להצלחה שני אבות- על ז'ול ורן ופייר הצל

ספר מוצלח עשוי להמשיך ולהדהד במוחם של הקוראים במשך שנים רבות לאחר שנכתב. כמה מספריו של ז'ול ורן מלווים אותנו כבר יותר ממאה שנים, כמו 'עשרים אלף ליגות מתחת למים' או 'מסביב לעולם בשמונים יום'. יש מעט מאד סופרים שמסוגלים לכתוב ספרים כל כך טובים- לגמרי לבדם…וז'ול ורן לא היה אחד מהם.

ז'ול ורן
ז'ול ורן

ז'ול גבריאל ורן נולד בצרפת ב-1828. כבר כשהיה נער הירבה לכתוב סיפורים קצרים, מחזות ופיזמונים- אבל לא זכה להרבה עידוד ביתי. אביו, עורך הדין פייר ורן, היה נצר לשושלת בת חמישה דורות של משפטנים- וז'ול היה אמור להיות 'עורך הדין ורן' כמו כל אבותיו.

לרוע מזלו של פייר ורן, ז'ול נולד בתקופה בהיסטוריה שבה להיות מגלה-ארצות הרפתקן ונועז היה הרבה יותר מעניין מלהיות עורך דין: תקופה שמשתרעת על פני אלפיים השנים האחרונות פחות או יותר. בפרט, ז'ול נמשך לשני תחומים שהיו בתנופה אדירה במאה ה-19: גיאוגרפיה והנדסה. אביו שלח אותו לפאריז ללמוד משפטים, אבל כשגילה שבנו עסוק בכתיבת פנטזיות בדיוניות על מסעות בכדורים פורחים ועוד 'שטויות' שכאלה- סגר את הברזים. ורן נאלץ למצוא לעצמו פרנסה ובמשך זמן מה עבד כברוקר בבורסה.

בשנת 1863, כשז'ול ורן היה כבן 35, מצבו לא היה מזהיר. הוא לא הרוויח הרבה, וכבר היו לו אישה ושלושה ילדים: שתי בנות מנישואיה הקודמים של אישתו ובן משותף. גם בגזרה הספרותית העניינים לא התקדמו בכיוון הנכון. ספר שכתב, אודות מסע בכדור פורח מעל אפריקה, נדחה על ידי כל הוצאות הספרים מכיוון שהיה מדעי ו'טכני' מדי.

פייר-ז'ול הצל (Hetzel) היה מוציא לאור ידוע בפאריז, ואחת הדמויות המוכרות בעולם הספרות הצרפתי-מאחוריו היו שיתופי פעולה עם סופרים מפורסמים כמו ויקטור הוגו, למשל. גם הצל חשב שסגנונו של ורן הוא טכני ויבש מדי, אבל חושיו החדים אמרו לו שהעלילה הבסיסית הסיפור מכילה את כל המרכיבים הנכונים, ושהוא אוחז בידיו יהלום בלתי-מלוטש.
'חמישה שבועות בכדור פורח' עוקב אחר מסעם של שלושה מגלי-ארצות נועזים המבקשים לחצות את אפריקה מזנזיבר שבמזרח ועד לסנגל שבמערב. בדרך הם מתגברים על כל הסכנות האפשריות: החל מקניבלים ברברים וכלה ביובש הקטלני של הסהרה. אם קוראים את הספר דרך עיניו של בן המאה ה-19, אי אפשר שלא לחוש בצמרמורת של התרגשות. הכדור הפורח היה באותם הימים כלי תחבורה חדש ומהפכני, קצת כמו חלליות בימינו, ואפריקה הייתה ארץ מלאת מסתורין שחלקים גדולים ממנה עדיין לא נחקרו. במסע כזה, הכול יכול לקרות!

הצל החליט להמר על הסופר הבלתי מוכר ולפרסם את הספר, אבל דרש מורן לעשות כמה שינויים מהותיים בכתב היד. הוא ביקש מהסופר לשלב בעלילה יותר קטעים קומיים ומשעשעים, למחוק קטעים עצובים והתייחסויות פוליטיות ולהכניס יותר אקשן לסיפור. ורן הסכים לשינויים, ולא הצטער על כך: 'חמישה שבועות בכדור פורח' הפך ללהיט חסר-תקדים והפך אותו לסופר מפורסם.

הצל וורן המשיכו לעבוד ביחד עוד למעלה מעשרים שנה. שיתוף הפעולה הפורה ביניהם הביא ליותר מארבעים ספרים וביניהם כל ספריו המפורסמים של ז'ול ורן. בכל הספרים ניתן להבחין באופן ברור בהשפעתו של הצל: הוא לא הסתפק בתיקונים מינוריים וליטושים של העלילה, אלא היה שותף של ממש בתהליך הכתיבה. ז'ול ורן היה אחראי על הרעיונות המקוריים, הטכנולוגיות המהפכניות והמסעות המסוכנים, והצל סייע לו בעיצוב הדמויות, הסיפורים והאתנחתאות הקומיות. השפעתו של הצל כעורך ניכרת עוד יותר כשקוראים את ספריו של ורן שנכתבו לאחר מותו של פייר הצל ב-1887: העלילות הפכו להיות פחות ופחות מסקרנות וצבעוניות, הסופים עצובים יותר והספרים, באופן כללי, לא זכו להצלחה מרשימה.

יחסיהם של ורן והצל מהווים דוגמא מצוינת לחשיבותה של העריכה על תהליך הכתיבה- עד כדי כך שלפעמים קשה להחליט כמה מהצלחת הספר אפשר לייחס לכישרונותיו של הסופר, וכמה לאלו של העורך. מידת ההשפעה שיש לעורך על היצירה הסופית תלויה במורכבות העדינה של היחסים בינו ובין הסופר.
ברמה הבסיסית ביותר, תפקידה של העריכה הוא לשפר את כתב היד וללטש אותו: העורך מצביע לסופר על משפטים מסורבלים מדי, תיאורים לא מובנים או סתירות פנימיות בטקסט ומסייע לו להשתפר. סופרים בדרך כלל שמחים לקבל הנחיות כאלה, מכיוון שברור שהסיפור והעלילה רק ירוויחו מכתיבה ברורה ואמינה.
הבעיה מתחילה כשהעורך חוצה את הגבול הדק והלא-כתוב ומתחיל להיאבק עם הסופר על השליטה ביצירה.

כל סופר מגיב אחרת לפלישה שכזו לתוך הטריטוריה שלו, ויחסו של ז'ול ורן לעריכה האגרסיבית של פייר הצל השתנה לאורך השנים. בתחילה קיבל ורן את הצעותיו של הצל בזרועות פתוחות, אולי אפילו בהכנעה מסוימת. שימו לב לדברים שכותב ורן להצל באחד ממכתביו:

"אני מבטיח לך שאקח את הצעותיך בחשבון, מכיוון שכולן נכונות…אתה כותב לא רק כעורכי, כי אם גם כידיד שיש לי בו ביטחון מוחלט… אתה מחמיא לי כשאתה כותב שסגנוני משתפר בהתמדה…אני תמה אם אתה לא מנסה להמתיק את הגלולה המרה שבביקורת שלך על הטקסט. אני מבטיח לך, עורך יקר שלי, שאין צורך להמתיק את הגלולה: אני אבלע אותה ברצון וללא ממתיק."

ניצנים של שינוי ניתן למצוא בספר 'עשרים אלף ליגות מתחת למים' שיצא לאור ב-1869, כשש שנים לאחר שורן והצל החלו לעבוד יחד. גיבור הספר, או ליתר האנטי-גיבור, הוא קפטן נמו, מפקדה של הצוללת נאוטילוס. נמו הוא טרוריסט: הצוללת שלו מנגחת מאות ספינות אירופאיות ומטביעה אותן על צוותן. עד כמה שזה נשמע מוזר, לכל אורך העלילה לא ניתן שום הסבר מספק לשנאתו היוקדת של נמו. נמו מתעב את האימפריאליזם האירופאי ובמיוחד את בריטניה, אבל לא מסביר מדוע: הוא רק טוען שהוא נוקם את מותה של משפחתו, אך הקורא אינו יודע מי חיסל את המשפחה ומדוע.

החור הגדול הזה בעלילה אינו מקרי. קפטן נמו המקורי של ורן היה אמור להיות אציל פולני שמשפחתו נרצחה על ידי הרוסים בשנת 1863 במהלך דיכוי מרידה שהתרחשה בפולין. המרד הפולני בכיבוש הרוסי והדיכוי האכזרי שלו לא היו פרי דמיונו של ורן: הם התרחשו במציאות.
הצל מאד לא אהב את הרעיון: הוא קיווה למכור המון עותקים של 'עשרים אלף ליגות מתחת למים' בשוק הרוסי, והדבר האחרון שהיה נחוץ לו זו תקרית דיפלומטית בין צרפת ורוסיה. על כן הוא הציע הצל לורן מניע חלופי למעשיו של נמו: התנגדות עזה לסחר בעבדים, שהתנהל ברובו באמצעות אוניות.

ורן לא הסכים לשינוי. נמו שלו היה אציל פולני- כך דמיין אותו בראשו, וכך הוא רצה שיישאר. הפשרה שאליה הגיעו לבסוף ורן והצל הייתה לא להסביר כלל את מניעיו של מפקד הצוללת. רק באחד הספרים המאוחרים שלו חזר ורן אל קפטן נמו, ונתן הסבר אחר: נמו היה אציל הודי, ושמו האמיתי הוא הנסיך דקר. הבריטים חיסלו את משפחתו בזמן דיכוי מרד בהודו.

ככל שחלף הזמן, ורן החל לצבור יותר ויותר בטחון עצמי ביכולותיו כסופר- ומערכת היחסים עם הצל השתנתה בהתאם. הוא הפסיק לקבל את הצעותיו של הצל כתורה מסיני והטון במכתביו קיבל גוון יותר קורקטי וקשוח. הצל החל לדאוג: האם עבר את הגבול? הוא לא רצה לאבד את הסופר הטוב ביותר שלו…חששותיו משתקפים היטב במכתב הבא שכתב לורן:

"ורן היקר,
ידידי, אל תחוש אכזבה מהערותי…אני חש שאני עוזר לך רבות. הבה נתמוך אחד בשני בתפקידינו השונים, ידידי הותיק, ואם נכעס זה על זה- נתגבר בידיעה שהתוצאה המשותפת טובה לשנינו.."

לשמחתנו, הקוראים, ורן היה נבון מספיק כדי להבין את התרומה האדירה שהייתה לפייר הצל בספריו, והשניים המשיכו לעבוד יחד עד מותו של הצל.

[רן לוי הוא סופר מדע, וכותב ומגיש את הפודקאסט 'עושים היסטוריה!'- על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה: www.ranlevi.co.il]

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן