תחזיות טכנולוגיות מהעבר, ואיך קרה שלא?

אנו עדים חדשות לבקרים לתחזיות טכנולוגיות והסטטיסטיקה מראה כי לפחות מחציתן שגויות. ליתר דיוק, כיום מתממשות 60% מהתחזיות בעוד שבעבר הלא רחוק כ- 60% מהתחזיות הוכחו כשגויות, בזכות מקצוע העתידנות הטכנולוגית

“כל מה שאפשר להמציא כבר הומצא” – המשפט האבסורדי הזה נאמר על ידי צ`ארלס ה. דואל שעבד במשרד הפטנטים האמריקאי בשנת 1899, או לפחות כך מספרות האגדות. מזה כשבעים שנה מנסים החוקרים לשווא למצוא עדות כלשהי לציטוט הזה, ובכל זאת בחרתי בו לפתיחת מאמרי. בין אם המשפט נאמר ובין אם לא, נראה כי קשה לחזות את העתיד בצורה מוחלטת ובאותה מידה קשה “לחזות” אפילו את העבר.

אנו עדים חדשות לבקרים לתחזיות טכנולוגיות והסטטיסטיקה מראה כי לפחות מחציתן שגויות. ליתר דיוק, כיום מתממשות 60% מהתחזיות בעוד שבעבר הלא רחוק כ- 60% מהתחזיות הוכחו כשגויות. הסיבה למהפך היא חקר העתידנות שמאפשר לחקור מגמות ולזהות שינויים וטכנולוגיות מתקדמות בצורה מדויקת יותר ובשלב מוקדם יחסית.

מאז ראשית המאה העשרים שמענו תחזיות מרחיקות לכת לגבי החיים “בשנות האלפיים”. כך, הבטיחו לנו, נחיה בבתים חכמים המתוחזקים על ידי רובוטים, ניסע במכוניות מעופפות במערכת כבישים תלת ממדית, ננפוש בספינת חלל, נצרוך כמוסות במקום מזון ואם המזל יאיר לנו פנים – אולי גם נצטרף לאיזה מסע או שניים בזמן. יש שחזו אוטופיה ועולם ללא פשיעה, ויש שחזו מלחמה גרעינית וצבאות רובוטיים אבל איש לא חזה את המחשב האישי, האינטרנט, הטלפון הסלולרי או אפילו את המיקרוגל.

כיצד קרה שרוב התחזיות התבדו? מדוע לא הצליחו יוצרי המדע הבדיוני, אנשי האקדמיה ושאר חוקרים לחזות בקירוב את הטכנולוגיות הקיימות היום ולעומת זאת חזו תחזיות דמיוניות נטולות כל קשר למציאות? אני מקווה שמאמר זה ישפוך קצת אור על נושא זה.

גבירותי ורבותי! מהפך!!

אחת הסיבות העיקריות לכשלון התחזיות היא המהפכות שנוצרו כתוצאה מטכנולוגיות מסוימות. אנשים נוטים להכיר מצב קיים וקשה להם לדמיין מהפכות שיכולות להיווצר כתוצאה מטכנולוגיה עתידית כזו או אחרת. כך למשל יועצים למלכה בחנו בתקופה הוויקטוריאנית את קצב גידול מספר הסוסים בלונדון, וניבאו כי בעתיד אנשים יתבוססו בתוך גללי סוסים. הם, כמובן, לא יכלו לחזות את התפתחות המכוניות והמצאת הקיטור (שהביאו איתם, כידוע, בעיות אחרות).

וגמה אחרת היא מהפכת המחשוב. כשנוצרו המחשבים הראשונים, הם היו ענקיים ומילאו אולמות בשלל מתגים, נורות ושפורפרות וואקום. רוב החוקרים לא זיהו את מגמת השינוי בגודל המחשבים ועד שנות השמונים המחשבים שבסרטי המד”ב היו ענקיים. גם על ממשק גרפי איש לא ממש חשב. בסרט “אודיסאה בחלל”, הופיע מחשב הספינה המפורסם “האל” בדמות נורה אדומה מהבהבת. רק כשהתחילו מחשבים להופיע בבתים, הבינו סוף סוף כי מחשבים יכולים להיות קטנים מאוד ובעלי ממשק גרפי והאופן בו הם הופיעו בספרים ובסרטים של המדע הבידיוני השתנה. הופעת המחשב הובילה להתפתחות האינטרנט, אולם גם לתופעה זו כמעט ולא קדמו תחזיות עד שהאינטרנט הפך למציאות נפוצה וקיימת.

החשמל, המחשב, האינטרנט, הלייזר ותגליות חשובות אחרות לא היוו תחליף למוצר קיים ולכן לא ניתן היה לחזות את ההשלכות מרחיקות הלכת שיהיו להם על החברה. הן יצרו מהפך בלתי צפוי ששינה ללא היכר את העולם המערבי. איש לא יכול היה לחזות את השינויים האלה על סמך העבר, פשוט משום שלא היו טכנולוגיות דומות בעבר.

חוסר הבנה של הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיות חדשות

כשטכנולוגיה חדשה מופיעה במעבדות המחקר, לרוב היא נמצאת בשלב ראשוני ופרימיטיבי מאוד. מצב זה מקשה על הערכת הפוטנציאל האמיתי הגלום בפיתוחים טכנולוגיים אלה. אלא שההשקעה בשיפור ובשכלול הטכנולוגיות הבסיסיות היא מסיבית מאוד ובמקרים רבים אנו רואים שיפור משמעותי בטכנולוגיות חדשות בתוך תקופה קצרה. סקר שנערך לאחרונה מראה כי כ- 80% מהמחקר והפיתוח מושקעים בשיפור ולא ביצירת מוצרים חדשים ושיפורים אלה מובילים למהפכות המשמעותיות שמלוות טכנולוגיות רבות. שני ציטוטים מפורסמים בעולם המחשבים מציגים את הבעייה במלוא חומרתה:

“I think there is a world market for maybe five computers” (תומס ווטסון, מנכ”ל IBM, 1943)

“There is no reason anyone would want a computer in their home.” (קן אולסן, מייסד Digital Equipment, 1977). לכאורה אלו ציטוטים אבסורדיים. כיצד ייתכן שאחרי שכבר הומצאו המחשבים לא הבינו אנשים שעבדו עמם את הפוטנציאל האדיר הטמון בהם? כאמור בראשית שנות הארבעים היו מפלצות פלדה אימתניות שמילאו אולמות ענק והיו מורכבים מעשרות אלפי שפורפרות וואקום. התחזוקה של המכונות האלה דרשה משאבים עצומים, האמינות הייתה מזעזעת ותג המחיר עמד על מיליוני דולרים. בנוסף התועלת היחידה של מחשבים אלו הייתה פעולות מתמטיות, ולשם כך היה צורך בידע טכני מורכב ורב מאוד. גם באמצע שנות השבעים המצב לא נראה מזהיר וקשה היה לחשוב שמישהו ירצה מחשב לשימוש ביתי. המחשב האישי הראשון שנקרא אלטאיר 8800 יצא ב-1975 והמפתחים שלו ציפו שימכרו רק מאות יחידות בודדות. המחשב כלל שורה של נורות אדומות ומתגים והדרך היחידה לעבוד איתו הייתה על ידי העלאה והורדה מסורבלת של המתגים. התוצר היחיד של “תכנות” המחשב היו תוכנות שגרמו לנורות להבהב. על פניו לא מדובר כאן במוצר מעניין במיוחד ולמרות שנמכרו כמה אלפי יחידות כבר בחודש הראשון, ניתן היה בקלות לפטור את העניין כשגעון אופנתי חולף בקרב תרבות שוליים קטנה וזניחה, לפחות כך הניחו ענקיות המחשבים כדוגמת IBM. לעומתם סטיב ג`ובס וסטיבן ווזניאק, מייסדי חברת אפל, הבינו כי טמון כאן פוטנציאל אמיתי והמחשב שפיתחו – אפל-I הפך להצלחה מסחררת.

לא רק המחשב נתקל בקבלת פנים צוננת כשהגיח ממעבדות המחקר. על הטלפון נאמר בפרלמנט הבריטי שאין בו צורך משום שיש להם מספיק שליחים, ולאחר מכן נטען כי בטלפון יש בעיות טכניות רבות מידי בשביל לשקול ברצינות שימוש מסחרי בו. על הרדיו נאמר בראשית שנות העשרים של המאה העשרים: “לתיבת הנגינה האלחוטית אין כל ערך מסחרי שניתן להעלות על הדעת. מי ישלם עבור הודעות שאינן נשלחות לאדם ספציפי? ”

מקרים אחרים של דחיית טכנולוגיה חדשה נגרמו כאשר נוצר צורך בשילוב מספר טכנולוגיות כאשר האחת תלויה באחרת. כך למשל הלייזר נדחה בשעתו על ידי מעבדות בל משום שלטענתם לא היה לו קשר לעולם התקשורת. זה היה לפני המצאת הסיבים האופטים אשר יחד עם הלייזר חוללו מהפכה של ממש בעולם התקשורת.

חוסר הבנה לגבי הגורם האנושי וטבע האדם

תחזיות רבות נעשות כתוצאה מיכולת טכנולוגית אך הן פשוט מנוגדות לטבע האנושי. כך למשל מאז החדירה המאסיבית של המחשבים אל חיינו אנו שומעים על מותו של הנייר. רוג`ר סמית, יו”ר חברת ג`נרל מוטורס טען בשנת 1986 כי “עד סוף המאה נחייה בעולם ללא נייר”. ולמרות הכל הנייר עדיין איתנו ולמרות שטכנית כבר מזמן ניתן להסתפק בעותקים דיגיטאליים, אנשים מעדיפים להדפיס במקרים רבים דואר אלקטרוני, מצגות, חוזים ואפילו מסמכים סרוקים, פשוט משום שהם מעדיפים לקרוא מדף נייר ולא ממסך מחשב. אגב, אני אישית מאמין כי בכל זאת נזכה לראות בעשור הקרוב הפחתה משמעותית בשימוש בנייר והחלפתו בנייר דיגיטלי – טכנולוגיה של מסכים דקיקים וגמישים, ממש כמו דף נייר, שגם אינם מעייפים את העיניים.

אולי הדוגמה הנפוצה ביותר לתחזית שלא התקיימה היא המכונית המעופפת. השילוב הראשון בין מכונית ומטוס הוצג כבר בשנת 1917 אז הציגה חברת קרטיס את ה- Autoplane, מכונית בעלת שלושה מקומות ישיבה וכנפיים, אשר אפילו הצליחה לטוס. בשנת 1940 אמר הנרי פורד “זכרו את דבריי, השילוב של מטוס ומכונית כבר בדרך”. אז איך זה שהיום אנו עדיין ממשיכים להיות תקועים בפקקים במכוניות הקרקעיות שלנו? הסיבה העיקרית לכך היא הגורם האנושי. כלי טיס רגישים הרבה יותר מכלי רכב קרקעיים לתאונות. במקרה של תאונה אווירית כל התנגשות, גם אם היא רק קלה מאוד, עלולה להוביל לאסון חמור מאוד. אם לא הצלחנו להתגבר על הגורם האנושי בתאונות דרכים מי יבטיח לנו שמכונית מעופפת תהיה יותר בטוחה? אם מוסיפים לכך את הקושי בקביעת חוקים בדמות תמרורים, נתיבים ואכיפה, התמונה מסתבכת הרבה יותר. הפתרון כנראה יגיע בדמות מערכת ניווט אוטונומית שתעלים את הגורם האנושי המסוכן מהטיסה, אולם עד אז נאלץ להסתפק במכונית המשפחתית שלנו.

הגורם האנושי הוא גם מכשול עיקרי וחשוב בחקר החלל ומוביל לתחזיות שגויות נוספות בתחום זה – קיום בסיסי קבע על הירח והמאדים וטיסות מאוישות ארוכות לקצה מערכת השמש. משימות שכאלה ידרשו שהות ארוכה במקומות סגורים וקטנים והתוצאות עלולות להיות הרסניות. ניסוי שנעשה בראשית שנות התשעים בשם “ביוספרה 2″ כלל שבעה אנשי צוות שנכנסו למבנה סגור ואטום ובו היה עליהם לייצר לעצמם את המזון, המים והחמצן. כעבור מספר חודשים נכשל הניסוי כאשר חיכוכים ומריבות הובילו לכך שכמה מאנשי הצוות יצאו מהמבנה בהפגנתיות. אם הדבר היה מתרחש על כוכב אחר, ייתכן שהמצב היה גרוע בהרבה…

והיו גם מקרים הפוכים בהם תחזיות שגויות חזו דווקא שהאדם ידחה טכנולוגיה מסוימת, וזאת בעקבות חוסר הבנה בסיסי של טבע האדם. ה”ניו יורק טיימס” פרסם ב- 1939 מאמר על המצאה חדשה – הטלוויזיה. העיתון הפופולארי טען כי הטלוויזיה לא תצליח להיות כלי מסחרי. לדברי העיתון: “הבעיה עם הטלוויזיה היא שאנשים צריכים להסתכל כל הזמן לעבר המסך. למשפחה האמריקאית הממוצעת אין זמן לפעילות זו” נקבע.

הקושי שבהערכת קצב התקדמות הטכנולוגיה

המאה העשרים הובילה את העולם המערבי למהפכה מדהימה ששינתה לחלוטין את האנושות. המהפכה הטכנולוגית הובילה רבים לחשוב כי המדע יכול לפתור הכל, וקצב ההתקדמות המדהים בתחומים מסוימים הוביל לציפיות לא מציאותיות בתחומים אחרים. אנשים שראו כיצד המכוניות, המטוסים, החשמל, הרדיו והטלפון שינו את חייהם מקצה לקצה במהלך כמה עשרות שנים ציפו לראות מהפכות דומות בתחומים כמו חקר החלל, האינטליגנציה המלאכותית, הרובוטיקה, המכוניות המעופפות ואפילו המסע בזמן. אלא שהציפיות האלה התעלמו מהקשיים ביצירת התקדמות משמעותית בתחומים אלה.

יצירת אינטליגנציה מלאכותית למשל דורשת פריצות דרך משמעותיות בשני תחומים: חומרה ותוכנה. הבנה מעמיקה של האופן בו פועל המוח היא הבסיס לאינטליגנציה מלאכותית וכדי להגיע אליה יש צורך בכלים משוכללים ומחקר ארוך ומורכב. בעשורים האחרונים אנו עדים לטכנולוגיות סריקה משוכללות שיוצרות פריצות דרך משמעותיות בחקר המוח, אך למרות זאת, רבים מהחוקרים טוענים כי אנו עדיין בשלב הגדרת הבעייה ולא בשלב מציאת הפתרון. במילים אחרות, אנו עדיין מנסים להבין כיצד בדיוק פועלת האינטליגנציה ומהי בכלל אינטליגנציה, ולכן אין באפשרותנו ליצור אינטליגנציה מלאכותית. כך למשל יש הטוענים כי האינטליגנציה המלאכותית כבר כאן, לפחות בכמה צורות בסיסיות כמו קריאת כתב אוטומטית, מערכות מומחה לזיהוי זיופים ורמאויות, זיהוי פנים, משחק בשחמט ועוד, אלא שניתן להתווכח האם זו אינטליגנציה של ממש. לדעתי אנו נגיע בעשורים הקרובים להבנה מלאה של פעולת המוח ובעקבותיה נוכל ליצור אינטליגנציה מלאכותית “אמיתית”. ריי קורצוויל, ככל הנראה העתידן החשוב והמשפיע ביותר בעולם כיום, מעריך כי כוח החישוב של המוח הוא כ- 1016 – 1014 (1 עם 14 או 16 אפסים אחריו) פעולות בשנייה. מחשבי-על יהיו בעלי יכולות חישוב שכאלה כבר בעוד כחמש שנים, ובשנת 2025 יוכל לעשות זאת גם מחשב ביתי זול. קורצוויל ממשיך וטוען שיעבור עוד כעשור שלם בטרם נצליח ליצור את התוכנה הנדרשת כדי ליצור אינטליגנציה מלאכותית אמיתית מהסיבות שהזכרתי קודם.

מסע בזמן הוא נושא מורכב עוד יותר. לפי חוקי הטבע הידועים לנו כיום, נמצא המסע בזמן הרבה מעבר לקו האופק של התחזיות. תורת הייחסות של איינשטיין נתנה לנו קצה חוט לגבי האפשרות למסע בזמן, וחוקרים רבים טוענים כי לפחות מבחינה תאורטית, מסע בזמן הוא אפשרי, לפחות כדי לעבור אל העתיד. אלא שכדי ליצור כיפוף ברצף הזמן-חלל, נדרשת אנרגיה בכמות אדירה, שיש המעריכים אותה בכמות אנרגיה גדולה יותר מכל האנרגיה שיש ביקום. אחרי מעט יותר משנתיים בתחנת החלל מיר, הציב המסע במהירות 28,162 קמ”ש את סרגיי אבדייב למשך שתי מאיות השנייה בעתיד, והוא הנוסע בזמן הגדול ביותר שקיים עד כה. כדי לעשות כברת דרך רצינית בזמן, יש לנוע במהירות גבוהה מאוד, נניח מעל ל- 99% ממהירות האור. אלא שמהירות אדירה שכזו דורשת אנרגיה שהיא הרבה הרבה מעל ליכולת האנושית נכון להיום.

טכנולוגיות רבות נוספות התגלו כמורכבות ומסובכות הרבה יותר ממה שחשבו בתחילה, בין היתר משום שהם דורשות שילוב של הרבה טכנולוגיות מורכבות בפני עצמן. בנוסף לדוגמאות שהזכרתי קודם לכן, ניתן לציין גם את התרגום הסימולטאני משפה לשפה, הנהג האוטומטי, הטלפורטר שיעביר אותנו ממקום למקום ועוד דוגמאות רבות אחרות.

שיקולים פוליטיים וכלכליים

הפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מחיינו לטוב, ואולי בעיקר, לרע. באמצע שנות השבעים של המאה העשרים בעקבות החרם הערבי, זינקו מחירי הנפט בצורה פתאומית. הזינוק במחירי הנפט הוביל לפיתוח מואץ בטכנולוגיות אלטרנטיביות – אנרגיה ירוקה, שימוש בתאי דלק, אנרגיה חשמלית, סולארית ועוד. מליארדים רבים הושקעו בטכנולוגיות אלו ואם מחירי הדלק היו ממשיכים להיות כל כך גבוהים, אין כמעט ספק כי היינו נוסעים כיום במכוניות בעלות אנרגיה אלטרנטיבית. אולם יצרניות הנפט הבינו את הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם להם בעקבות טכנולוגיות שכאלה ולכן מחירי הדלק צנחו חזרה למטה. מחקרים שכבר היו בשלבים מתקדמים למדי הופסקו משום שמקורות המימון שתמכו בהם נעלמו כאשר מחירי הדלק ירדו שוב. כשהדלק זול, אין אינטרס להשקיע מליארדים באנרגיה שתהיה בסופו של דבר יקרה יותר מהנפט. יש הטוענים אפילו כי חברות הנפט גם רכשו הרבה מהפטנטים לאנרגיה אלטרנטיבית כדי לקבור אותם באופן ודאי. כיום אנו רואים באופן מוחשי מאוד את הנזק שנוצר כתוצאה מהשימוש בנפט – זיהום סביבתי שמוביל לאסונות נוראיים וכמובן פגיעה חמורה בכלכלה העולמית. נותר רק לקוות כי למדנו מספיק מההיסטוריה כדי לפתח סוף סוף את הפתרונות האלטרנטיבים כעת, גם אם מחירי הדלק ירדו בקרוב (והסבירות לכך, לפחות לדעתי, היא נמוכה מאוד).

דוגמה אחרת לשיקולים פוליטיים שהשפיעו על הטכנולוגיה ניתן לראות במירוץ לחלל. בראשית המחצית השנייה של המאה העשרים המירוץ לחלל היה בשיאו בעת שארה”ב ורוסיה ניהלו ביניהן מלחמה של ממש על כיבוש החלל. המשאבים שהוקצו לשם כך היו עצומים – מאות מיליארדי דולרים נשפכו כדי להטיס לווינים לחלל, חלליות מחקר למערכת השמש וכמובן כדי להציב אדם על הירח. אילו קצב ההתקדמות היה ממשיך כפי שהיה בשנות השישים, הרי שהיינו רואים אדם על מאדים כבר בשנות השמונים ותחנות קבע על הירח לפני סוף המאה, כפי שחזו רבים. אולם קריסתה של רוסיה הובילה להאטה משמעותית במירוץ לחלל. ארה”ב העדיפה להפנות את המשאבים העצומים לצרכים אחרים, בין היתר בגלל דרישת הציבור. כיום אנו עדים להתעוררות בנושא הטיסות לחלל עקב כניסתם של גורמים מסחריים כמו חברת ווירג`ין שמתעתדת לאפשר טיסות תיירות אל גבול החלל ובעתיד גם אל הירח. כאשר הטיסה לחלל תהיה בידיים פרטיות וניתן יהיה להפיק מכך רווחים, ניתן להניח כי נראה שוב פריצה משמעותית בחקר החלל.

שיקולים דתיים ומוסריים

במשך אלפי שנים עוכב המחקר המדעי בהיותו מנוגד לדת השלטת. סוקרטס שנידון למוות בשל כפירה באלים וגלילאו שסיים את חייו במאסר בית כשהוא מנודה ומנותק מהעולם החיצון, הם רק שתי דוגמאות למקרים שכאלה. הדת מתערבת גם כיום בתחומים שונים כמו למשל במחקר והפצה של אמצעי מניעה, החלת איסור על הפלות באופן מוסדר וחוקי ועוד. בנוסף, הקהילה המדעית אינה רואה בעין יפה מחקרים בתחומים שנויים במחלוקת כמו מסע בזמן, חקר עב”מים, חקר העל-טבעי ושימוש רפואי בסמים שונים כמו האקסטזי וה- LSD כתרופה למחלות פסיכיאטריות שונות. כתוצאה מכך נבלמת במקרים רבים התקדמות מדעית חשובה שמשפיעה בסופו של דבר גם על יכולות חיזוי העתיד הטכנולוגי.

ההנדסה הגנטית היא דוגמה מצוינת לנושא זה. באופן כמעט אוטומטי מעוררת ההנדסה הגנטית התנגדות חריפה בקרב מאמינים מכל הדתות וגם בקרב חילונים רבים. כתוצאה מכך נחקקו חוקים דרקוניים שמטרתם לאסור על מחקרים בהנדסה גנטית בארצות מערביות רבות. לאחרונה מתחוללת סערה ציבורית עקב ניסויים שנערכו בארה”ב ובבריטניה שבמהלכם נעשה שימוש בעוברי אדם. לכאורה זה נשמע מזעזע, אולם יש לזכור כי מדובר במקבץ תאים שהתפתח במשך כחמישה ימים בלבד והושמד לאחר מכן. ההתנגדות במערב מובילה לכך כי ההתקדמות המדעית בתחום נותרת בקרב מדינות כמו סין, קוריאה ורוסיה ומובילה כמובן לעיכובים בפיתוח תרופות גנטיות וטיפולים היכולים להציל את חייהם של מליונים ברחבי העולם. הסופר מייקל קריצ`טון טוען כי מאז שנות השבעים של המאה העשרים מתו בין עשרה לשלושים מליון בני אדם כתוצאה ממלחמתם של ארגונים שונים בהנדסה הגנטית ובחומרי ריסוס. אין ספק כי שימוש לא מבוקר בחומרי הדברה הוא מסוכן, אך ה-DDT אינו מסרטן ואינו גורם למוות של ציפורים כפי שטענו כמה בעלי עניין. לעומת זאת האיסור על השימוש בו הוביל למותם מרעב של כעשרה מליון בני אדם בעולם השלישי, רובם ילדים. הסופר ואיש המדע, צבי ינאי, מביא כדוגמה את העובדה שבעוד שמיליונים מאזרחיהם מתים ברעב, דחו מנהיגי זמביה וזימבבואה תרומה של אלפי טונות גרעיני תירס מהונדסים גנטית מחשש לבריאות אזרחיהן, וזאת למרות שמעולם לא תועד אפילו קלקול קיבה קל כתוצאה מתירס מסוג זה.

מגבלות הדמיון האנושי

הקושי להתנתק מהחשיבה הקונבנציונאלית מאפיין רבות מהתחזיות הכושלות. הוגי התחזיות אמנם רוצים לחולל שינוי, אך לא מסוגלים ללכת עד הסוף, אפילו לא בעיני רוחם. משחר האנושות שאפו בני האדם לעוף, ונעשו לשם כך אינספור ניסיונות, אלא שכמעט ללא יוצא מן הכלל כללו נסיונות אלה חיקוי למעוף הציפורים באמצעות כנפיים מלאכותיות שיש צורך לנפנף בהם. האחים רייט הצליחו היכן שכל קודמיהם נכשלו, פשוט משום שהם הצליחו לנתק את הקיבעון המחשבתי לפיו יש רק דרך אחת לעוף. באותו אופן שאיפתו של האדם לשחות יותר מהר מהדולפינים הצליחה רק כאשר תנועת המשוטים הוחלפה במפרשים ומדחפים והשאיפה לנוע מהר יותר מהאיילה הצליחה רק כאשר האדם המיר את תנועת הרגליים בסיבוב הגלגלים. אם ניתן לגזור מנסיון זה מסקנה כללית, טוען צבי ינאי, אזי הנסיון להקנות אינטליגנציה מלאכותית למחשבים תצליח רק לאחר שנחדל מלנסות ללמד אותו לחשוב כמו בני אדם.

מגבלות הדמיון האנושי מובילות גם לכך כי בעבר רבים חזו רובוטים דמויי אדם מבצעים מטלות ביתיות שונות, אבל הרבה יותר מורכב, יקר ומסורבל ליצור רובוט אנושי שיחזיק שואב אבק, מאשר שואב אבק רובוטי זול קטן ופשוט, כמו אלה שפותחו בסופו של דבר ונמכרים כיום בכל פינה. באותה מידה חזו בעבר רובוטים דמויי אדם שישמשו כקצרנים, ספרנים ומתייקים בארכיון, בעוד כיום אנו משתמשים בתוכנות לביצוע מטלות כמו הקלדה ועריכת טקסט, חיפוש, עיבוד ושמירת מידע.

לסיכום ניתן לומר שרבות הן הסיבות לכשלונן של תחזיות עתידיות. כמי שעוסק בתחום העתידנות, למדתי עם השנים לגשת בזהירות מירבית לתחזיות שונות, ולקחת את כל הגורמים המוזכרים בחשבון. עם כל זאת, עדיין ברור לי כי תחזיות לעתיד הן דבר מורכב ומסובך עד מאוד. אמרה סינית מהמאה השישית לפני הספירה קובעת כי “אלה שיש להם ידע אינם חוזים, ואלה החוזים אינם מחזיקים בידע”. חתן פרס נובל, נילס בוהר הוסיף בהקשר זה תובנה נוספת: “חיזוי הוא דבר מסובך מאוד, בעיקר בכל הקשור לעתיד…”

(מאמר זה לקוח מתוך הבלוג של אמנון כרמל שעוסק בעתידנות, טכנולוגיה, מדע ועוד)