תוכנית ארטמיס נקראת על שמה של אלת הירח במיתולוגיה היוונית. התוכנית תישען על שלושה מרכיבים, תחנת חלל קטנה שתקיף את הירח ושמה Lunar Getaway, המשגר SLS (Space Launch System ) וחללית מאוישת שתיצמד לתחנת החלל – אוריון
לפני 3 חודשים במרס 2019 הודיע סגן הנשיא האמריקאי מייק פנס שארה"ב מתכוננת לחדש את הטיסות המאוישות לירח עד 2024. הרושם הוא שזאת תהיה חזרה בגדול. אין מדובר בטיסות קצרות נוסח טיסות אפולו, אלא להקים יישוב קבע, מושבה. שם התוכנית פרוייקט ארטמיס על שמה של אלת הירח במיתולוגיה היוונית התוכנית תישען על שלושה מרכיבים, תחנת חלל קטנה שתקיף את הירח ושמה Lunar Getaway, המשגר SLS (Space Launch System ) וחללית מאוישת שתיצמד לתחנת החלל – היא האוריון שפיתוחה נמצא בעיצומו מזה שנים, עוד לפני ההכרזה על השימוש האפשרי בה לטיסות לירח.
תחנת החלל תיבנה בשיטה מודולרית כמו תחנת החלל המקיפה את כדור הארץ. מבחינה אופציונאלית קיימת אפשרות להגדיל את התחנה מעבר לצפי העכשווי. זה כמובן יעורר בעיות הנדסיות כבדות משקל כמו מיקומו של מרכז הכובד ורעידות בזמן חיבורן של היחידות הנוספות. מבחינת תפעולה היא תישא אופי בינלאומי שותפיה של ארה"ב לבנייתה ולתפעולה יהיו גופים מסחריים ומדינות ומבחינת אופי פעילותה היא תשמש למחקרים מאוישים ולא מאוישים של הירח וצעד חשוב לקראת טיסות למאדים. מלבד ארה"ב יהיו שותפות בפרויקט זה גופים כמו סוכנות החלל האירופית, סוכנות החלל הרוסית וסוכנות החלל היפנית.
מסלול הטיסה של תחנת החלל יהיה בעל אקסצנטריות גבוהה במיוחד הנקודה הנמוכה ביותר מקרקע הירח 930 ק"מ והגבוהה ביותר 43,000 ק"מ. משך ההקפה של הירח במקרה זה הוא גדול מאוד – 6.5 ימים. מסלול כזה יאפשר לחלליות שתינתקנה מתחנת החלל להגיע למסלול ירחי נמוך בחצי יום.
ההחלטה על עיצובה הסופי של תחנת החלל הירחית עוד לא התקבלה. מוצגת כאן אחת האפשרויות. לתחנת חלל זו שתי יחידות בסיס, מקור האנרגיה שלה קולטי שמש והיא מיועדת ל – 3 אסטרונאוטים. מצידה השמאלי מחוברת אליה נחתת ירחית שהיא פרויקט משותף לארה"ב ולסוכנות החלל האירופית. מלמעלה מחוברת אליה החללית הרוסית "פדרציה"(זו האמורה להחליף את חללית הסויוז) ומצד ימין מחוברת אליה החללית האמריקאית החדשה "אוריון" . כן מחוברות לתחנת החלל חללית אספקה ויחידת התחברות כדורית שתאפשר בעתיד הצמדת יחידות מודולריות נוספות.
משגר ה – SLS יהיה משגר הדגל של נ.א.ס.א . בשלבי הפיתוח המתקדמים שלו יוכל לשאת מטען של 130 טון. לשם השוואה סטורן 5 יכול היה להכניס למסלול סביב כדור הארץ מטען של 120 טון ומשקל של 45 טון לירח. זה היה משקלה של חללית האפולו. משגר זה יתבסס במידה רבה על מעבורת החלל, מנועיה של מעבורת החלל והמאיצים שלה. המאיצים יהיו בעצם המאיצים המשודרגים שהיו צמודים למיכל הדלק של מעבורת החלל והמנועים אלה שהיו מותקנים במעבורת. השלב הראשון יתבסס על מיכל הדלק הענק של מעבורת החלל. אין כאן בעצם משהו חדש, טכנולוגיות פורצות דרך, אלא התבססות על משהו קיים והכנסת שיפורים לתוכו.
החללית המאוישת שכאמור תשרת את ארה"ב במסגרת זו היא ה – Orion. קוטר בסיסה 5 מטר . היא בנויה משתי יחידות תא הפיקוד ותא השירות. גובהו של תא הפיקוד 3.3 מטר. משקלו של תא הפיקוד 10,387 ק"ג ושל תא השירות: 15,461 ק"ג. יכולים להיות בה עד 4 אסטרונאוטים. תא הפיקוד נראה כמו תא הפיקוד של חללית אפולו, מבחינת ממדים היא גדולה יותר. חללית זו לכן מרווחת יותר ובהמשך היא אמורה להטיס אסטרונאוטים גם למאדים. בתא השירות כמו במקביל לו בחללית אפולו מצויים מנועי החללית. לחללית קולטי שמש המשמשים מקור אנרגיה. מנגנון ההיצמדות הוא כזה המאפשר לה להתחבר לסוגים שונים של חלליות. על פניו סביר להניח שבעתיד אפשר יהיה להצמיד לתא הפיקוד חללית נחיתה שתנחת על הירח. יתכן על כן מצב בו עם הגיעה של החללית לתחנת החלל הירחית , רכב הנחיתה ינתק ממנה וירד לקרקע הירח. החללית עצמה תתחבר לתחנת החלל הירחית. בתום המשימה הירחית, הנחתת תמריא, החללית תינתק מתחנת החלל , תתחבר לנחתת ושתיהן תחזורנה לכדור הארץ. כול אחת תנחת בנפרד ולאחר מכן הן תושמשנה מחדש.
עוד בנושא באתר הידען:
3 Responses
אני הבנתי נכון? הנחתת הירחית תחזור אחרי המשימה לכדור הארץ, תנחת עליו באופן עצמאי ותוכן כאן למשימה חוזרת? זה נראה כמו בזבוז היסטרי, והקניית יכולות עודפות לנחתת, על שלל מגיני החום, מצנחים ויכולת ציפה שהיא דורשת, שלא לדבר על העלות הנוספת של הנפת הנחתת בפעם השנייה והשלישית, והרביעית לכיוון הירח, עם כל הציוד העודף הזה. עדיף לתכנן משהו שיכול להיות מתודלק במסלול הירח (מכלי דלק נתיקים?) ולהיטען בשאר המרכיבים המתכלים, ולשרת מספר משימות.
סוף סוף חזרו למימוש חלום האנושות.
כבר התייאשתי.
לדעתי מיותר