סיקור מקיף

השלב הבא באבולוציה: סימביוזה בין תאים לאצות? ועל היקום המנוכר באופן כללי

הסימביוזה בין האצות לעוברי הסלמנדרות קיצונית יותר משסברו המומחים בעבר, משום שעתה התגלה שתאי הסלמנדרה מארחים ממש בתוכם את האצות, כאילו היו טפילים זעירים. סימביוזה ייחודית שכזו התגלתה בעבר באלמוגים, אך היא מעולם לא נצפתה בקרב החולייתנים המפותחים

  תמונת הסלמנדרה - מויקיפדיה, הועלתה ע"י המשתמש Camazine
תמונת הסלמנדרה - מויקיפדיה, הועלתה ע"י המשתמש Camazine

"אתה לא מתבייש בעצמך?"

מאז החתונה התרגלתי כבר לשאלות רטוריות בסגנון. אבל הפעם הגיעה הקושייה דווקא מתיכוניסטית צעירה, שהתנפלה עלי ברגע שירדתי מבמת האודיטוריום. נו, שוין. צריך לומר את האמת.

"כן," הודיתי. "הרבה פעמים אני מתחרט אחרי הרצאות על כל הבדיחות הגסות שסיפרתי."

"לא זה." תקעה בי מבט זועם. "על איך שאתה מתאר תמיד את סינטה-בר."

זה תפס אותי בהפתעה. "באמת שאני לא מקבל מהם חסות או כסף," ניסיתי להסביר. "זאת בדיחה פרטית עם הקוראים שלי. וחוץ מזה, הם באמת מעולים. יש להם לימונענע שיכולה לגרום לגבר להגיע לשלוש אורגזמות ברצף, אפילו בלי הנענע! הכל אמת!"

"אתה לא מתבייש?" דרשה שוב לדעת. "בכל ישיבה שם אתה הורג חיות וצמחים, ואוכל אותם כדי לחיות. גם עץ הוא יצור חי, אתה יודע!"

"אני משתדל לא לחשוב על זה." הודיתי. "אבל את באמת חושבת שאנחנו, כבני-אדם, יכולים לחיות בלי לשעבד יצורים חיים אחרים לצרכים שלנו? אנחנו צריכים לאכול מזון אמיתי, שמגיע מצמחים ומבעלי-חיים. כל החיים שלנו מושתתים על הפיכת יצורים חיים אחרים למזון. הלוואי שזה היה יכול להיות אחרת, אבל כל בעלי-החיים הם כאלה. זה פשוט העולם שלנו."

"אולי יש סיכוי שדברים ישתנו." אמרה. "לא שמעת על הסלמנדרות שהצליחו לשתף פעולה עם אצות ולעשות פוטוסינתזה?"

"שמעתי משהו בעבר," אמרתי. "יש חדש? ספרי לי. אולי נעלה את זה לבלוג."

למעשה, שיתוף הפעולה בין האצות לבין הסלמנדרות המנוקדות (Ambystoma maculatum) היה ידוע מזה שנים רבות. הסלמנדרות מטילות את ביציהן באגמים ובגופי מים אחרים. העוברים שבתוך הביצים הרכות מפיקים חומרי פסולת עשירים בחנקן, שהאצות יכולות לעשות בהם שימוש. בתמורה, מתגמלות האצות את סביבת המחייה של העוברים בחמצן שהן משחררות למים. כל מין חי בפני עצמו, ומתגמל את רעהו. ואם בכך עסקינן, הרי שמדובר בסימביוזה טיפוסית למדי ולא מרגשת. אלא שהסימביוזה בין האצות לעוברי הסלמנדרות קיצונית יותר משסברו המומחים בעבר, משום שעתה התגלה שתאי הסלמנדרה מארחים ממש בתוכם את האצות, כאילו היו טפילים זעירים.

סימביוזה ייחודית שכזו התגלתה בעבר באלמוגים, אך היא מעולם לא נצפתה בקרב החולייתנים המפותחים. לכאורה, היא אמורה להיות בלתי אפשרית. תא שפוי בנפשו שמרגיש בנוכחות פולש אמור לפעול בכל כוחו כדי לסלק אותו, או למות בניסיון. ולמרות זאת, תאי הסלמנדרה הצליחו להמשיך לחיות ולגדול גם עם הסימביונט האצתי. ההסבר האבולוציוני המוצע הוא שכמו בכל סימביוזה מוצלחת, שני הצדדים מרוויחים. האצות, לפי התיאוריה, מקבלות תזונה מהתא, ובתמורה מבצעות פוטוסינתזה ומפרישות חמצן ישירות לתוך התא. כהוכחה ראשונית לרעיון זה, הראה ריאן קרניי מאוניברסיטת דלהאוסי בקנדה, שהמיטוכונדריה – אותם אברונים פנים-תאיים קטנים – נמשכות אל הסימביונט האצתי ומקיפות אותו. זהו רמז חשוב לתפקידן של האצות, מכיוון שהמיטוכונדריה זקוקות לחמצן להפקת אנרגיה, וייתכן שהן מזהות את האצות כספקי חמצן יעילים בתוך התא עצמו.

