יש היום פילוסופים שאינם עוסקים רק במחשבה עמוקה. הם גם עורכים ניסויים מדעיים הקשורים לטבעם של הרצון החופשי ושל הטוב והרע
אם תחשבו רגע על תחום הפילוסופיה תעלה בוודאי תמונה כזאת בדעתכם: אדם יושב בנוחות על כורסה, שקוע בהרהורים, מעיין בספרים ישנים. ואולי אתם מדמיינים תחום אקדמי, קשה להבנה במהותו ונטול כל ביסוס מדעי אמיתי. כך או כך, אתם בוודאי אינכם חושבים על אנשים היוצאים לשטח ועורכים ניסויים.
ואף על פי כן, למרבה הפליאה, קמה קבוצה של פילוסופים צעירים שעושים בדיוק את זה. “הפילוסופים הנסיינים” האלה טוענים שחקירת השאלות העמוקות ביותר של הפילוסופיה יכולה להיעזר בחקירה מעשית של הסיבות למחשבות ולרגשות של בני האדם. כדי להתקדם בחקירה הזאת הם משתמשים בכל השיטות של המדעים הקוגניטיביים המודרניים. הם עורכים ניסויים, חוברים לפסיכולוגים ומפרסמים בכתבי עת שהיו שמורים, בעבר, בעיקר למדענים. התוצאה היא כמעט מהפכה. אף על פי שהתנועה החלה לפעול רק לפני כמה שנים, היא כבר הניבה מאות מאמרים, זרם בלתי פוסק של תוצאות מפתיעות, והשקפות דעתניות מאוד מכל עבר.
במבט ראשון, הדבר עשוי להיראות משונה מאוד – כאילו שהפילוסופים הפסיקו לעסוק בפילוסופיה אמיתית ועברו לעשות משהו אחר לגמרי. עם זאת, ייתכן שבפועל גישה זו אינה מוזרה כפי שנדמה. בתכנית מחקר אופיינית, מדענים עובדים עם מכשירים מסוימים (טלסקופים באסטרונומיה, מיקרוסקופים בביולוגיה וכדומה). בדרך כלל, אין הם צריכים להשקיע מחשבה מרובה בכלים עצמם: הם פשוט משתמשים בהם כדי לגלות מציאות שקיימת בנפרד מהם. ועם זאת, לעתים יש שמשהו במידע שמגיע מן המכשירים האלה מבלבל ומביך את החוקרים: זה יכול להיות מידע שנראה לא סביר בעליל, או שנוגד את התיאוריות המבוססות, או אפילו סותר את עצמו. במקרים כאלה, כדאי לעתים להתרחק מן המציאות שאותה מנסים לחקור, ולהתבונן רגע בקפידה במכשירים עצמם. לפעמים אף מגלים שהדרך הטובה ביותר לפתור בעיה באסטרונומיה היא להתחיל לחקור באופן מדעי את הטלסקופים.
לנו הפילוסופים אין הרבה מה לעשות עם טלסקופים או מיקרוסקופים. אנחנו מסתמכים כמעט לגמרי על מכשיר אחד: המחשבה האנושית המפיקה את הרעיונות שמניעים את המקצוע שלנו. עם זאת, העיקרון הבסיסי זהה: בדרך כלל איננו מוטרדים יותר מדי מאופן הפעולה של המוח החושב שלנו, ופשוט משתמשים בו כדי לזהות מציאות בלתי תלויה. אלא שלפעמים, הגישה הזאת נכשלת. לפעמים נדמה שהמוח פועל בשני כיוונים מנוגדים זה לזה, כאילו יש שני קולות בפנים שנותנים תשובות הפוכות לאותה שאלה. במצבים כאלה, כדאי לבדוק את המוח עצמו ולבחון באופן מדעי את מקורות האינטואיציה הפילוסופית שלנו ושל אנשים אחרים.
כאן נכנסת לתמונה הפילוסופיה הניסויית. הרעיון המרכזי הוא שאם נוכל להיטיב להבין את הפסיכולוגיה שמאחורי האינטואיציות הפילוסופיות, נוכל לדעת ביתר בטחון אילו אינטואיציות ראויות לאמון, ואילו עלינו לזנוח מכיוון שאינן אמינות או מטעות.
אנו מקווים שמלאכה זו תאפשר לנו להיטיב להבין את אמונותיהם של בני האדם בנושאים הפילוסופיים הגדולים. מה גורם לאנשים להאמין ברצון חופשי? האם הם רואים בעמדות המוסריות שלהם אמת אובייקטיבית? לממצאים עשויות להיות בסופו של דבר השלכות מעשיות בתחומי המשפט, האתיקה ובתחומים נוספים.
על המחבר
ג’ושוע נוֹבּ (Knobe) הוא פרופסור במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת ייל ואחד ממייסדי הפילוסופיה הניסויית. הוא זכה לפרסום בעקבות זיהוי “אפקט נוֹבּ”, שבו שיפוטים מוסריים גורמים להשפעה מפתיעה על האופן שבו בני אדם מבינים את העולם.
