מחקר חדש מציע למפות במדויק שטחי מרעה שבהם הפסקת רעיית בקר תאפשר לשקם צמחייה וקרקע, לקבע פחמן דו־חמצני בכמות גדולה, ולצמצם את הפגיעה בייצור הבשר והחלב
תמיר ירושלמי, אתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
שינויי האקלים העולמי מציבים בפנינו אתגרים גדלים והולכים בתחומי הגנת הסביבה ופיתוח החקלאות. איתם גובר גם הצורך בפתרונות מבוססי-נתונים שיאזנו בין השמירה על הטבע להבטחת ביטחון תזונתי לאוכלוסיית העולם הגדלה. אחד האתגרים הללו נוגע למקום המרכזי שתעשיית הבקר ממלאת בפליטת גזי החממה שגורמים להתחממות האקלים העולמי. מאחר שלא ריאלי לצפות שהאנושות תוותר על צריכת בשר, אולי הפתרון טמון דווקא באופן שבו אנו מנהלים את שטחי המרעה?
מחקר שנעשה במחלקה ללימודי הסביבה של אוניברסיטת ניו יורק מציע כעת מפת דרכים מדויקת למאבק בשינויי האקלים. במקום להילחם בייצור הבשר כולו, הוא מציע להסתפק בהחזרת שטחי מרעה מסוימים למצבם הפראי, ומראה שבבחירה מדויקת של השטחים המתאימים ביותר אפשר לקלוט כמות עצומה של פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה במחיר תזונתי וכלכלי מזערי.
מהאוויר לקרקע
קיבוע פחמן הוא תהליך שבו לוכדים מהאטמוספרה פחמן דו-חמצני (CO2), שהוא אחד מגזי החממה העיקריים המעורבים בהתחממות האקלים, ומאחסנים אותו לאורך זמן במאגרים טבעיים כמו צמחייה, קרקע או מי האוקיינוסים. צמחים עושים את זה באמצעות תהליך הפוטוסינתזה: הם סופגים פחמן דו-חמצני מהאוויר, מפרקים אותו ומשתמשים בפחמן שבו כדי לבנות את הגזע, הענפים, העלים והשורשים. חלק מהפחמן הזה מוצא את דרכו לקרקע, כשחומר אורגני כמו עלים נופל לאדמה ונשאר בה. זהו מרכיב רב-חשיבות במאבק נגד שינויי האקלים, משום שהוא לא רק בולם את פליטת גזי החממה לאטמוספרה אלא ממש מנקה את האוויר מהם.
החידוש העיקרי במחקר הזה הוא גישתו המפורטת והרחבה. החוקרים התמקדו אך ורק באזורים המשמשים כיום למרעה – שטח עצום המכסה כ-27 מיליון קילומטרים רבועים ברחבי העולם, שהוא כשליש מהשטח היבשתי של כדור הארץ. את השטח הזה הם חילקו לרשת צפופה של מיליוני משבצות ברזולוציה שנקראת “5 דקות קשת” – מונח גיאוגרפי שמשמעותו היא חלוקה למשבצות שטח קטנות ומדויקות בגודל של קילומטרים רבועים בודדים לכל משבצת. לצורך המיפוי הם לא ביצעו מדידות בשטח אלא שאבו והצליבו נתונים ממאגרי מידע עולמיים קיימים, כדי ללמוד על תפוצת שטחי המרעה, תפוקת הבשר והחלב והפוטנציאל הגיאוגרפי לאגירת פחמן בצמחייה ובקרקע.
כל משבצת נבחנה כדי לחשב מה יקרה אם יפסיקו בה את רעיית הבקר: כמה פחמן יאוחסן מחדש בצמחייה שתצמח ובאדמה שתשתקם, ולעומת זאת – כמה תוצרת בשר וחלב תאבד מאותו שטח בדיוק. ניתוחים קודמים שנעשו היו גסים יותר ולא אפשרו למקד כהלכה את מאמצי השימור.
המחקר נעזר בגישה חישובית ואנליטית מורכבת, המשלבת מודלים של מערכות מידע גיאוגרפיות (GIS) עם ניתוח נתונים מגוונים. ראשית אספו החוקרים נתונים מהעולם כולו על השימוש שנעשה בקרקעות, וזוהו שטחים שמשמשים למרעה. כמו כן נבחנו נתונים על פריסת הצמחייה באזורים הללו, כדי להעריך כמה פחמן מאוחסן בצמחייה הקיימת ומה הפוטנציאל לצמיחה מחודשת באזורים שבהם תופסק הרעייה.
נתונים נוספים העריכו כמה פחמן מאוחסן בקרקע וכמה פחמן נוסף היא עוד יכולה לקבע. להשלמת התמונה מנקודת המבט התזונתית מיפו החוקרים את פיזור הבקר העולמי ואת תפוקת הבשר באזורים השונים. בנוסף נלקחו בחשבון נתוני אקלים, כגון הטמפרטורה, כמות המשקעים וסוגי אקלים, שמשפיעים באופן מכריע על קצב צמיחת הצמחייה וקיבוע הפחמן.
על סמך הנתונים האלה פיתחו החוקרים מדד בשם “עוצמת הזדמנויות הפחמן”. המדד מכמת את הפוטנציאל לקיבוע פחמן בכל יחידת שטח אם הבקר יסולק ממנה. הוא לוקח בחשבון את הפחמן שייאגר בצמחייה מעל הקרקע ובתוך הקרקע עצמה, ומשקלל אותו עם תפוקת הבשר הנוכחית מאותו שטח. באמצעות מודלים סטטיסטיים, מודלי למידת מכונה ואופטימיזציה זיהו החוקרים את התנאים שבהם מושג קיבוע פחמן מרבי תוך פגיעה כמה שיותר נמוכה בייצור הבשר.
כמות הצמחייה האכילה הגדלה מדי שנה בשטחי מרעה. ככל שהגוון כהה יותר, כך גדלה יותר צמחייה ליחידת שטח. ירוק מציין מרעה באזורים בעלי פוטנציאל טבעי ליער, ואילו ורוד מציין מרעה בערבות עשב טבעיות | Matthew Hayek and Johannes Piipponen
רווח כפול
המחקר מעורר תקווה להתקדמות משמעותית במאבק נגד משבר האקלים. הממצאים מראים כי הפסקת המרעה בשטחים ספציפיים שהוגדרו “בעלי עוצמת הזדמנויות פחמן גבוהה” תוכל להביא לקיבוע של כ-34 גיגה-טונות פחמן בצמחייה ובקרקע עד סוף המאה הנוכחית, כלומר להוציא קרוב ל-125 גיגה-טונות של פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה. מדובר בכמות עצומה, שעולה על סך כול פליטות הפחמן הדו-חמצני ברחבי העולם שמקורן בשריפת דלקי מחצבים בשנים 2021–2023. ההשפעה הצפויה הזאת מדגישה את הפוטנציאל העצום שיש לשינויים ממוקדים ומושכלים בשימושי קרקע הקשורים למרעה לצורך המאבק במשבר האקלים.
מה שחשוב לא פחות הוא שהמחקר מציע מהלך שאינו פוגע באופן דרסטי בביטחון התזונתי העולמי, כלומר ביכולתנו לספק מזון לכל אוכלוסיית העולם. הגישה המוצעת לוקחת בחשבון את חשיבות הבקר לביטחון התזונתי העולמי. מוצרים מהחי מספקים כיום 18 אחוז מהקלוריות שבני האדם צורכים ו-34 אחוז מהחלבון בעולם, והם מקור חיוני לרכיבים תזונתיים כמו ויטמין B12 וברזל. גם תרומתם לכלכלה משמעותית מאוד, שכן משק החי מספק פרנסה ליותר מחצי מיליארד בני אדם באזורים כפריים.
המחקר הנוכחי מראה פוטנציאל משמעותי מאוד לקיבוע פחמן מהאטמוספרה, תוך פגיעה מינורית בלבד בתעשיית הבקר המבוססת על מרעה, שמסתכמת ב-13 אחוז בלבד מהתוצרת שלה. יתרה מכך, רוב הפגיעה תתרחש באזורים מבוססים מבחינה כלכלית, שבהם יש פוטנציאל גבוה למדי למהלכים שישנו את הרגלי הצריכה ויעודדו מעבר למקורות חלבון אחרים באזורים הללו בלי פגיעה אנושה במי שתלויים בבקר למחייתם.
המחקר, אם כן, אינו קורא לחיסול מוחלט של תעשיית הבקר, אלא רק להתייעלותה. הוא מספק אבחנות המאפשרות למקסם את קיבוע הפחמן מתוך שטחי מרעה, תוך הבטחת רמה נאותה של ביטחון תזונתי. הגישה הזאת, המבוססת על מדע מדויק וניתוח נתונים מפורט, עשויה לתרום לעיצוב מדיניות יעילה ומאוזנת יותר להתמודדות עם שינויי האקלים.
FAQ קצר:
מה מציע המחקר?
המחקר מציע להפסיק רעיית בקר רק בשטחי מרעה מסוימים שבהם פוטנציאל קיבוע הפחמן גבוה במיוחד, במקום לצמצם את כלל תעשיית הבקר.
איך הפסקת מרעה יכולה לסייע לאקלים?
כאשר מפסיקים רעייה בשטחים מתאימים, הצמחייה יכולה להתחדש והקרקע יכולה לאגור יותר פחמן. כך פחות פחמן דו־חמצני נשאר באטמוספרה.
האם המחקר קורא להפסיק לגמרי את צריכת הבשר?
לא. המחקר מציע גישה ממוקדת שמטרתה לצמצם את הפגיעה בייצור המזון, תוך בחירת השטחים שבהם התועלת האקלימית תהיה הגדולה ביותר.
מה גודל הפוטנציאל שמצא המחקר?
לפי הממצאים, הפסקת מרעה בשטחים בעלי פוטנציאל גבוה עשויה לקבע כ-34 גיגה־טונות פחמן עד סוף המאה, שהם קרוב ל-125 גיגה־טונות של פחמן דו־חמצני.
מדוע חשוב למפות את השטחים במדויק?
כי לא כל שטח מרעה מתאים באותה מידה לשיקום. מיפוי מדויק מאפשר לזהות מקומות שבהם קיבוע הפחמן יהיה גבוה, אך אובדן תוצרת הבשר והחלב יהיה נמוך יחסית.
עוד בנושא באתר הידען:
