysiology,
Trends In Cognitive Sciences 2009
• צבי גיורא: פסיכולוגיה של החלומות. הוצאת האוניברסיטה המשודרת. 1997
• Els van der Helm and Matthew P. Walker\ Sleep and Affective Brain Regulation.
Social and Personality Psychology Compass 2012
• Siegel JM.\ Clues to the functions of mammalian sleep. Nature. 2005

הכתבה עודכנה באוקטובר 2026: שני חלקי הכתבה, שפורסמו במקור בנפרד, אוחדו לכתבה אחת.