13 תגובות
א.בן נר,
לא. רצון חופשי אומר שגורם חיצוני אינו כופה עלייך לבצע החלטה כזו או אחרת. ולכן אם ההחלטה שלך נכפת ע”י הטלת מטבע זהו לא רצון חופשי.
לצבי ז.
אתה צודק. מה שאתה (כמדען) רואה כאקראיות אחרים מפרשים כ”רצון חופשי”.
האם ה”רצון החופשי” אינו אלה שם אחר למושג ה”אקראיות” ? כן \ לא
בחר את תשובתך באופן אקראי וחופשי
א.בן נר
דטרמיניזם אינו בהכרח סותר את הרצון החופשי, תלוי איך אתה מגדיר אותו.
אופיה הסטטיסטי של תורת הקוונטים יכול להתנגש עם הרצון החופשי כי שניי האנשים שאתה מתאר שיחליטו החלטות שונות יעשו זאת באופן אקראי.
לצבי ז.
לשאלתך : “מה הקשר בין רצון חופשי למכניקת הקוונטים? ”
ובכן, וודאי שאין לי תשובה לשאלתך, לא אני הוא שהעלה את הסברה בדבר הקשר ביין מכניקת הקוונטים
והמושג(החמקני) המכונה “רצון חופשי”, אני רק העליתי, מתוך זיכרוני,סברה ששמעתי מפי פר’ יקיר אהרונוב.
לעצם העניין אני משער כי אופיה הסטטיסטי (הלא דטרמניסטי) של תורת הקוונטים, הוא שעשוי להוות את
הבסיס להשערה בדבר הקשר בינה לביין ה”רצון החופשי”. גם את ה”רצון החופשי” ניתן להגדיר כתופעה סטטיסטית, לא דטרמניסטית, שאפיונה הוא ששני אנשים שונים (או אדם יחיד בשני אירועים שונים בזמן),
בתנאים שווים (עד כמה שניתן שהתנאים אכן שווים) יחליטו החלטות שונות.
קיים דמיון מסוים, אך הוכחת הקשר המובהק, עוד רחוקה.
מיכאל מדברר את מפלגת אור בפייסבוק.
כמו שמיכאל (אבי, לאן מיכאל נעלם?) הזכיר פעם, רצון חופשי יוביל בד”כ לאסון ולכן טוב שהרצון אינו חופשי אלא מונע משיקולים כלשהם שאינם חופשיים.
חקר המוח הולך כנראה לקראת קביעה דיי ברורה שאין דבר כזה “רצון חופשי”, והתחושה שכאילו החלטנו באופן עצמאי אם לפנות ימינה או שמאלה, או אם לקחת מהמדף חפץ זה או אחר היא בעצם תולדה של תהליכים כימיים וחשמליים במוח שהובילו בסופו של דבר להחלטה הזו.
ישנם ניסויים מאד מעניינים שהראו כי ניתן לזהות ברמת דיוק מאוד גבוהה איזו החלטה אדם הולך לקבל (לדוגמה אם לבחור את הכרטיס הירוק או האדום) עוד מספר רגעים לפני שהוא החליט על הבחירה הזו באופן מודע (הדבר נעשה ע”י בחינת הסיגנלים החשמליים במוחו).
א.בן נר
מה הקשר בין רצון חופשי למכניקת הקוונטים?
בהקשר לכתבה שלוש-ארבע-חמש…שמונה שאלות:
1. האם קיים “רצון חופשי” בבני אדם? בחיות גדולות? בחיות קטנות? קטנטנות? זעירות? וירוסים? ….
….בחומר הדומם ?
2. מדוע לפחות חלק מאוכלוסיית בני האדם סבורה כי אכן קיים “רצון חופשי” ?
3. האם הרצון החופשי הוא תוצר של הכימיה ? או אולי של הפיסיקה ?
שמעתי פעם מפי פר’ יקיר אהרונוב, פיסיקאי בעל שם, השערה כי, הרצון החופשי הנו תולדה
של מכניקת הקוונטים …..
ספור אמתי הקשור לתחום הרוחני
לפני מספר שבועות הייתי בניחום אבלים, האחיין של הנפטרת סיפר בהתרגשות אמתית כזו,
ששכנה שישבה לידה ברגע פטירתה, ספרה לו, שראתה את הנשמה של הנפטרת בצבע כחול יוצאת מהעף שלה ולעולה לשמיים.
האפקט המעניין שנקרא על שמו ממחיש היטב מדוע צריך להיזהר עם תחושות בטן ומסקנות המבוססות על התחושה שמשהו לא נראה הגיוני. הדרך הטובה ביותר שקיימת בידינו כיום לבחון זאת היא באמצעות בחינת עובדות, חשיבה רציונאלית וניסויים מבוקרים. כמובן במקרים בהם לא ניתן לעשות את כל אלה (כמו באמונה דתית) כל מה שנותר הוא רק תחושת בטן כזו או אחרת, אלגנטית יותר או אלגנטית פחות.
לתאור קצר של הניסוי שהציג את האפקט קראו כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Joshua_Knobe#The_Knobe_Effect
דוגמה, היא אדם שמזלו נתרע, יחשוב שהעולם רע. 🙂
דוגמאות?