ומה קורה לאצות לאחר שהעובר מתבגר? הן נותרות עדיין בתוך תאי הסלמנדרה הבוגרת. ייתכן מאד שחלקן אינן מסוגלות יותר לעשות פוטוסינתזה, כשהן נמצאות בתאים הקבורים עמוק בתוך הגוף ואינן זוכות לקלוט את אור השמש. אך ממצאיו של קרניי מראים שהאצות מצליחות לשרוד גם בחצוצרות של נקבות הסלמנדרה הבוגרות, בהן נוצרים העוברים. משם הן עוברות אל העוברים, וסוגרות מעגל שלם.

"מדהים," אמרתי, "זה עשוי להיות השלב הבא באבולוציה."

"בדיוק," היא אמרה. "יש כבר עדויות לאבולוציה דומה בהיסטוריה. המיטוכונדריה היו בעבר חיידקים שנבלעו על-ידי תאים, והתחילו לייצר עבורם אנרגיה. התאים שמהם מורכב הגוף שולנו, הם כולם צאצאי התאים המקוריים שהצליחו לשעבד את החיידקים. אולי יום אחד גם תאי הסלמנדרות יהוו את הבסיס המוצלח ביותר לסוג חדש של תאים, שהשתלט גם על חיידקים וגם על אצות. ואז לא נצטרך יותר לחיות על בשר של יצורים חיים. זה לא יהיה נפלא?"

"כן," הודיתי, "זה יכול להיות באמת נפלא. אבל זה כנראה לא יקרה. הסלמנדרות קטנות הרבה יותר מאיתנו, והעוברים שלהן – המורווחים האמיתיים משיתוף הפעולה הזה – קטנים עוד יותר. האנרגיה שמפיקות האצות בהחלט מסייעת להם, אבל אפילו אם היינו ממלאים את כל העור שלנו בתאים שיכולים לעשות פוטוסינתזה ונשארים כל היום בשמש, עדיין לא היינו מכסים אפילו חמישית מתצרוכת האנרגיה הכוללת של הגוף. אנחנו גדולים מדי ופעלתניים מדי. פוטוסינתזה פשוט לא יעילה מספיק עבורנו."

"אז מה הפיתרון?" תקפה, "להמשיך להשמיד יצורים אחרים רק כדי לחיות ולקיים את עצמנו?"

"אני חושש שכן," אמרתי, "מה עוד אנחנו יכולים לעשות? לכל היותר, את יכולה לשנוא את עצמך ולאכול בכל זאת. אין דרך אחרת לשרוד."

"זה לא מקובל עלי." הכריזה בעינים בורקות. היא איגרפה את אצבעותיה. "אולי זה המצב עכשיו, אבל העתיד לא חייב להיות זהה! יום אחד נצליח להמציא טכנולוגיה שתשנה את המצב הדפוק הזה. נמצא דרך לחיות בהרמוניה עם כל היצורים החיים מסביבנו. מישהו יעשה את זה. מישהו חייב להצליח. ואם אתקבל לעתודה בטכניון בשנה הבאה, אולי זאת תהיה אני."

התבוננתי בה ב… חיבה? אולי לא זו המילה הנכונה. חשתי כלפיה הערצה אמיתית, מהסוג שאנו יכולים לרכוש רק כלפי בעלי-חזון אמיתיים. סהרוריים, מטופשים, ומרוכזים בעצמם או בעולם ככל שיהיו. אבל בעלי-חזון. קיוויתי שחלק קטן מכל אותו דחף ייוותר גם לאחר שתכלה אנרגיית הנעורים בגופה, והמציאות תעצב אותה במידותיו הנכונות של היקום.

"בהצלחה." אמרתי. "ואם את מצליחה, ספרי גם לי."

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

9 תגובות

  1. הטכניון הארור הרס לי את החיים
    היית צריך לומר לה שלא תתקרב למקום המשוקץ הזה
    כדאי לעשות חיל באוניברסיטאות אחרות

  2. יאיר,

    תודה על הביקורת. יש האוהבים את הסיפורים האישיים שמשתלבים במדע, ויש שמתחברים אליהם פחות. אני מנסה לאזן בין התדירות של שני הסוגים, לשביעות רצון כולם (כולל אותי).

    שבת שלום,

    רועי.

  3. חחח… אבי אני בסוף לא אעמוד בפיתוי ואוכל את עצמי…

    שמואל איך זה עובד תוכל להסביר ? ואיזה חלק של תצרוכת המזון זה כן מספק אם בכלל ?

  4. אצלינו בחברה למניפולציות גנטיות בע"מ ישנו מוצר, משחה למריחה על העור שמכילה וירוס המדביק את תאי האפידרמיס בכלורופלסטידות, אמנם זה לא מיצר את כל תצרוכת המזון של הגוף אבל המשחה הזו פופולארית מאוד במדינות העניות באזור קו המשווה אצל ספנים ואצל אסטרונאוטים.

  5. רועי, מאמר מעניין ונודניקי. תפחית קצת את האירועים הפרטיים שלך בין הסלמנדרות.

  6. נו אז יאללה איפה משתילים אצות ? 🙂

    וכך כל היום אני אעשה פוטוסינטזה ויהיה תענוג.

  7. יש גם חלזונות שהם חצי צמח ומקבלים אנרגיה בעזרת תאי עור שעושים פוטוסינטזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן